ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- אדני הבית
- נושאים נוספים
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מאמרים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
משפחת פוגל הי"ד
שאלה: איך אפשר לצאת מהאבל על רצח משפחת פוגל הי"ד ומיד להכנס ולשמוח בפורים?
תשובה: חיינו העולם הזה, מורכבים ביותר, חכמים מתיחסים למצב בו נפטר אבא, והוריש לבנו ירושה. הבן מברך שתי ברכות ברכת ברוך דיין האמת וברכת שהחיינו או הטוב והמיטיב. וכן מי שילדה אשתו בן וחלילה נפטרה בלידתה, מברך הבעל דיין האמת וגם שהחיינו או הטוב והמיטיב. (שו"ע או"ח רכ"ג). מכאן אנו למדים עקרון גדול בחיינו: תפקידנו הוא ליטול את המורכבות שבחיינו, ולפרק אותה לגורמים. למרות שבמציאות הכל, מעורב זה בזה, אנו מתייחסים לכל פרק כאילו עומד בפני עצמו. בשעות ובימים הללו, כאשר דמם של הנרצחים באיתמר רותח ותוסס, ומצטרף לדמי רבבות אלפי אחינו אשר מסרו נפשם על קדושת התורה, העם והארץ, שאף הם מתעוררים ורותחים, בזעקה של "ארץ את תכסי דמם"! קשה מאד להמשיך ולחזור לסדר.
ועם זאת, צריך לעשות ניתוח לגורמים. הפרק הראשון הוא התייחסות לרוצחים צמאי הדם, אשר הם חלק בלתי נפרד מהתפיסה הערבית הכוללת, המצדיקה ומדרבנת ומעודדת רצח יהודים וישראלים בכלל, ומתנחלים בפרט. התעמולה, התקשורת והפוליטיקאים הערבים מעלים על נס את גבורתם של הרוצחים, מתעדים את שמות "הגיבורים" בככרות מרכזיים וכד'. דבר זה, צריך להזכיר לנו את הידוע זה מכבר: "ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה, כי אם בדם שופכו". סמיות העינים של הממשלה זועקת עד לב השמים. אנו קוראים מתוך דם לבנו ודמם של הנרצחים: אימתי תתעוררו מהאשליה של "הסכמים" "ויתורים כואבים" ושאר הזיות. אנו חייבים להמשיך ולדרוש לעמוד על האמת שלנו: לבנות ולהבנות בנחלת אבותינו.
ומכאן, לפרטים, למשפחה, לנרצחים ולנשארים. בני משפחת פוגל הי"ד, אשר גם בחייהם קידשו שם שמים, זוכים לדרגת "קדושים" במותם. "הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן".
תפקידנו כציבור להמשיך ולתמוך במשפחה, בשלש הילדים הנותרים, בסבים ובסבתות ובכל המשפחות המורחבות, ולהתפלל שיאזרו כוחות ממאגר החיים של הקב"ה, ויוכלו להמשיך בגידול הילדים ובעשיה החיובית.
ומכאן, אלינו, כציבור וכיחידים. במסכת ברכות (דף ג) מספרים חכמים על ר' יוסי שנכנס לחורבה מחורבות ירושלים להתפלל. אליהו הנביא העביר על כך ביקורת, ומסקנת ר' יוסי היתה: "למדתי שאין נכנסים לחורבה להתפלל". המצב אז היה, לאחר חרבן ירושלים, כאשר היו רק חורבות. משמעות דברי אליהו הנביא והדרכתו היא, שאסור לנו לעצור את העתיד "ולהכנס לחורבה להתפלל". התפילה היא האמונה והתקוה לעתיד. העבר, ככל שיהיה קשה, הוא הבסיס להתפתחות העתידית. כדי להתפלל, חובתנו "לצאת מהחורבה" אל המרחב, ולדעת שגם הנרצחים מצטרפים בכל רצונם למשאלה, להמשיך ולגדול, בתורה ובישוב הארץ. אלה המחשבות הצריכות להיות מלוות אותנו לקראת סיום "השבעה", שבפועל תסתיים ממש בכניסת השבת, פרשת "צו". (אבילות בצינעא נמשכת עד יום השבת בבקר). פורים הוא חג של העתיד: "וימי הפורים לא יעברו". "כל המועדות עתידים להיבטל, חוץ מפורים". בפורים בשנה זו נבכה ונשמח, ונתפלל מעומק הלב שהתרדמה אשר עדיין אוחזת באומה "ישנו עם אחד", תיהפך להתעוררות גדולה, להצמיח קרן לישועת אמת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
