ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- מנחות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
האם מפגלים בחצי מתיר?
המשנה
המחלוקת - ר"מ - מפגלין, רבנן - לא מפגלין.
דוגמאות - בזמן הקומץ/לבונה, אחד מכבשי עצרת, הקטיר אחד מן הבזיכין.
[הבהרה -
לגבי מחשבה על המתיר - ראינו בדף יג שמפגלין בחצי מתיר,
כאן המחלוקת היא כשחושב את מחשבת הפיגול בזמן עשיית חצי מתיר].
גמרא
א. האם לרבנן "כל העושה על דעת הראשונה הוא עושה" -
רב - כן (ואם חשב בחצי הראשון מחשבת פיגול - מפגל ).
שמואל - לא (ולרבן עדיין אינו פיגול).
קושיות על דעת רב -
A. רב אחא בר רב הונא - ברייתא שבה מובאת המחלוקת וכתוב במפורש -
"נתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה,
[ולהפך] - את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה" - מכאן שרבנן נחלקו אפילו שמחשבת הפיגול ראשונה!
תשובות:
1. " וכבר נתן את הלבונה בשתיקה" (לפני המחשבה). דחיות: 1. זה כמו המקרה הראשון (שהמחשבה קודמת). 2. יש עוד ברייתא שכתוב בפירוש " אחר כך את הלבונה".
2. שני כהנים שונים הקטירו - ואז לא אומרים "על דעת הראשונה".
B. בהזאת חטאות הנשרפות (ביום כיפור יש 3 סטים) - גם יש מחלוקת ר"מ ורבנן,
ושם מפורש שחשב את המחשת הפיגול בין בראשונה בין בשנייה בין בשלישית.
1. מדובר ששני כה"ג גדולים שונים היזו את הדם.
דחייה חלקית - זה טוב רק למי שסובר "בפר" - ואפילו בדמו של פר (שכ"ג אחר שחט, ומת או נטמא הכה"ג). זאת מחלוקת ביומא מט:.
2. כאן לא רק חישב בראשון, אלא גם בעוד אחד (רבא - בשלישי, רב אשי - בשני).
דחייה - לא נכנס לניסוח הברייתא.
[אגב, מספר ההזאות: קה"ק - 16 (8 פר 8 שעיר), פרוכת 16, מזבח - או 4 או 8 + 7 (מאוחד) על גג המזבח].
ב. האם רבנן דורשים פיגול בכל העבודה גם בהולכה?
ר"ל - כן, רי"ח - לא (כלומר בהולכה מפגלין בחצי. סברא - רק כשיש תוצאה של "מתיר" - אז צריך שיפגל בכל מה שמביא לאותה תוצאה).
A. קושיות על רי"ח -
שני מקרים בהם רבנן אומרים שאין פוסלים בחצי עבודה - לגבי השחיטה (אפילו שאינה "מתיר").
1. שחיטת אחד מכבשי עצרת. 2. שחיטת סימן אחד בפסח לשם ערלים.
תשובה - גם שם יש תוצאה הלכתית : 1. מקדש את שתי הלחם. 2. מקדש את הדם.
B. קושיא על ר"ל -
(מהברייתא לעיל (א A)) - בהולכה גם רבנן מודים שמפגל גם בקומץ לבד ללא הלבונה. ניסיון תשובה - הכוונה להולכת הקומץ אל הכלי, אך נדחה - לא נכנס לניסוח של הברייתא.
ג. פיגל בכל פירור מהקומץ על מנת לאכול פירור שיריים חוץ לזמן
3 דעות באמוראים - פיגול, פסול, כשר .
A. הצעה - זה תלוי בתנאים -
ר"מ - פיגול, רבנן - פסול, רבי - כשר (כי לא מצטרף).
דחייה - ר"מ - מפגלין בחצי מתיר רק כשהוא חצי עם שיעור. רבנן - לא מפגלים - רק כשגם בסוף פיגל רק בחצי. רבי - לא מצטרף כשכל חצי בכבש אחר.
B. ביאור חלופי למחלוקת - האם הקטרה/אכילה בפירורים נחשב כדרכה :
פיגול - שניהם כדרכה,
פסול - ההקטרה לא כדרכה (וזה כמו מנחה שלא הוקטרה, שפסולה).
כשר - ההקטרה כדרכה והאכילה לא (ממילא לא היתה מחשבת פיגול על "אכילה")
שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
