ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- ליקוטים ג
- ברכות השבח והראיה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד
הטעם לכך שברכת 'שהחיינו' על חבר נאמרת רק אם לא התראו שלושים יום, הוא מפני שההתרגשות הפנימית הרוחנית היא עניין מיוחד ונדיר, ורק לאחר פירוד של שלושים יום מתחדשת התרגשות מיוחדת בעת הפגישה עם חבר טוב ובאה לידי גילוי השמחה על כך. דומה הדבר למועדי ישראל, שדווקא בזכות ימי החול שמפסיקים ביניהם, ניתן לקלוט כל פעם מחדש את אורם המקודש.
אבל פירוד של שנה שלימה כבר יוצר שינוי ממשי בנפש, במשך הימים הרבים הנפש מתרכזת בדברים אחרים, ורגשי הידידות למעשה נשכחים ונעלמים אל תוך גנזיה. גם האבלות מסתיימת לאחר שנה, משום שמשך זמן של שנה מכהה ומשכיח את הרגשות הקודמים. ולמעשה לאחר פירוד של שנה, לאחר שהרגש פנה לתחומים אחרים וחברים שונים, על פי ההגיון היבש המביט אל הגלוי בלבד, אין כמעט אפשרות להחיות מחדש את רגשי החברות. אבל האמת היא שאף שנראה כלפי חוץ כי רגשי החברות נשכחו, מכל מקום בעומק הנפש, החברות חיה וקיימת, ומיד עם הפגישה הראשונה מתעוררת לחיים. יש בעובדה זו רמז לתחיית המתים, ולכן מברכים בעת פגישה עם חבר שלא שמעו דבר אודותיו במשך שנה 'מחיה המתים'. להצביע על הכח העצום של החיים הפנימיים, שגם לאחר תרדמה ארוכה יכול בבת אחת להתעורר לחיים. וכך ממש הננו מאמינים ששום געגוע אמיתי לא ישאר יתום. המוות לא יוכל לבטל את האהבה, ובעומק החיים, בגנזי הנשמה הכל נשאר קיים לעד, עד לקץ הימים, שיקומו הכל לתחייה ויפגשו שוב עם כל יקיריהם ואהוביהם (עיין עולת ראיה ח"א שפ).
הלכה למעשה
למעשה, רבים אינם נוהגים לברך 'שהחיינו' בעת שנפגשים עם חבר. וזאת מפני שהברכה היא רק על פגישה עם חבר טוב במיוחד, שבאמת מתעוררת שמחה בשעה שנפגשים איתו, ולא תמיד אדם יכול להחליט האם מתעוררת אצלו שמחה או לא. ועוד, שכמה מהאחרונים העלו חשש, שאם יהיו רגילים בברכה זו, יהיו אנשים שיעלבו בעת שיראו שחבריהם אינם מברכים 'שהחיינו' על הפגישה עימם, במיוחד כשיראו שעל חבר אחר ברכו. כתוצאה מכך, כדי שלא לפגוע בחבריהם, רבים יברכו 'שהחיינו', אפילו כשאינם שמחים כל-כך, ויבואו לידי ברכה לבטלה. כמו כן, חששו, שיהיו חנפנים ורמאים, שכשיראו אדם שהם חפצים לקבל ממנו טובת-הנאה, מיד יקפצו ויברכו 'שהחיינו', כדי להוכיח לו עד כמה גדולה, כביכול, אהבתם אליו (נימוקי או"ח רכה; חסד לאלפים רכה, טו). אולם למרות זאת, לדעת רוב הפוסקים על פי ההלכה יש לברך 'שהחיינו' על פגישה עם חבר, אלא שיש לדקדק שאכן מדובר בחבר יקר מאוד שהפגישה עימו משמחת.
ברור שגם בעת פגישה עם קרובי משפחה, שלא התראו עימם במשך שלושים יום, מברכים 'שהחיינו'. למשל, סבא שלא פגש את נכדו או נכדתו במשך יותר משלושים יום, והוא שמח לפוגשה, מצווה עליו לברך 'שהחיינו'. וכמובן, איש ואשתו, שלא התראו יותר משלושים יום, אם הם שמחים להיפגש יברכו 'שהחיינו'. וכן הדין לגבי אחים, אחיות, דודים, בני דודים ושאר קרובי משפחה. אולם צריך לדעת, שגם קרובי משפחה אינם יכולים לברך ברכה זו באופן אוטומטי, אלא רק כאשר אכן ישנה שמחה בעת הפגישה - מברכים.
האם טלפון ומכתב נחשבים כפגישה?
מה הדין במקרה שאדם לא ראה את חברו שלושים יום, אבל קיבל ממנו מכתב או דרישת שלום, האם גם במקרה כזה יברך 'שהחיינו' בשעה שיתראה עימו פנים אל פנים, או שרק אם הקשר ביניהם ניתק באופן מוחלט לשלושים יום, יוכל לברך בעת הפגישה 'שהחיינו'? לדעת רובם המכריע של הפוסקים, גם אדם שקיבל מחברו מכתב בתוך אותם שלושים יום, יכול לברך 'שהחיינו', מפני שאינה דומה שמחת הפגישה הממשית לשמחה בעת קבלת מכתב. אבל בעל המשנה-ברורה (רכה, ב) פסק, שהואיל וישנם חולקים, אין לברך, מפני שספק ברכות להקל.
בזמן האחרון התעוררה שאלה עוד יותר קשה, מפני שחברים טובים שאינם נפגשים, מדברים בדרך כלל בטלפון. שיחה בטלפון בודאי יוצרת קשר יותר ממשי מאשר מכתב, ולכן, יתכן, שאם דיברו בטלפון בתוך אותם שלושים יום, שוב לא יוכלו לברך לאחר מכן 'שהחיינו'. למעשה, יש אומרים שאפילו אם דיברו בטלפון, יברכו 'שהחיינו' כשיפגשו ממש (יחו"ד ח"ד יז). ולדעת בעל המשנה-ברורה ודאי שאין לברך 'שהחיינו', מאחר שלא היתה כאן פרידה גמורה של יותר משלושים יום 1 .
^ 1. למעשה המנהג הרווח שלא לברך, אולם מי שהפגישה מאוד משמחת אותו, רשאי לברך 'שהחיינו', שכן למדנו בשיעור "ברכה על דברים חדשים" (השני בסידרה זו) בהערה 1 שלדעת הריב"ש והחת"ס לעניין ברכת 'שהחיינו' אין אומרים 'ספק ברכות להקל', אלא כל ששמח רשאי לברך.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
