ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ספירת העומר
- עניני ספירת העומר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
ומבחינה רוחנית – בימי 'אחרי החגים' תמיד צפה השאלה: כיצד משמרים בימות החול את העלייה הרוחנית והטעם המיוחד של החגים הקדושים?
דומה, שבימי הספירה נתנה התורה תשובה מיוחדת לשאלה זו. בחוכמה הפנימית נאמר, שביום טוב ראשון של פסח אנו זוכים לקבל בבת אחת אור גדול, ולעלות למדרגות נישאות. במוצאי יום טוב, מתנה זו מסתלקת מאיתנו, ואנו שבים אליה בעמל איטי ומדורג, יום אחרי יום בספירת העומר, עד שאנו זוכים בה בשלמות, מכוח עבודתנו, בחג השבועות. על המתנות אומר הפתגם העממי – 'מה שבא בקלות הולך בקלות', אך עניין שהאדם עמל עליו הופך לקניינו האמיתי.
ואכן, כך הוא בתולדות ישראל: ביציאת מצרים זכינו לקבל מתנות גדולות – מלכות, סנהדרין, נבואה ומקדש. אחר כך הם הסתלקו מאיתנו בחורבן, ואנו שבים ועמלים לזכות בהם בכל ימי הגלות.
מעניין לראות, שגם מבחינה הלכתית, ספירת העומר מהווה המשך לחג הפסח. פסח = פה סח, פה מדבר. מצוותיו הן מצוות הפה – סיפור יציאת מצריים (דיבור) ואכילת המצה (חוש הטעם).
ובספירת העומר המצווה היא לספור בפה. יתר על כן – בדרך כלל, במצוות המוטלות על הפה, יש לנו כלל הלכתי: שומע כעונה. לדוגמא – בקריאת מגילה יש מצווה לקרוא במגילה, אך רובינו יוצאים ידי חובה בשמיעת בעל הקורא, מפני ששמיעתנו נחשבת כאילו קראנו בפינו. אולם, בספירת העומר, לחלק מהשיטות אין את הכלל של שומע כעונה. כלומר – מי ששמע את חברו סופר, וכיוון לצאת בכך ידי חובה - לא יצא, כי חייב האדם לספור דווקא בפיו.
גם חוש הטעם, המתבטא באכילה בפה, עומד ביסודה של ספירת העומר. הספירה מתחילה ונקראת על שם הקרבת מנחת העומר. לשיטת השולחן ערוך ופוסקים רבים – הספירה היא מדאורייתא רק בשנה שבה הקריבו את העומר (ולכן, בעוונותינו, השנה הספירה היא מדרבנן). נמצאת למד, שהספירה אינה רק הכנה למתן תורה, כי אם מושתתת על קורבן העומר. העומר עניינו להתיר את אכילת התבואה החדשה הצומחת באותה שנה. (ואנו סופרים עד חג השבועות, בו מקריבים את שני הלחם, המתירים את הקרבת התבואה החדשה במקדש). אם כך, הספירה בנויה כולה על ענייני האוכל וחוש הטעם.
מכאן למדנו, שחג הפסח לא תם, כי אם בתקופה זו של ספירת העומר, אנו ממשיכים את אורו לחיי היום – יום, עד אשר נזכה לאורו בשלמות.
ואכן, בזמן שהמקדש עמד על מכונו וישראל ישבו "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", היו ימי הספירה ימים של שמחה והתעלות רוחנית, וכפי שכתב הרמב"ן שימים אלו שבין פסח לשבועות הרי הם כחול המועד ארוך. אולם מעת שגלינו מעל אדמתנו, תכפו עלינו צרות דווקא בתקופה זו, שהרי מי שלא יודע לתעל כוח גדול למקומו החיובי, הופך הוא לו לרועץ. ימי הספירה המרוממים הפכו לימי אבל על מות תלמידי ר' עקיבא (שו"ע או"ח תצג, א), בעת נשברה זרועם של ישראל במפלתו של מרד בר – כוכבא. בדורות הבאים הועמק האבל, כשמסעי הצלב אירעו בתקופת הספירה.
אולם, בהגיע עת גאולה, שב אט אט הקיץ ולובש שוב את אדרת השמחה הקדומה. ראשון לכולם, יום ל"ג בעומר, שבימי האר"י הקדוש החלו לחגוג בו את יום שמחת ר' שמעון בר יוחאי, יום תחילת התנוצצות הגאולה בזכות ספר הזוהר אשר בו יצאו ישראל מהגלות ברחמים. אחר כך הצטרפו ובאו בדורותינו אלו ימי התשועה לישראל – יום העצמאות ויום שחרור ירושלים. וליבנו הומה בתפילה – "השיבנו ה' אליך ונשובה", בגאולה ובשמחה שלימה, ובהשבת ימי הספירה לעטרתם הקדומה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
