ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
התשובה מתחילה בהכרה, החוטא עושה חשבון נפש ומבדיל בין מעשיו החיוביים למעשיו הזקוקים לתיקון, הוא מפסיק לעשותם, מתחרט על חטאיו ומקבל על עצמו שלא לחזור ולעשותם: כלשונו של הרמב"ם בהלכות תשובה (ב' ב):
"ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו', וכן יתנחם על שעבר שנאמר 'כי אחרי שובי נחמתי', ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר 'ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו וגו'".
ההבדלה בין הטוב לרע חייבת להיות מדויקת, כך מלמד אותנו הרב:
"כשעוסקים בתשובה צריכים להגדיר ביותר את מהותם של הטוב והרע, כדי שהחרטה וזעזוע הרצון מחיוב לשלילה יפלו רק על הרע ולא על הטוב. ועוד יותר, שצריך לברר את הטוב הנמצא בעומק הרע ולחזק אותו באותו הכוח עצמו שבורחים מן הרע, כדי שתהיה התשובה כוח פועל לטובה, המהפכת ממש את כל הזדונות לזכויות" (אורות התשובה ט' ה').
לעיתים הטוב והרע מעורבבים זה בזה, בתוך הרע נמצאים חלקים טובים. כשאדם שב בתשובה הוא צריך להיזהר, שתהליך התשובה לא יפגע בחלקים טובים, שלא יצטער עליהם אלא להיפך ישתמש בהם על מנת לתקן את החלקים השליליים, ואם יצליח בכך יוכל להפוך את הזדונות לזכויות.
שלב נוסף בתהליך התשובה הוא הכרת ערכו של כוח הרצון, שהוא הבסיס המרכזי לתהליך אותו אמור בעל התשובה לעבור.
"התשובה השרויה בלב תמיד, מוודאת לאדם את הערך הגדול של החיים הרוחניים, והיסוד הגדול, שהרצון הטוב הוא הכול, וכל הכישרונות שבעולם אינם אלא מילואיו, נעשה תוכן מוטבע בנפשו ע"י אור התשובה הקבוע בו" (אורות התשובה ט' א').
הרצון הוא המפתח להתקדמות בתהליך התשובה, כל שאר כוחותיו של האדם מובלים על ידי הרצון. עובדה זו מבהירה לבעל התשובה שכל התהליך תלוי רק בו ולא בשום גורם חיצוני:
"והוא בא להכיר את הטוב האמתי של ההצלחה הגמורה שאינה תלויה כי אם באדם עצמו, ולא בשום תנאי חיצוני, והוא רק הרצון הטוב" (שם).
גילוי חשיבותו של כוח הרצון הוא הגילוי הראשון של המהות הרוחנית של האדם:
"על הרצון הפנימי אפשר לומר, שהוא ההתגלות הראשונה של המהות הרוחנית... השכל והמידות הם התגלות שנייה ושלישית. כשיש ברצון הפנימי קלקול, אי אפשר שלא יתגלה זה הקלקול בשכל וגם במידות" (אורות הקדש א' רנט).
הרצון הטבוע באדם נמצא במצב גולמי והוא זקוק לפיתוח ושכלול: "הרצון הוא מקור החיים. רצון האדם הוא באמת יסוד שכלולו והווייתו. אמנם הרצון הזה צריך הוא פתוח ועשוי, יותר מכל הכוחות כולם". (אורות הקודש ג' עו).
ההכרה והלימוד מסייעים לפיתוח כוח הרצון ובנוסף התפילה, הדיבור המבוטא בשפתיו של האדם מעורר ומעודד את כוח הרצון:
"כשמתפללים מתפשט כוח הרצון, והדבר המפשט את כוח הרצון ביותר הוא כשמכוונים במילוי הרצון אל ד'. כשהמחשבה דבקה באלקים, והרצון דבק בו אז בקשר מחשבתי פנימי, אז כל כוחות הנפש מתגדלים מעל כל גבול, והרצון הטוב והמעולה בהתפשטו ביותר, פועל הוא את טובו" (אוה"ק ג' מח).
בתפילה, המתפלל מבטא את רצונו ובכוונתו הוא מכוונו למילוי רצון ה'. יש דיבור היוצא מתוך התרגשות ואינו ביטוי של רצון פנימי, אבל הסוג הגבוה יותר של הדיבור הוא הדיבור המגיע אחרי הסכמת השכל:
"יש דיבור היוצא מצד ההתרגשות של הציור הפנימי, שהאדם הוא כמו נפעל להוציא דברו באיזה מבטא. הדיבור הזה הוא כמתפרץ לצאת החוצה. גם שלא בהסכמת הרצון החופשי של האדם במילואה, והוא כעין הכרח... לא כן הדיבור היותר מעולה, הבא בתור רגש של התפעלות והתפרצות הרוח על פי טבעו כי אם בתור משפט בחירי של השכל, הרוצה בהתיישבות דעתו לבטא את ציוריו הפנימיים כדי למוסרם לזולתו, הוא יסדר רעיוניו בבנין הגיוני".
דיבור זה הוא מהותו של הוידוי המהווה חלק מרכזי במצוות התשובה. "וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו" (רמב"ם שם) וגם בתחילת הלכות תשובה כותב הרמב"ם: "כל מצוות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר 'איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו' זה וידוי דברים, וידוי זה מצות עשה, כיצד מתודין? אומר אנא השם חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח".
חודש אלול מיועד להתבוננות, הכרה, ועזיבת החטא, הוא חודש של הכנה לקראת ימי התשובה: "ההכנה לתשובה הכללית היא קול שופר, המאסף לכל המחנות". (מגד ירחים חודש אלול), בחודש זה אנו אוספים את כל כוחותינו, אנו מתאספים ומנסים להתכונן לתשובה הכללית שנשמע את קולה על ידי קול השופר בראש השנה. ראש השנה הוא יום בריאת האדם. כשה' ברא את האדם הוא נטע בתוכו את כוח הרצון. כל שנה בר"ה אנו מקבלים בריאה חדשה שבמרכזה כוחות רצון חדשים. בעשרת ימי תשובה אנו מרבים בסליחות ווידויים, משתמשים בכוח הדבור שלנו, שהוא הביטוי הנעלה של הרצון. השיא מגיע ביום הכיפורים: "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכול לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכפורים" (רמב"ם תשובה ב' ז').
מיום כפורים ניתן להמשיך לחג הסוכות העטור במצוות מעשיות רבות. תהליך התשובה שהוא ביסודו תהליך פנימי-רוחני. בחג הסוכות אנו יורדים אל הטבע:
"חג האסיף, חג הסוכות, הוא החג המקשר את הטבע עם אותו הכוח הפלאי שלמעלה מן הטבע, אשר הופיע בעולם בהתגלות תולדתית ע"י הופעתם של ישראל על במתה של התולדה האנושית... והאסיף, הבא מתוך העבודה המסודרת, המתאימה עם חוקי הטבע כולם, המתחבר בזכרונו עם הסוכות הנפלאות של התקופה הרת כל פלאי עולם, הנועדה להאיר את כל מחשכי היקום, את כל חגווי החיים, באור חזון אלקי אמת" (מאורות הראי"ה – חג הסוכות).
מחג הסוכות אנו יוצאים למשימתנו לקדש שם שמים ברבים ולהאיר את העולם כולו באור אלוקי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
