ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- חיוב ההודאה על נס
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
מצווה לקבוע יום טוב לשמחה והודאה לה' ביום שנעשית בו תשועה לישראל. ועל סמך זה קבעו חכמים את פורים וחנוכה כימים טובים לדורות. ואף שיש איסור להוסיף מצוות על מה שכתוב בתורה, מכל מקום מצווה זו נלמדת בקל וחומר: ומה אם ביציאת מצרים, שניצלנו מעבדות לחירות, נצטווינו לחוג את הפסח ולומר שירה בכל שנה ושנה - קל וחומר בפורים, שניצלנו ממיתה לחיים (כמבואר במגילה יד, א). ועל סמך זה קבעו גם את חנוכה (ריטב"א שם).
וביאר ה'חתם-סופר' (יו"ד סו"ס רלג, ואו"ח רח) שכיוון שמצווה זו נלמדת בקל וחומר, היא נחשבת כמצווה מהתורה. אלא שמהתורה אין הדרכה מפורטת כיצד לעשות יום טוב, וכל שעושה בימים אלו איזה זכר לתשועה יוצא ידי המצווה מהתורה. וחכמים הם שקבעו שבפורים צריך לקרוא את המגילה ולעשות משתה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, ובחנוכה צריך להדליק נרות.
מנהג קהילות ישראל לקבוע יום טוב על ניסי הצלה
וכן נהגו ישראל בקהילות רבות, שקבעו ימי שמחה לזכר ניסים שנעשו להם. בקהילות רבות קראו לימים אלו על שם חג הפורים, כגון 'פורים-פרנקפורט', 'פורים-טבריה'. ויש מקומות שנהגו באותם ימים לערוך משתה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים. וכתב מהר"ם אלשקר (סי' מט) שיש לקביעת אותן הקהילות תוקף, וכל זרעם חייבים לקיימם גם אם יעברו לגור בקהילות אחרות. וכן פסקו עוד אחרונים (מ"א תרפו, ה, וא"ר שם).
דורות רבים התפללנו "ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו", והנה כשנתקבלה תפילתנו - לא נודה?! וכן נאמר "הושיענו ה' אלוקינו וקבצנו מן הגויים להודות לשם קודשך להשתבח בתהילתך". ועכשיו שקיבצנו ה', לא נודה לשם קודשו ונשבח את תהילתו?! לפיכך חובה קדושה להודות ולהלל לה' על הטובה העצומה שגמל עימנו בזה שנתן בידינו להקים את מדינת ישראל
קביעת יום טוב ביום העצמאות
וכך כתב הגאון הגדול רבי משולם ראטה: "הנה אין ספק שהיום ההוא (ה' אייר), שנקבע על ידי הממשלה וחברי הכנסת (שהם נבחרי רוב הציבור) ורוב גדולי הרבנים לחוג אותו בכל הארץ זכר לנס של תשועתנו וחירותנו, מצווה לעשותו שמחה ויום טוב ולומר הלל" (שו"ת 'קול מבשר' ח"א כא).
מצוות אמירת הלל ביום העצמאות
מצווה לומר 'הלל' בימים מיוחדים כדי להודות ולהלל לה' על הניסים שעשה עימנו. ראשונים לכל הם הימים הטובים שנצטווינו עליהם בתורה - פסח, שבועות וסוכות, שבהם אנו זוכרים את הניסים והחסדים שעשה ה' עימנו כשהוציא אותנו ממצרים ונתן לנו את התורה והוליכנו במדבר לארץ ישראל.
וכן תיקנו לומר הלל בכל ימות החנוכה, וכפי שמובא בברייתא (מגילת תענית פרק ט): "ומה ראו לגמור בהם את ההלל? ללמדך שכל תשועה ותשועה שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל הם מקדימין לפניו בהלל ובשבח, וכך הוא אומר בספר עזרא (ג, יא) 'ויענו בהלל ובהודות לה' כי טוב' וגו'".
וכן מבואר בתלמוד (פסחים קיז, א) שבעקבות נס קריעת ים סוף, "נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהיו אומרים הלל על כל פרק ופרק וכל צרה וצרה שלא תבוא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן". ופירש רש"י שעל פי זה תיקנו חכמים בימי הבית השני לומר הלל בחנוכה.
ואם כן יוצא שעלינו לומר הלל על הנס שעשה ה' לנו ביום העצמאות, שבו ניצלנו מהצרה הגדולה ביותר, מצרת הגלות והשיעבוד לזרים, שגרמה לכל הגזירות והרציחות האיומות במשך אלפיים שנה.
אובדן הגאולה בימי חזקיהו בעקבות כפיות הטובה
וצריכים להיזהר מאוד שלא להיות כפויי טובה לקב"ה. אמרו חכמים: כל המודה בניסו - זוכה ונעשה לו נס אחר. ומנגד, אם לא נודה, נרחיק את הגאולה ח"ו. וכן מסופר על חזקיהו המלך, שהיה צדיק גדול וזכה להרבות תורה בישראל. ובאו עליו ימים קשים, סנחריב מלך אשור עלה על ירושלים בראש צבא עצום כדי להחריבה, וחזקיהו עצמו נפל למשכב במחלה אנושה. ואף על פי כן לא איבד את אמונתו, והתפלל לה', ועשה לו הקב"ה נס גדול וריפאו ממחלתו, והמית את כל חיל סנחריב בלילה אחד. באותה שעה ביקש הקב"ה לעשות את חזקיהו משיח ואת סנחריב לגוג ומגוג ולהביא גאולה לעולם. אך חזקיהו לא אמר שירה, היינו הלל, על גאולתו. אמרה מידת הדין לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיהו שעשית לו את כל הניסים הללו ולא אמר שירה, תעשהו משיח?! לכך נסתתם הדבר". והיה צער גדול בכל העולמות, והארץ רצתה לומר שירה במקומו, ושר העולם רצה לסנגר עליו, אך לא נתקבלו דבריהם ואבדה השעה. ואמר הנביא: "אוי לי אוי לי עד מתי?" (סנהדרין צד, א).
חובת ההודאה והשירה ביום העצמאות
ואף אנו, דורות רבים התפללנו "שא נס לקבץ גלויותינו", "ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו", והנה כשנתקבלה תפילתנו - לא נודה?! וכן נאמר (תהלים קו, מז): "הושיענו ה' אלוקינו וקבצנו מן הגויים להודות לשם קודשך להשתבח בתהילתך". ועכשיו שקיבצנו, לא נודה לשם קודשו ונשבח את תהילתו?! לפיכך חובה קדושה להודות ולהלל לה' על הטובה העצומה שגמל עימנו בזה שנתן בידינו להקים את מדינת ישראל, ועל ידי זה זכינו לקיים את מצוות יישוב הארץ ולהתגשמות חזון הנביאים בקיבוץ גלויות. ועל ידי כך נעשה קידוש השם גדול לעיני העמים, ועל ידי כך נעשתה הצלה גדולה לישראל, שיש בידינו יכולת להגן על יושבי הארץ, ואף לקום לעזרת אחינו שבגלויות.
אלא שנחלקו רבני הדור בשאלה האם אומרים ביום העצמאות הלל עם ברכה או בלי ברכה.
הסוברים לומר הלל בלא ברכה
יש אומרים כי אף שיש להודות לה' ביום העצמאות, מכל מקום אין לומר בו הלל בברכה. והזכירו חמישה טעמים עיקריים בדבריהם. א) לפי דעת החיד"א על פי כמה ראשונים, הלל עם ברכה אפשר לומר רק כאשר נעשה נס לכל ישראל, ובארץ ישראל ביום העצמאות היו רק מקצת ישראל. ב) יש להודות רק על הצלה שלמה, ועדיין אנחנו מאוימים על ידי אויבינו מסביב. ג) מפני המצב הרוחני של ראשי המדינה ורבים מאזרחיה. ד) מפני שיש לחוש לדעה הסוברת שאין לומר הלל אלא כאשר נעשה נס גלוי, כדוגמת נס פך השמן, ובהקמת המדינה הנס היה בדרך הטבע. ה) יש ספק אם יום ההודאה צריך להיקבע דווקא ביום העצמאות, או ביום סיום מלחמת השחרור, או ביום החלטת האו"ם על הקמת המדינה, שהוא ט"ז כסלו (כ"ט בנובמבר).
וכן סבר הרב עובדיה הדאיה זצ"ל (ישכיל עבדי ח"ו או"ח י) שיש לומר הלל בלי ברכה, וכן סבר מו"ר הרב הראשי וראש ישיבת 'מרכז הרב' הרב אברהם שפירא זצ"ל, ועמיתו הרב שאול ישראלי זצ"ל. וכן דעת יבדל"א הראשל"צ הרב עובדיה יוסף שליט"א (יביע אומר ח"ו או"ח מא), והראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל.
הסוברים לומר הלל עם ברכה
עוד בעת קום המדינה דעת הרב משולם ראטה זצ"ל היתה לומר הלל עם ברכה (קול מבשר א, כא). וכך העיד הרב אושפזאי זצ"ל (רבה של רמת גן) שגם היתה דעת הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל, אך מפני שנמסרה להם התנגדותם התקיפה של החזו"א ועוד כמה רבנים, לא רצו להרבות במחלוקת וקבעו לאומרו בלא ברכה. והרב זוין זצ"ל אמר על כך, שזו בכייה לדורות שבעקבות התערבות מבחוץ של רבנים שאינם חברים במועצת הרבנות הראשית (שהיו חברים בה אז רבנים גאונים מפורסמים), לא פסקו מיד בעת קום המדינה לומר הלל עם ברכה.
בכ"ה ניסן תשל"ד חזרה ונתכנסה מועצת הרבנות הראשית ביוזמת הרב הראשי לישראל, הרב שלמה גורן זצ"ל, לדון באמירת הלל ביום העצמאות. והוחלט ברוב דעות כי לאחר שהמדינה הגיעה לשנתה ה-26, וכבר זכינו לשחרר את יהודה ושומרון, ואף ממלחמת יום הכיפורים יצאנו בניצחון גדול למרות תנאי הפתיחה הקשים, וכבר יותר משלושה מיליון יהודים התגוררו בארץ, פי חמישה ממספרנו בעת הקמת המדינה - יש מקום גדול לומר בתפילת שחרית של יום העצמאות הלל שלם בברכה. על פי זה הנהיג מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל לומר הלל בברכה בישיבת 'מרכז הרב', וכן נוהגים כל תלמידיו, וכן הנהיג אבי מורי ביישוב בית אל, וכן נוהגים אצלנו בהר ברכה.
ועל מה שחששו שאין לומר הלל אלא על נס שנוגע לכל ישראל, ביארו שהקמת המדינה היא הצלה לכלל ישראל. ועוד, שיושבי ארץ ישראל נחשבים ככלל ישראל. וזה שיום ההודאה נקבע דווקא ביום העצמאות, מפני שהוא היה יסוד ההצלה והישועה.
והרב שלום משאש זצ"ל רבה של ירושלים סבר בתחילה שצריך לברך על אמירת ההלל, אולם כששמע את דעת הגאון הראשל"צ הרב עובדיה יוסף, הורה שמי שנהג לברך יברך, ומי שלא נהג לברך - שלא יברך (שו"ת 'שמש ומגן' ח"ג סג, סו).
עוד יש לציין כי גם רבותינו, הרב שפירא זצ"ל ויבדל"א הרב אליהו, הסכימו שמי שנהג לומר הלל עם ברכה בעידודו של מו"ר הרצי"ה, רשאי להמשיך במנהגו.
תספורת וגילוח ביום העצמאות
שאלה: לאחר שיום העצמאות נקבע ליום שמחה והודאה, האם מותר להתחתן ולהסתפר ולהתגלח ביום העצמאות למרות שהוא חל בתוך ימי האבלות של ספירת העומר?
תשובה: נאמרו בזה דעות לכאן ולכאן. למעשה, הסכימו רבותינו שאין נוהגים במנהגי אבלות שפוגמים בשמחה, לכן מותר לרקוד ולנגן. אבל נישואין אין לערוך, מפני שההימנעות מנישואין אינה נחשבת כאבלות שמתנגשת בשמחת יום העצמאות.
הרגילים להתגלח, נכון שיתגלחו לקראת יום העצמאות, כפי שגם לובשים בגדי חג לקראת יום זה. ולגבי תספורת, נראה כי רק מי שנראה לא מכובד בשערותיו יכול להסתפר לקראת יום העצמאות. אבל מי שנראה בסדר, רשאי להסתפר ביום העצמאות בלבד, שאז השמחה מבטלת את מנהג האבלות הזה, אבל לא לפני יום העצמאות.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
