ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- תפילה
- השכמת השחר
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
בתלמוד מסכת נדרים (נדרים פא, א) מובאת השאלה: מדוע אין מצוי כל כך שבניהם של תלמידי חכמים ממשיכים בדרכם ונעשים אף הם תלמידי חכמים. הרי ללא ספק רצו ההורים שבניהם ילכו בדרכם ויעסקו כל חייהם בתורה, ואם כן מדוע לא הצליחו לחנך את בניהם לכך?
יתר על כן, באותם הימים היה מקובל מאוד שכל בן ממשיך במקצוע אביו, בני הנגרים היו נגרים, בני החקלאים היו חקלאים וכן הכל. ואם כן עולה ביתר חריפות שאלתה של הגמרא, מדוע אחוזים גבוהים מבניהם של תלמידי החכמים בוחרים לעצמם מקצועות אחרים, שאינם קשורים למקצוע הרבנות. הפירוש האחרון שמביאה הגמרא לתופעה זו הוא פירושו של רבינא, שאמר שבניהם של תלמידי החכמים אינם ממשיכים בדרכם, מפני שאינם מברכים בתורה תחילה. כלומר פעמים רבות בניהם של תלמידי החכמים לומדים תורה רק מפני שראו את אביהם לומד, וכמו כל הבנים שאוהבים לחקות את אבותיהם, אף הם משתדלים ללמוד תורה. אבל תורה אי אפשר לקנות אלא על ידי לימוד לשם שמים, מתוך התקשרות אישית אל נותן התורה. ולכן לטווח הארוך הם אינם זוכים להיות תלמידי חכמים.
מכאן צריך ללמוד עד כמה גדול ערכה של ברכת התורה.
הברכה מבליטה את ערכה המיוחד של התורה. התורה איננה כשאר חכמות העולם. שבכל שאר חכמות העולם העיקר הוא להבין את מה שנלמד, ואילו בלימוד התורה, העיקר היסודי הוא לדעת שהתורה מן השמים, ושכל עניינה הוא להורות את האדם בדרכי האמת והחסד. וכל מי שלומד שלא על מנת לעשות ולקיים את דברי התורה, אינו נקרא כלל לומד תורה. לכן חשוב כל כך לכוון היטב בברכת התורה, ולהבין שהתורה היא הוראה מה' אלינו. זו אינה סתם חכמה המונחת בקרן זווית, אלא חכמה שלאורה צריך לתקן ולרומם את העולם כולו.
2 - על מה חרבה הארץ?
במסכת נדרים (נדרים פא, א), מובאת שאלה גדולה : על מה חרבה הארץ, או במלים אחרות, מהו החטא שגרם לחורבן הארץ ולגלות ישראל! ונשאלה השאלה הזו לחכמים, לנביאים, ואף למלאכי השרת, ולא ידעו לענות עליה. עד שהקב"ה בכבודו ובעצמו פרש, על עזבם את תורתי, שנאמר: "ויאמר ה' על עזבם את תורתי", והסביר רב יהודה בשם רב, שעזיבת התורה מתבטאת בכך שלא ברכו בתורה תחילה. כלומר באותם הימים עסקו בלימוד התורה, אלא שלא ברכו לפני כן את ברכת התורה.
שלוש ברכות תקנו חכמים בברכת התורה, והחשובה שבהן היא הברכה השלישית, וזו לשונה : "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה' נותן התורה". ומי שלמד תורה בלי לברך לפני כן את הברכה הזו, נחשב הדבר כאילו לא למד תורה כלל. ויותר מזה, הרי הוא כמי שעזב את התורה. כי התורה היא הוראה והדרכה מאלוקינו מלך העולם אלינו, כדי לרומם אותנו ואת העולם כולו לאידאלים האלוקיים. וכל מי שאינו מברך תחילה, מנתק את עצמו ממקור התורה, וכל לימודו אינו נחשב כלל ללימוד 'תורה'.
וחשוב לשים לב לנוסח הברכה, "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", לא מספיק לומר רק שה' הוא מלך העולם, צריך גם להדגיש שהוא בחר בנו מכל העמים, ורק לאחר מכן "ונתן לנו את תורתו". רק דרך עם ישראל יכולה התורה האלוקית להתגלות לעולם. בין אומות העולם יכולים להיות גויים צדיקים, חסידי אומות השלם, אבל זו תהיה חסידות פרטית של אנשים יחידים. רק ישראל יכולים לעבוד את ה' במסגרת לאומית, ולחתור לתיקון העולם בדרכי האמת והחסד, כפי שהדבר התגלה במשך ההיסטוריה הארוכה שלנו.
באופן כללי, אלו הרעיונות שברכת התורה באה להנחיל לנו, עוד לפני תחילת הלימוד.
3 - מקור ברכת התורה
אין ספק שישנו חיוב לומר את ברכת התורה לפני הלימוד, אלא שיש לברר מהו מקור המצווה לברך את ברכת התורה, האם זו מצווה מן התורה, או מדברי חכמים. ושאלה זו חשובה מכמה סיבות. ראשית, משום שערכן של המצוות שמקורן בתורה שבכתב, גדול מערכן של המצוות שנתקנו על ידי חכמים. אפשר לומר שהמצוות שחכמים תקנו נועדו לסייע לקיום מצוות התורה שבכתב על ידי הצבת סייגים וגדרים סביב איסורי התורה, ועל ידי כך להרחיקמ מלעבור עליהם. ואפשר לומר עוד שמצוות חכמים נועדו להדגיש את הרעיונות האמוניים הצפונים במצוות התורה. אם כן ברור שערכן של המצוות מן התורה, גדול מערך המצוות שמדברי חכמים.
ועוד, שאם נאמר שהמצווה לברך את ברכת התורה היא מן התורה, אזי בכל מקרה של ספק יש להחמיר, ואם מקור הברכה הוא מדברי חכמים, בכל ספק יש להקל. למשל, אדם שהסתפק אם ברך בבוקר את ברכת התורה. אם נאמר שמקורה בתורה שבכתב, עליו להחמיר ולברך את ברכת התורה כדי לצאת מהספק. ואם נאמר שמקורה מדברי חכמים - לא יברך אותה מספק. דרך אגב כדאי לציין, שהברכה היחידה שלכל הדעות מקורה מהתורה היא ברכת המזון שלאחר סעודה משביעה, שנאמר : "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך" (דברים ח, י). אבל שאר הברכות, בין ברכות המצוות ובין ברכות הנהנין, נתקנו על ידי חכמים. ולגבי ברכת התורה ישנה מחלוקת.
לדעת הרמב"ן ורוב הראשונים המצווה לברך את ברכת התורה היא אחת מתרי"ג המצוות (השמטות למצוות עשה ט"ו). כלומר התורה עצמה ציוותה אותנו להתכונן ללימוד התורה על ידי אמירת ברכה לפני כן, כדי שכל לימודנו יהיה מתוך יחס נכון אל נותן התורה שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.
אולם לדעת הרמב"ם חכמים הם שתקנו את ברכת התורה, (ועיין בערוך השולחן מ"ו ב' שסובר שגם לדעת הרמב"ם ברכת התורה מן התורת, אלא שמצווה זו כלולה במצוות תלמוד התורה ואינה נמנית כמצוה נפרדת).
ולמעשה נראה מהשולחן ערוך (שו"ע או"ח רט, ג), שדעתו כדעת הרמב"ם שברכת התורה מדברי חכמים. אבל רוב האחרונים, וביניהם בעל השאגת אריה (סימן כ"ד), והמשנה ברורה (מ"ב מז, א), פסקו כדעת הרמב"ן שברכת התורה מן התורה, ובכל מקרה של ספק, על פי דעתם, יש להחמיר ולברך את ברכת התורה. ולמעשה כתב בעל המשנה ברורה (מ"ב מז, א), שהטוב ביותר הוא שאדם שמסופק אם עליו לברך ברכת התורה יבקש מאדם אחר שעדיין לא ברך, שיברך בקול ויכוון להוציא אותו ידי חובה, שעל ידי כך יצא מידי הספק בלי להכנס לחשש של ברכה לבטלה. וכשלא יוכל למצוא אדם כזה, עדיף שיכוון לצאת ידי חובת ברכת התורה בברכת אהבת עולם שאנו מברכים לפני קריאת שמע, משום שבברכה זו אפשר בשעת הצורך לצאת גם ידי ברכת התורה. ורק כשאי אפשר להשתמש בשתי ההצעות הללו, לדעת בעל המשנה ברורה, מאחר שרוב הפוסקים סוברים שברכת התורה מקורה מן התורה, יברך מספק את הברכה החשובה שבברכות התורה שהיא ברכת אשר בחר בנו.
4 - כל התורה שמותיו של הקב"ה
בתלמוד מסכת ברכות (ברכות כא, א) מובאת מימרא לגבי ברכת התורה : "אמר רב יהודה אמר רב : מניין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו". כדי להבין את דברי הגמרא צריך לבאר תחילה, שלכל דבר בעולם יש שם, ועל ידי שמו של החפץ או הצמח או האיש, אנו יכולים להכיר ולהגדיר את מה שעומד מאחרי השם.
ולגבי הקב"ה, ברור לנו שכל אדם הוא בעל שכל מוגבל ולכן אינו יכול לתפוס בשכלו את עצמותו האין סופית של בורא העולם. עצמותו נסתרת מאיתנו לחלוטין, והדרך היחידה להפגש עם רבונו של עולם, היא על ידי לימוד התורה. כי בתורה מובעים רצונו ומגמתו של הקב"ה. ולכן אמרו חז"ל (זוהר ח"ב פז א, ת"ז תי' י') : שכל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה, דהיינו שהתורה היא הדרך שעל ידה מתגלה הקב"ה לשלם, ועל ידה יכול האדם להגיע לדרגה הגבוהה ביותר של הכרת אלקים.
וזהו פירוש הפסוק (דברים לב, מ "כי שם ה' אקרא" : כאשר אבוא ללמוד תורה, שכולה שמותיו של הקב"ה, לפני כן "הבו גודל לאלהינו" - דהיינו לברך את ברכת התורה. והרמב"ן אכן הבין את דברי התלמוד כפשוטו, כלומר שיש מקור מהתורה לברכת התורה. אולם הרמב"ם הבין שזוהי אסמכתא בעלמא, כשמר בעצם ברכת התורה נתקנה על ידי חכמים, אלא שכדי לחזק את דבריהם, מצאו לכך רמז בתורה.
את ברכת התורה צריך לברך לפני לימוד של כל חלק מחלקי התורה, בין מקרא, בין משנה, בין גמרא ובין מדרש (שו"ע או"ח מז, ב). כלומר אדם שמתכוון ללמוד ביום מסוים רק מדרש, או רק גמרא, גם הוא צריך לברך בתחילת היום את ברכת התורה. והטעם לכך הוא שכל התורה כולה, בין תורה שבכתב ובין תורה שבעל פה, בין החלקים ההלכתיים ובין החלקים המחשבתיים העמוקים, כולם נאמרו למשה מסיני (ירושלמי פאה פ"ב ה"ד), ועל כולם צריך לברך "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", כי כולם ביחד מגלים את רצונו של הקב"ה בעולם.
5 - דין המהרהר והכותב דברי תורה
באופן כללי עיקר מצוות לימוד תורה, הוא להוציא בפה ממש את מה שהאדם לומד. כמו שנאמר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח), העיקר שהתורה תבוא לידי ביטוי בפיך. ואמנם את העיון בסוגיות, אפשר ואולי אף רצוי לעשות במחשבה, אבל בשאר הזמן יש ללמוד על ידי אמירה בפה (שו"ע הרב הל' ת"ת ב, יב). שעל ידי כך הלימוד נעשה ברור יותר, והרעיונות המופשטים נקבעים בתוך ליבו של הלומד.
ועוד, שמי שלומד בקול, זוכר טוב יותר את לימודו. כמו שמסופר בתלמוד (ערובין נד, א) על ברוריה, אשתו של רבי מאיר, שראתה תלמיד שלומד בלחש, וגערה בו ואמרה : כתוב : "ערוכה בכל ושמורה", אם דברי תורה ערוכים ברמ"ח אברים שלך, הרי הם משתמרים, ואם לאו, שרק במחשבה אתה לומד, אינם משתמרים.
ועל פי כל זה פסק השולחן ערוך (או"ח מז, ד), שיש לברך ברכת התורה רק לפני לימוד שנעשה על ידי הוצאת הדברים בפה, אבל מי שמהרהר בדברי תורה אינו צריך לברך לפני כן את ברכת התורה. אולם הגאון מוילנא חלק על זה, מפני שאמנם עיקר הלימוד צריך להיות בפה, אבל גם בהירהור בדברי תורה יש מצווה, שנאמר: "והגית בו יומם ולילה", 'הגית' מכוון גם כלפי הירהור, ולכן צריך לברך לפני כן את ברכת התורה.
וכן מובאת מחלוקת האם לפני כתיבה של דברי תורה צריכים לברך. לדעת השולחן ערוך _(שו"ע או"ח מז, ג) "הכותב בדברי תורה אע"פ שאינו קורא, צריך לברך", משום שכתיבה נחשבת כמו מעשה. ויש חולקים ואומרים שאין לברך לפני כתיבה, משום שהכותב אינו מוציא בפיו את דברי התורה.
ולמעשה כתבו האחרונים, שיש להמנע מהספקות הללו, ומיד בתחילת היום, לברך את ברכת התורה, ולומר לאחר מכן כמה פסוקים, וברכה זו מועילה לכל היום, בין ללימוד בין להירהור ובין לכתיבה (מ"ב מז, ד).
6 - נשים מברכות ברכת התורה
כתב השולחן ערוך (שו"ע או"ח מז, יד): "נשים מברכות ברכת התורה". ולכאורה יש לשאול, הרי הלכה היא שנשים אינן חייבות במצוות תלמוד תורה, שאמרו חכמים במסכת קידושין (קידושין כט, ב), שמהפסוק "ולמדתם אותם את בניכם", לומדים שדווקא הבנים מחויבים במצוות תלמוד תורה, ולא הבנות.
אלא שגם הנשים צריכות ללמוד תורה, מאחר שהן מחויבות בשמירת מצוות התורה. ואף שהן פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, מכל מקום רוב מצוות העשה אינן תלויות בזמן, וכן הן חייבות בכל מצוות הלא תעשה. ואם כן כדי לדעת היאך לקיים את המצוות שבתורה, צריכות הנשים ללמוד הלכה (ב"י או"ח מ"ז מהאגור בשם הסמ"ק), וגם את כל שטחי האגדה, האמונה והמוסר נשים צריכות ללמוד, משום שאי אפשר לקיים את המצוות הרוחניות שבתורה, ללא לימוד מעמיק של הנושאים הללו ממקורות התורה. אזכיר כאן רק כמה מצוות לדוגמא, מצוות אמונה בה', אהבת ה' ויראתו, לא תשנא את אחיך בלבבך, ואהבת לרעך כמוך, לא תיקום ולא תיטור, איסור לשון הרע, שלא להתגאות. וכן כל המידות הטובות כצניעות, יושר וכדומה. את כל המצוות הללו לא ניתן לקיים כפי שצריך ללא לימוד מעמיק בספרי האמונה והמוסר. ומאחר שנשים צריכות ללמוד את כל ההלכות ואת כל יסודות האמונה והמוסר, ממילא ברור שאף הן צריכות לברך את ברכת התורה.
וההבדל בין גברים לנשים לעניין מצוות תלמוד תורה הוא, שנשים מחויבות ללמוד כדי לדעת איך לחיות לפי התורה, הן בצדדים המעשיים והן בצדדים הרוחניים, ואילו לגבי גברים, מצוות תלמוד תורה אינה מיועדת רק כדי לדעת לחיות נכון, אלא יש מצווה בפני עצמה ללמוד תורה, שאפילו אדם שכבר יודע את כל ההלכות ועקרונות האמונה והמוסר, גם הוא חייב להמשיך לעסוק בתורה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
