^ 1. נחלקו הראשונים בשאלה, האם חובה ללמוד מעט תורה סמוך לברכת התורה. לדעת ר"י מבעלי התוספות (ברכות יא, ב 'שכבר'), הואיל וברכת התורה שונה משאר ברכות המצוות, בזה שהיא אינה מכוונת רק כלפי הלימוד העכשווי, אלא היא מכוונת כלפי לימוד התורה של כל היום, לכן אין חובה ללמוד דווקא לאחר הברכה, אלא החובה היא ללמוד דבר מה במשך היום. וכן פרש הב"י את דעת הרא"ש והטור. אולם הרמב"ם סובר שדינה ככל ברכות המצוות, שצריך להסמיכן למצווה, ולכן צריך ללמוד מיד אחר ברכת התורה. ואם לא למד מיד, הברכה מתבטלת. כמו אדם שרצה לאכול עוגה, וברך "בורא מיני מזונות" ולא אכל מיד אלא הפסיק בדברים אחרים, כשירצה לבסוף לאכול מהעוגה, יצטרך לשוב ולברך "בורא מיני מזונות". ואף שמהשו"ע נראה שהעיקר לדינא כדעת ר"י, מ"מ לדעת הרבה אחרונים העיקר כרמב"ם (מ"ב מז, יט), וכן הסביר הרמ"א בד"מ את דעת הרא"ש והטור. וכיום המנהג הרווח בכל ישראל, לומר אחר ברכות התורה את שלושת הפסוקים של ברכת כהנים, וזה נחשב ללימוד שלאחר הברכה. ואח"כ רבים מוסיפים עוד דברי חכמים, "אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והביכורים" וכו', שיש בהם דברי משנה וברייתא שנחשבת כגמרא, ועל ידי כך זוכה כל יהודי ללמוד בכל יום מקרא, משנה וגמרא.
^ 2. בב"י מז, יא, יג, מבואר שלדעת רוב הפוסקים כל שינה של קבע נחשבת הפסק. אלא שהביא את ר"ת, והר"ם ותר"י, הסוברים שברכת התורה מועילה עד לתפילת שחרית שלמחרת. וגם אם ישן שינת קבע, אין היא הפסק. ולמעשה הכריע הב"י שרק לגבי שינת קבע ביום יש לחוש לדעת הסוברים שאינה הפסק, וכ"כ בשו"ע מז, יג. אבל שינת קבע בלילה נחשבת הפסק וצריך לברך אחריה. וכ"כ הפר"ח מז, יג, ועוד אחרונים רבים, וכ"כ במ"ב מז, כט, עפ"י רובם המוחלט של הפוסקים. וכ"כ ביבי"א ח, ה. ויש מהאחרונים שהציעו הצעות ביניים, כגון שיברך בפעם הראשונה את כל הברכות ובשניה ברכה אחת (שו"ת מהרש"ם ג, שלז). אולם עפ"י רוה"פ יברך אחר כל שינת קבע בלילה את כל ברכות התורה. ומהו גדר שינת קבע, כתב הרא"ש שהולך לישון על מיטתו. ובבאו"ה לסימן ד, טז, כתב שהדעה האמצעית לגבי שיתין נשמי היא כחצי שעה. ועיין בהערה ביבי"א שם.
ויותר מזה כתב במ"ב מז, כה, שהמברך אחר שינת קבע ביום ברכת התורה - לא הפסיד, מפני שזאת דעת רובם המוחלט של הפוסקים. (בנוסף לכך, לרוב הפוסקים ברכת התורה מהתורה, וספיקא דאוריתא לחומרא). ואעפ"כ התקבל המנהג שלא לברך. וכתב בכה"ח כ"ה בשם בא"ח וישב יב, שכדי לצאת מהספק טוב להרהר הברכה. ועוד הציע לכוון במפורש בברכות התורה בבוקר שיועילו גם אחר שינה, שאולי כוונה זו תועיל. ובמ"ב יג, הציע לכוון בברכת "אהבת עולם" שבתפילת ערבית לצאת ידי ברכת התורה, ולומר אחר התפילה פסוק לשם לימוד, שלמדנו בהלכה ב' ש"אהבת עולם" נחשבת כברכת התורה.
ודעת הבן איש חי וישב יג, והובא בכה"ח מז, כט, שעפ"י הקבלה, דין ברכות התורה כברכות השחר, שאין מברכים אותן פעמיים ביממה. ודעתם נסמכת על ר"ת, אלא שלר"ת מברכים ברכות התורה סמוך לשחרית ולמנהג הבא"ח אם ישן פעמיים בלילה, יברך אחר הפעם הראשונה ולא אחר הפעם השניה (ובברכת "אהבת עולם" יכוון לצאת ידי ברכות התורה). ויש הבדל מסוים בין ברכות השחר לברכות התורה, שלברכות התורה שתי כוונות האחת כחלק מברכות השחר שזמנן אחר חצות הלילה, והשניה כברכה לפני הלימוד. ולכן מי שקם סמוך לחצות, כבר ימתין ויברך ברכות התורה עם ברכות השחר אחר חצות. ואם הוא קם הרבה לפני חצות, יוכל לברכן לפני חצות. ויש חסידים שנהגו גם במקרה זה להמתין ולברכן אחר חצות.
^ 3. מנהג ספרדים, עפ"י ר"ת, שגם מי שלא ישן יכול לברך ברכות התורה לפני שחרית. ויש להזהר שמי שהיה ער כל הלילה לא יאמרם לפני עמוד השחר. וכתב בשו"ת האלף לך שלמה לג, שאם אמרם לפני עמוד השחר ברכתו לבטלה ויצטרך לברך שוב אחר עמוד השחר. וכ"כ בכה"ח מז, כט. והצל"ח בברכות יא, ב, מסתפק בזה, ולכן בשארית יוסף מז, ט, כתב שיכוון לצאת ב"אהבת עולם". עוד כתב, שם י, שאם הוא נמצא באמצע סוגיה אינו חייב להפסיק מיד כשיגיע עמוד השחר, אלא כשיגמור העניין יברך. עוד נציין, שלפי הבא"ח ברכה ג, הערים כל הלילה יברכו את ברכות השחר מיד אחר חצות, ורק את ברכות התורה ידחו לאחר עמוד השחר.
לגבי מנהג אשכנז, כתב במ"ב, שאם אין לו ממי לשמוע את ברכות התורה יכוון לצאת ב'אהבה רבה', וזה עפ"י ח"א בשם פר"ח והגר"א, וכן המנהג הרווח. אולם לדעת מ"א, דה"ח, א"ר ושו"ע הרב ז' - יברכם בעצמו, וכן כתב בעולת ראיה ע' נ"ט, מפני שזו ברכה דאורייתא וספק דאורייתא לחומרא. וכמובן שהרוצה לסמוך עליהם רשאי.
^ 4. כ"כ במ"ב מז, כח, עפ"י רע"א, שבמקרה זה לכל הפוסקים חייבים לברך, לרא"ש מפני שכבר אחר שינת היום התחייב בברכה, ולר"ת כיוון שכבר הגיע היום החדש.