ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
מרש"י (ד"ה בכלי שני) נראה שהסיבה שכלי שני אינו מבשל הוא בגלל צינון המים (כפירוש הראשון בירושלמי), אמנם התוספות (ד"ה "ושמע מינה") אומרים שכלי ראשון מבשל כי דופנותיו חמות, ולעומתו כלי שני לא מבשל כי דופנותיו קרות.
הרמב"ן (עבודה זרה עד ע"ב) לומד מהדעה השנייה בירושלמי שמדאורייתא רק כלי העומד על האש מבשל, ולא כשהורידוהו מהאש למרות שהוא כלי ראשון. המשפטי עוזיאל (ג, או"ח מה) מקשה מדוע לא פסק כדעה הראשונה בירושלמי שגם כלי ראשון שהיד סולדת בו מבשל מדאורייתא, ומה ראה להכריע כדעה שנייה? האור שמח (שבת ט, ב) כותב שהבבלי חולק על הירושלמי (ולכן התוספות לא הביא את טעם הירושלמי מהו ההבדל בין כלי ראשון לשני). ומבאר האור שמח שלבבלי בכלי ראשון איסור הבישול הוא מדאורייתא, מכיוון שהמים והכלי הם תולדת האש (דבר שהתחמם מהאש), שעליהם כתבה הגמרא (לח ע"ב וכן פסק הרמב"ם שבת ט, ב) שאם בישל בתולדת אש עבר על בישול דאורייתא וחייב חטאת. אך כלי שני, שהכלי הוא רק כוח כוחה של האש, כי הוא התחמם רק מהמים שהתחממו מהאש, אין איסור בישול מהתורה. ולכן גם הדברים שהם "קלי הבישול" שעליהם אמרה הגמרא (מב ע"ב) שיש דעות שהם מתבשלים בכלי שני, אינם אסורים בבישול מדאורייתא בכלי שני, אלא מדרבנן. אמנם, השבט הלוי (ז, קא על הלכה ב) חולק וסובר שדברים שהם קלי הבישול אסורים בבישול מדאורייתא גם בכלי שני. ערוך השולחן (שיח, לט) כותב שאמנם שיטת רמב"ם היא שכלי שני מדאורייתא לא מבשל, אבל נראה מרצף הטור והשולחן ערוך שבקלי הבישול האיסור בכלי שני הוא מדאורייתא.
לגבי מעשרות יש כלל שכל עוד לא נגמרה מלאכתו של פרי, הוא לא התחייב במעשרות, ואפשר לאכול אותו אכילת עראי ללא הפרשת תרומות ומעשרות. אמנם, אם הוא מתבשל באש, הוא מתחייב במעשרות ואסור לאוכלו אכילת ארעי ללא הפרשת תרומות ומעשרות. על כך אומרת המשנה במסכת מעשרות (פרק א משנה ז) "השמן משירד לעוקה... ונותן לחמטה ולתמחוי (שהם כלי שני) אבל לא יתן לקדרה וללפס (כלי ראשון) כשהן רותחין". כלומר, אם מכניסים את השמן לכלי ראשון זה בישול ומתחייב השמן בהפרשת תרומות ומעשרות. אמנם רמב"ם (הלכות מעשר ג, טו) פוסק שאם הכניס שמן לתוך כלי שני והיה רותח "כדי שיכוה את היד", אז זה נחשב בישול ומתחייב במעשר. מקשה הרדב"ז שמשמע מהרמב"ם שיש בישול גם בכלי שני? ודוחה (בתירוץ שני) שניתן לומר שהרמב"ם פסק כן רק לעניין קביעות מעשר שכיון שמכניס את השמן לכלי שני רותח הוא מכשיר אותו לאכילה, וזה נחשב בישול לעניין שיתחייב במעשרות. אבל לגבי שבת הדין הוא שאין בישול גם בכלי שני רותח (והגם שבמשנה נראה שכלי שני אינו קובע למעשר, זה בדרך כלל כיון שאינו רותח, אבל כלי שני רותח קובע למעשר). אמנם, החיי אדם (בשערי צדק שער מצות הארץ פרק ב הערה ט) כותב שלדעת הרמב"ם אם היד נכוית גם כלי שני מבשל מהתורה. וכן פסק למעשה בחיי אדם כלל כ סעיף ד (חלק ב) והביאו משנה ברורה (שיח, מח) . האגרות משה (או"ח ד, עד, אות ד) כותב שנראה שאין כלל נפקא מינה בדינו של החיי אדם, כי ממילא אנו מחמירים לא לשים שום דבר בכלי שני מחשש שהוא מקלי הבישול. החיי אדם (בהערה הנזכרת) כותב שלדעתו שתי הדעות בירושלמי מסכימות שהבישול בכלי שני כשהיד נכוית אסור מהתורה, והדעה השנייה שכתבה שכלי ראשון אסור רק מהרחקה, מדובר כשאין היד נכוית בו. אמנם , כבר ראינו שהרמב"ן פוסק כביאור השני בירושלמי והבין שכוונתו שאיסור הבישול בכלי שני דרבנן, וגם שיטת האור שמח וערוך השולחן ברמב"ם שבכלי שני לעולם אין איסור דאורייתא.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.









