ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
מרש"י (ד"ה בכלי שני) נראה שהסיבה שכלי שני אינו מבשל הוא בגלל צינון המים (כפירוש הראשון בירושלמי), אמנם התוספות (ד"ה "ושמע מינה") אומרים שכלי ראשון מבשל כי דופנותיו חמות, ולעומתו כלי שני לא מבשל כי דופנותיו קרות.
הרמב"ן (עבודה זרה עד ע"ב) לומד מהדעה השנייה בירושלמי שמדאורייתא רק כלי העומד על האש מבשל, ולא כשהורידוהו מהאש למרות שהוא כלי ראשון. המשפטי עוזיאל (ג, או"ח מה) מקשה מדוע לא פסק כדעה הראשונה בירושלמי שגם כלי ראשון שהיד סולדת בו מבשל מדאורייתא, ומה ראה להכריע כדעה שנייה? האור שמח (שבת ט, ב) כותב שהבבלי חולק על הירושלמי (ולכן התוספות לא הביא את טעם הירושלמי מהו ההבדל בין כלי ראשון לשני). ומבאר האור שמח שלבבלי בכלי ראשון איסור הבישול הוא מדאורייתא, מכיוון שהמים והכלי הם תולדת האש (דבר שהתחמם מהאש), שעליהם כתבה הגמרא (לח ע"ב וכן פסק הרמב"ם שבת ט, ב) שאם בישל בתולדת אש עבר על בישול דאורייתא וחייב חטאת. אך כלי שני, שהכלי הוא רק כוח כוחה של האש, כי הוא התחמם רק מהמים שהתחממו מהאש, אין איסור בישול מהתורה. ולכן גם הדברים שהם "קלי הבישול" שעליהם אמרה הגמרא (מב ע"ב) שיש דעות שהם מתבשלים בכלי שני, אינם אסורים בבישול מדאורייתא בכלי שני, אלא מדרבנן. אמנם, השבט הלוי (ז, קא על הלכה ב) חולק וסובר שדברים שהם קלי הבישול אסורים בבישול מדאורייתא גם בכלי שני. ערוך השולחן (שיח, לט) כותב שאמנם שיטת רמב"ם היא שכלי שני מדאורייתא לא מבשל, אבל נראה מרצף הטור והשולחן ערוך שבקלי הבישול האיסור בכלי שני הוא מדאורייתא.
לגבי מעשרות יש כלל שכל עוד לא נגמרה מלאכתו של פרי, הוא לא התחייב במעשרות, ואפשר לאכול אותו אכילת עראי ללא הפרשת תרומות ומעשרות. אמנם, אם הוא מתבשל באש, הוא מתחייב במעשרות ואסור לאוכלו אכילת ארעי ללא הפרשת תרומות ומעשרות. על כך אומרת המשנה במסכת מעשרות (פרק א משנה ז) "השמן משירד לעוקה... ונותן לחמטה ולתמחוי (שהם כלי שני) אבל לא יתן לקדרה וללפס (כלי ראשון) כשהן רותחין". כלומר, אם מכניסים את השמן לכלי ראשון זה בישול ומתחייב השמן בהפרשת תרומות ומעשרות. אמנם רמב"ם (הלכות מעשר ג, טו) פוסק שאם הכניס שמן לתוך כלי שני והיה רותח "כדי שיכוה את היד", אז זה נחשב בישול ומתחייב במעשר. מקשה הרדב"ז שמשמע מהרמב"ם שיש בישול גם בכלי שני? ודוחה (בתירוץ שני) שניתן לומר שהרמב"ם פסק כן רק לעניין קביעות מעשר שכיון שמכניס את השמן לכלי שני רותח הוא מכשיר אותו לאכילה, וזה נחשב בישול לעניין שיתחייב במעשרות. אבל לגבי שבת הדין הוא שאין בישול גם בכלי שני רותח (והגם שבמשנה נראה שכלי שני אינו קובע למעשר, זה בדרך כלל כיון שאינו רותח, אבל כלי שני רותח קובע למעשר). אמנם, החיי אדם (בשערי צדק שער מצות הארץ פרק ב הערה ט) כותב שלדעת הרמב"ם אם היד נכוית גם כלי שני מבשל מהתורה. וכן פסק למעשה בחיי אדם כלל כ סעיף ד (חלק ב) והביאו משנה ברורה (שיח, מח) . האגרות משה (או"ח ד, עד, אות ד) כותב שנראה שאין כלל נפקא מינה בדינו של החיי אדם, כי ממילא אנו מחמירים לא לשים שום דבר בכלי שני מחשש שהוא מקלי הבישול. החיי אדם (בהערה הנזכרת) כותב שלדעתו שתי הדעות בירושלמי מסכימות שהבישול בכלי שני כשהיד נכוית אסור מהתורה, והדעה השנייה שכתבה שכלי ראשון אסור רק מהרחקה, מדובר כשאין היד נכוית בו. אמנם , כבר ראינו שהרמב"ן פוסק כביאור השני בירושלמי והבין שכוונתו שאיסור הבישול בכלי שני דרבנן, וגם שיטת האור שמח וערוך השולחן ברמב"ם שבכלי שני לעולם אין איסור דאורייתא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
