ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
מרש"י (ד"ה בכלי שני) נראה שהסיבה שכלי שני אינו מבשל הוא בגלל צינון המים (כפירוש הראשון בירושלמי), אמנם התוספות (ד"ה "ושמע מינה") אומרים שכלי ראשון מבשל כי דופנותיו חמות, ולעומתו כלי שני לא מבשל כי דופנותיו קרות.
הרמב"ן (עבודה זרה עד ע"ב) לומד מהדעה השנייה בירושלמי שמדאורייתא רק כלי העומד על האש מבשל, ולא כשהורידוהו מהאש למרות שהוא כלי ראשון. המשפטי עוזיאל (ג, או"ח מה) מקשה מדוע לא פסק כדעה הראשונה בירושלמי שגם כלי ראשון שהיד סולדת בו מבשל מדאורייתא, ומה ראה להכריע כדעה שנייה? האור שמח (שבת ט, ב) כותב שהבבלי חולק על הירושלמי (ולכן התוספות לא הביא את טעם הירושלמי מהו ההבדל בין כלי ראשון לשני). ומבאר האור שמח שלבבלי בכלי ראשון איסור הבישול הוא מדאורייתא, מכיוון שהמים והכלי הם תולדת האש (דבר שהתחמם מהאש), שעליהם כתבה הגמרא (לח ע"ב וכן פסק הרמב"ם שבת ט, ב) שאם בישל בתולדת אש עבר על בישול דאורייתא וחייב חטאת. אך כלי שני, שהכלי הוא רק כוח כוחה של האש, כי הוא התחמם רק מהמים שהתחממו מהאש, אין איסור בישול מהתורה. ולכן גם הדברים שהם "קלי הבישול" שעליהם אמרה הגמרא (מב ע"ב) שיש דעות שהם מתבשלים בכלי שני, אינם אסורים בבישול מדאורייתא בכלי שני, אלא מדרבנן. אמנם, השבט הלוי (ז, קא על הלכה ב) חולק וסובר שדברים שהם קלי הבישול אסורים בבישול מדאורייתא גם בכלי שני. ערוך השולחן (שיח, לט) כותב שאמנם שיטת רמב"ם היא שכלי שני מדאורייתא לא מבשל, אבל נראה מרצף הטור והשולחן ערוך שבקלי הבישול האיסור בכלי שני הוא מדאורייתא.
לגבי מעשרות יש כלל שכל עוד לא נגמרה מלאכתו של פרי, הוא לא התחייב במעשרות, ואפשר לאכול אותו אכילת עראי ללא הפרשת תרומות ומעשרות. אמנם, אם הוא מתבשל באש, הוא מתחייב במעשרות ואסור לאוכלו אכילת ארעי ללא הפרשת תרומות ומעשרות. על כך אומרת המשנה במסכת מעשרות (פרק א משנה ז) "השמן משירד לעוקה... ונותן לחמטה ולתמחוי (שהם כלי שני) אבל לא יתן לקדרה וללפס (כלי ראשון) כשהן רותחין". כלומר, אם מכניסים את השמן לכלי ראשון זה בישול ומתחייב השמן בהפרשת תרומות ומעשרות. אמנם רמב"ם (הלכות מעשר ג, טו) פוסק שאם הכניס שמן לתוך כלי שני והיה רותח "כדי שיכוה את היד", אז זה נחשב בישול ומתחייב במעשר. מקשה הרדב"ז שמשמע מהרמב"ם שיש בישול גם בכלי שני? ודוחה (בתירוץ שני) שניתן לומר שהרמב"ם פסק כן רק לעניין קביעות מעשר שכיון שמכניס את השמן לכלי שני רותח הוא מכשיר אותו לאכילה, וזה נחשב בישול לעניין שיתחייב במעשרות. אבל לגבי שבת הדין הוא שאין בישול גם בכלי שני רותח (והגם שבמשנה נראה שכלי שני אינו קובע למעשר, זה בדרך כלל כיון שאינו רותח, אבל כלי שני רותח קובע למעשר). אמנם, החיי אדם (בשערי צדק שער מצות הארץ פרק ב הערה ט) כותב שלדעת הרמב"ם אם היד נכוית גם כלי שני מבשל מהתורה. וכן פסק למעשה בחיי אדם כלל כ סעיף ד (חלק ב) והביאו משנה ברורה (שיח, מח) . האגרות משה (או"ח ד, עד, אות ד) כותב שנראה שאין כלל נפקא מינה בדינו של החיי אדם, כי ממילא אנו מחמירים לא לשים שום דבר בכלי שני מחשש שהוא מקלי הבישול. החיי אדם (בהערה הנזכרת) כותב שלדעתו שתי הדעות בירושלמי מסכימות שהבישול בכלי שני כשהיד נכוית אסור מהתורה, והדעה השנייה שכתבה שכלי ראשון אסור רק מהרחקה, מדובר כשאין היד נכוית בו. אמנם , כבר ראינו שהרמב"ן פוסק כביאור השני בירושלמי והבין שכוונתו שאיסור הבישול בכלי שני דרבנן, וגם שיטת האור שמח וערוך השולחן ברמב"ם שבכלי שני לעולם אין איסור דאורייתא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
