ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
בגמרא (פסחים ג ע"ב) מובא סיפור על גוי שבא לאכול את קרבן הפסח בירושלים. נודע הדבר לרבי יהודה בן בתירא והוא מנע זאת על ידי שגרם שיזהו אותו כגוי. מכאן לכאורה ראייה שאדם שבא ואומר שהוא יהודי, ניתן לסמוך על דבריו, ולתת לו מקרבן הפסח, אף שאסור להאכיל מקרבן הפסח לגוי.
תוספות (ד"ה ואנא) אומר שאין ראייה מהגמרא שבכל מקום שאדם מגיע וטוען שהוא יהודי הוא נאמן, כי רוב האנשים שמגיעים לירושלים לעלות לרגל, הם יהודים. ורק במקרה זה הוא נאמן שהרי סומכים על הרוב.
אמנם תוספות מוכיח ממקומות אחרים שאדם שאומר שהוא יהודי נאמן. הוא מסייג זאת, שבמקרה ואותו אדם הוחזק כגוי הוא לא נאמן לומר שהוא יהודי.
צריך להבין מהו הטעם שאדם יהיה נאמן לטעון שהוא יהודי, ומכח זה נאמן גם להעיד שהוא עצמו התגייר, והרי כל עדות אחרת מצריכה שני עדים, או לפחות עד אחד שאינו נוגע?
א. תוס' ביבמות (מז ע"א ד"ה במוחזק) מבאר שהנאמנות היא מדין רוב, שהרי רוב האנשים שבאים לפנינו בתורת יהדות הם אכן יהודים. (ובפד"ר ט עמוד 370 והלאה מביא ראשונים אחרים שמהם עולה שאין זה רוב אלא חזקה, ומבאר שיש נפק"מ בין השיטות).
ב. הריטב"א (יבמות מז ע"א) מבאר שהשאלה הנדונה היא, כלומר, אדם שאומר שהוא יהודי מעיד על משהו שהגיוני שבמהלך הזמן יתברר אם הוא נכון או לא. זאת בניגוד לעדות על הלוואה שהיא פעולה חד פעמית, שאינה עתידה להתברר אלא מעדות אחרת. לכן במקרה של 'מילתא דעבידא לאגלו' אנו מניחים שאנשים לא משקרים, אלא אומרים את האמת.
בשו"ת "במראה הבזק" (א, פב) מובא בשם האחרונים (היכל יצחק א, יז ואגרות משה אהע"ז א, ח) ששני טעמים אלו אינם מועילים במקום שהאיש שבא לפנינו הוחזק כגוי, גם אם האדם אומר שסבתו יהודיה, כי זה לא עתיד להתברר באופן טבעי. וגם לטעם הראשון התוס' אומר במפורש שאין מקום לסמוך על אדם שהוחזק כגוי, וזאת מכיון שנאמנותו היא מצד מיגו שיכול לומר שהוא יהודי, אבל אם הוחזק כגוי אינו נאמן על כך.
אמנם הרמב"ם (איסורי ביאה יג, י) פסק שאדם שהגיע מחו"ל ואומר שהתגייר אינו נאמן לענייני נישואין, כי 'מעלה עשו ביוחסין', כלומר, לגבי נישואין שהם קשורים לקדושת עם ישראל החמירו לא להאמין לאנשים שאומרים שהם יהודים, לכן לפי שיטתו לא יהיה נאמן כלל כשאומר שהוא גר, וגם באופן שלא הוחזק כגוי. אלא שבשו"ת הרמב"ם (בלאו ד, תעג) כתב שמי שבא ואומר יהודי אני נאמן, גם בחו"ל, וגם אם הגיע ממקום שרובו גויים.
הרב אברהם שפירא זצ"ל (תחומין טו עמוד 267) מתרץ באופן פשוט שאם אדם אומר שהוא התגייר אינו נאמן בחו"ל, אמנם אם אומר שהיה יהודי מאז ומעולם, גם לפי הרמב"ם נאמן, וכדברי התוס'. כל מה שהרמב"ם מערער הוא על אדם שאומר שהתגייר ורוצה להיות נאמן במיגו שיכל לומר שהוא יהודי, אמנם בחו"ל המיגו גרוע, כיון שבתי הדינים שם אינם בקיאים בגיור.
כמו כן מובא בפד"ר ט עמוד 383 שכל הדין שמי שאומר ישראל אני נאמן הוא רק באופן שלא מערערים על יהדותו, אבל באופן שיש ערעור על כך הוא לא נאמן.
בפד"ר ירושלים (חלק א, עמ' לא) כתב הרב שלזינגר שאף שאפשר לסמוך על הרוב מ"מ אם יש אפשרות לברר את היהדות, צריכים לברר. אמנם הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ז אבהע"ז א) פסק שרק אם יש איזו שהיא , ריעותא בטענתו צריכים לברר טוב יותר אם הוא יהודי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
