ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
הגמרא (יומא כה ע"א) כותבת שלשכת הגזית הייתה במקום שחציו בחול (מחוץ לעזרה), אחרת איך יתכן שיושבים שם והרי יש כלל ש'אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד'.
התוספות (טז ע"א) מקשים מגמרא בזבחים שם משמע שאוכלים קדשים בישיבה. ובתירוץ השני הם מבארים שאכילת קדשים היא צורך עבודה ולכן מותר לעשות אותה בישיבה.
המשנה למלך (רמב"ם בית הבחירה ז, ו) דן האם איסור זה של ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא או מדרבנן. ומוכיח מהגמרא בקידושין (עח ע"ב) שמקשה על שמואל איך הוא שכב בהיכל ה', שהרי אסור אפילו לשבת בעזרה? לכן היא משנה את סדר הפסוק הפשוט, ואומרת ששמואל לא שכב בהיכל ה', אלא במקום אחר. והנה אם איסור זה הוא רק מדרבנן, הייתה הגמרא יכולה לומר שהאיסור עוד לא היה חל בזמן שמואל, ומזה שהגמרא בחרה לדחוק את הפסוק רואים שהיא הבינה שהאיסור הוא מדאורייתא.
אמנם בתוספות בזבחים (טז ע"א ד"ה מיושב) בהגה"ה הוכיחו שהאיסור הוא מדרבנן, מכך שהגמרא בזבחים (כה ע"א) אומרת שאם היה פסוק אחד שצריך לעבוד בעמידה, היינו אומרים (ככל פסוק אחד בקדשים) שהוא רק למצווה ולא לעכב. והרי אין אפשרות כלל לעבוד בעזרה בישיבה? מעשה רוקח מקשה שאם האיסור הוא רק מדרבנן, לכאורה היה צריך להיות מותר גם למלכי ישראל לשבת בעזרה, שהרי באיסור דרבנן יש את הכלל ש'גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה'?
הרמב"ם בספר המצוות (עשה כא) כולל את הדין שאסור לשבת בעזרה כחלק ממצוות עשה של מורא מקדש, וכותב שזה חלק ממצווה זו. ומשמע שהוא דין דאורייתא.
רש"י כאן (ד"ה אין ישיבה) אומר שהמקור לכך שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד הוא מהפסוק 'לעמוד לשרת'. ומקשה ר' אריה לייב מאלין (א, יט) שפסוק זה נאמר על עבודה בעזרה, וממנו לומדים (בגמרא בזבחים כה ע"א) שמותר לעבוד רק בעמידה, ואם כן איך רש"י כותב שזה הטעם לאיסור ישיבה באופן כללי בעזרה? וכן הוא מקשה שבסנהדרין (קא ע"ב ד"ה גמירי) רש"י כותב שהמקור לאיסור זה הוא הלכה למשה מסיני, ולא מהפסוק הזה.
לכן הוא מחדש שהסיבה שאסורה הישיבה בעזרה, מקורה אמנם בהלכה למשה מסיני, אך הרעיון בהלכה למשה מסיני זה הוא שאין להיכנס לעזרה בלי לעשות משהו לפני ה'. כלומר, הכניסה לעזרה צריכה להיות כדי להיות לפני ה', ואדם היושב בעזרה לא מוגדר כ'לפני ה''. לפירושו קצת דחוק מה שכתב רש"י בסוטה (מ ע"ב ד"ה שאין ישיבה) שהסיבה לאיסור הישיבה שאין כבוד שמיים בכך, ומשמע שהוא איסור, ולא דין באופן הכניסה. לפי דבריו צריך לדחוק בכוונת רש"י שאין להיכנס לעזרה בלי להרבות כבוד שמים.
אמנם נראה שהפירוש ברש"י הוא אחר. רש"י בדף סט ע"ב (יומא) מוסיף ביאור שכתוב 'לעמוד לשרת', "ולא מצינו בה ישיבה" בעזרה. וכאן רש"י (ד"ה אלא) מוסיף שמצינו שמלכי בית דוד ישבו ומביא פסוק לכך שדוד ישב בהיכל. אם כן, כוונת רש"י לומר שהדבר היחיד שאנחנו יודעים שעושים אותו בעזרה זה עבודת הקרבנות, שאותה עושים בעמידה, ולא מצינו שום דבר אחר שעליו נאמר שעושים אותו בישיבה בעזרה, ומזה נלמד שאין היתר לשבת. אמנם למלכי בית דוד מצאנו שכתוב שישבו וממילא אנחנו יודעים שהם יכולים גם לשבת. אמנם בלי שהייתה הלכה למשה מסיני לא הייתי יודע שיש איסור, אלא רק שאין היתר לשבת, אבל ההלכה למשה מסיני חידשה את ההיתר. לפי דברינו יבוארו ברווח דברי רש"י בסוטה שהאיסור לשבת הוא משום שאין זה כבוד כלפי שמיים.
אמנם, מצאנו אחד הראשונים שבו ההסבר של ר' אריה לייב מסתדר יפה. ריב"א בפירושו על התורה (ויקרא יג, מו) מבאר שאין הכוונה שאסור לשבת בעזרה, אלא הכוונה שאסור להיכנס ולהתעכב בעזרה מלבד מלכי בית דוד, ופירוש המילה ישיבה היא כמו בסוכות תשבו, שם הכוונה לא לישיבה פיזית, אלא לכניסה ושהייה. לפי דברי ר' אריה לייב ניתן לבאר דבריו באופן קצת שונה מההבנה הפשוטה, ולהבין שגם הוא סובר כדברי הגמרא שהאיסור הוא לא לשבת, אלא שהאיסור הוא על כניסה בלי שיש בה עמידה לפני ה'.
ב. דין ישיבת כהן גדול בעזרה
תוספות בסוטה (מ ע"א) מביאים מדרש שוחר טוב שגם לכהן גדול מותר לשבת בעזרה. ומתקשה האור שמח (מלכים ב, א) מדוע הרמב"ם לא הביא זאת להלכה. ומבאר האור שמח שגם לדעת השוחר טוב הכהן הגדול יכול לשבת רק כאשר הוא נמצא עם הציץ, ומשום כבוד ה' שעליו, ואין זה משום דינו של הכהן הגדול בעצמו, ולכן לא הביא הרמב"ם את הדין הזה.
מהרבה ראשונים נראה שלא למדו כלל היתר לכהן גדול לשבת בעזרה, מרש"י (ו ע"א ד"ה מביתו) שמקשה איך כהן גדול פורש ללשכת פרהדרין, והרי אין ישיבה ושינה שם. לכן הוא מבאר שהיא לא הייתה בעזרה. וראשונים נוספים (תוס' וריטב"א ועוד שם) כתבו גם הם את קושיה זו, ולא תירצו שלכהן הגדול מותר לשבת בעזרה. אמנם בפסקי הרי"ד (שם ד"ה ומתמה בגמ') ביאר שכל האיסור לשבת בעזרה הוא רק כאשר נמצאים בה מול ההיכל, אבל אם נמצאים במקום צדדי מותר לשבת וכך הוא מתרץ את קושיית התוספות שהובאה לעיל, איך אוכלים קדשי קדשים בעזרה בישיבה.
השל"ה (פרשת וישב מקץ ויגש תורה אור אות כב) כותב שהסיבה שמלכים מבית דוד הם המלכים היחידים שהותר להם לשבת בעזרה, היא שעיקר כתר הכהונה הוא בבית המקדש, וכן גם עיקר כתר המלוכה, וכיון שמלכות בית דוד היא המלכות שמייצגת את המלכות הא-לוהית, שכן היא המלכות שיש לה המשך, לכן הותר רק לה לשבת בבית המקדש. וזהו ההסבר שדוד הוא הגלגל הרביעי במרכבה, שבה נמצאים שלושת האבות, והכוונה שהוא מחדש את כוח ההמשכיות וההתמדה במלוכה בעם ישראל, כוח שקיים בעם ישראל לתמיד.
לפי זה גם פירש האלשיך (תהילים כז) את הפסוק 'ושבתי בבית ה' לאורך ימים' שהכוונה שכיון שמלכות דוד מתקיימת לאורך ימים ושנים, לכן היא כעין המלכות הא-לוהית, ודוד יכול לשבת בבית ה' – בבית המקדש.
בהמשך דברי השל"ה, וביתר ביאור בדברי בני יששכר (כסלו – טבת מאמר ג, אות ד) מבאר שגם בחנוכה, זה היה עיקר המאבק ביוונים, שרצו שעם ישראל יכתבו על קרן השור שאין חלק בא-לוהי ישראל. ובקרן מושחים מלכים שמולכים לעולם, כפי שכתבה הגמרא במגילה (יד ע"א), והיוונים רצו לבטל את כוח המלוכה שיש בעם ישראל, שהוא גם הכוח שממנו נובעת תורה שבעל פה כיון שכוח תורה שבעל פה הוא מהכוח המיוחד שבעם ישראל, שמתבטא בלאומיות ובמלכות. לעומת זאת החשמונאים רק רצו למלוך לזמן קצר, והסמל של הנס שלהם היה אכן פך השמן, פך שמסמל (לפי הגמרא) מלכות לזמן קצר, כיון שכשניצחו הבינו שהמלכות לא תתקיים לזמן ארוך, ולכן לא המליכו מלך מבית דוד.
סיכום: הדין שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, לדעת המשנה למלך ומעשה רוקח הוא מדאורייתא, וגם מהרמב"ם בספר המצוות ניתן לדייק כך. אולם התוספוץ בזבחים כתבו שהוא דרבנן. ר' אריה לייב מאלין מביא סתירה ברש"י לגבי מקור הדין, ולטענתו המצווה אינה איסור, אלא דין כניסה לצורך עמידה לפני ה', וביארנו לפי דבריו את דברי הריב"א.
לגבי כהן גדול, תוספות הביאו מדרש שמותר לו גם לשבת בעזרה, אך הבאנו שהרבה ראשונים חולקים על כך. יחד עם זאת כתב האור שמח שאכן מותר לו לשבת, אולם רק כאשר הציץ על ראשו.
הבאנו משל"ה שדין הישיבה שהותר למלכי בית דוד הוא חלק ממה שהם מסמלים את מלכות ה' בעולם, וזהו גם העניין של חנוכה, כפי שמופיע בבני יששכר, שהיוונים רצו לבטל את כוח המלוכה שבעם ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
