ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- התבוננות אמונית
לימוד התורה הוא היסוד לקיומו של עם ישראל. הוא המקשר את העם אל ה' ואל הערכים האלוקיים. בלימוד התורה נמצא המפתח להתקדמותו של עם ישראל אל גאולתו, מפני שבתורה אנו לומדים על הייעוד האלוקי של עם ישראל והעולם, ועל המצוות שהן הדרכים להגיע לכך.
לפני יותר מחודשיים התחלתי לנסות לשרטט קווים לחזון לימוד התורה במדינת ישראל. אשתדל להמשיך כעת באתגר החשוב הזה.
מעשר מהתמ"ג הוקדש לכך
כדי לקיים את התורה בישראל, נצטווינו להפריש תרומות ומעשרות ושאר מתנות לכוהנים וללויים, וזאת כדי שיוכלו לעסוק בתורה וללמדה לישראל. מכיוון שהחקלאות בימים עברו היוותה למעלה מתשעים אחוזים מהתמ"ג, והמתנות לכוהנים וללויים היו מעט יותר מעשרה אחוזים, נמצא שעל פי התורה יש להקדיש מעשר מהתמ"ג לקיום התורה בישראל. יש להעריך שבני שבט הלוי והכוהנים מנו כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה, כך שהם בעצם חיו בערך ברמת החיים הממוצעת.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
403 - עליית מעמד האישה בהלכה
404 - חיבור אנשי תורה ואנשי מעשה
405 - השירות הטוב ביותר לבנות
טען עוד
אולם עיקר עבודת הרבצת התורה לקטנים וגדולים הייתה מוטלת בראש ובראשונה על הכוהנים והלויים.
תפקידם של הכוהנים והלויים - ללמד תורה
שאלה: מנין לנו שהתרומות והמעשרות קשורות לתפקידם של הכוהנים והלויים ללמד תורה?
תשובה: הלכה היא שצריך לתת את התרומות והמעשרות לכוהנים ולויים שעוסקים בתורה, כמבואר בתלמוד: "אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שאין נותנים מתנה לכהן עם הארץ, שנאמר: 'ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת לכוהנים וללוים למען יחזקו בתורת ה'' (דברי הימים ב' לא, ד) - כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת, ושאינו מחזיק בתורת ה' - אין לו מנת" (חולין קל, ב).
לא זו בלבד, אלא שאם החקלאי העדיף לתת את התרומות והמעשרות לכהן ולוי עמי הארץ, היו יכולים לתבוע אותו לדין כדי שבית הדין יחייב אותו לתת את מתנותיו לתלמידי חכמים. ורק כאשר לא היו שם כהן ולוי תלמידי חכמים, היו צריכים לתת את המתנות לכוהנים ולויים עמי הארץ (תוס').
יתר על כן, את אותן מתנות כהונה שאין בהן קדושה, כמו זרוע לחיים וקיבה שנותנים לכוהנים, אפשר לתת גם לבת כהן שנישאה לישראל. וכתב בערוך השולחן (יו"ד סא, לה) שאפילו אם יש שם כהן, אם בת הכהן נשואה לישראל תלמיד חכם, עדיף לתת את המתנות לבת הכהן, כדי שתחזיק בהן את בעלה שלומד תורה, מאשר לתת אותן לכהן עם הארץ.
ללמוד וללמד
ואל נחשוב שהכוהנים והלויים היו לומדים תורה לעצמם, כי עיקר לימוד התורה הוא על מנת ללמד. במעגל המצומצם ביותר, אדם לומד על מנת ללמד את ילדיו. וככל שהוא זוכה ללמוד יותר תורה, כך הוא מחויב ללמד אותה לאחרים. וכבר אמרו חכמים: "הלומד על מנת ללמד - מספיקים בידו ללמוד וללמד" (אבות ד, ו). אבל אם לומד לעצמו בלבד, גם לימודו אינו עולה יפה. כי עיקר התורה היא חסד, ועניינה להשפיע טובה וברכה.
יתר על כן, מצוות תלמוד תורה כתובה בתורה כמצווה ללמד תורה, שנאמר: "ולימדתם אותם את בניכם" (דברים יא, יט), ודרשו חכמים שגם התלמידים קרויים בנים. הרי שעיקר מצוות לימוד התורה היא ללמוד וללמד כאחד.
מעשר כספים נועד לקיום התורה והחינוך
בנוסף למצוות הפרשת תרומות ומעשרות, ישנה מצווה להפריש מעשר כספים מכל רווח שהוא (תענית ט, א; שו"ע יו"ד רמט, א). יש אומרים שמצווה זו מהתורה, ויש אומרים מדברי חכמים.
לאחר שבעקבות החורבן והגלות עיקר מצוות תרומות ומעשרות נתבטל, הפך מעשר הכספים להיות המשענת העיקרית לקיום התורה והחינוך בישראל. וכמו שאמרו במדרש: "עשר תעשר - עשר בשביל שתתעשר, עשר כדי שלא תתחסר. רמז למפרשי ימים (יוצאים לסחורה) להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה" (תנחומא ראה יח). וכן מבואר בספר 'אהבת חסד' (ח"ב יט) לרבי ישראל מאיר הכהן מראדין, החפץ חיים.
הישראלים קבעו לאיזה כהן ולוי לתת את התרומות והמעשרות
יסוד חשוב בהלכות תרומות ומעשרות ושאר מתנות כהונה, שהישראל זכאי להחליט למי לחלק את מתנותיו, ובלבד שיהיו כוהנים ולויים שעוסקים בתורה. שנאמר: "ואיש את קודשיו לו יהיו" (במדבר ה, י) - לו תהיה הזכות להעניק את המתנה למי שירצה (רמב"ם תרומות יב, טו).
חלוקת המתנות הייתה צריכה להיעשות בדרך מכובדת. לפיכך, אסור לכהן לבקש מהישראל לתת דווקא לו את מתנותיו. וקל וחומר שאסור לכהן לסייע לישראל בעבודתו כדי שיעדיף לתת לו את מתנותיו.
וכן אסור לישראל לתת את המתנות בצורה שמבזה את הכוהנים והלויים, כגון לתת לכל אחד מנה קטנה מאוד, מפני שעל שולחן המקום הם אוכלים, ועל שלחנו הם שותים, ומתנות אלו לה' הן (רמב"ם תרומות יב, יז-יט).
התוצאה בשטח
הזכות המוקנית לכל אדם מישראל להחליט למי להעניק את מתנותיו, הכריחה את הכוהנים והלוויים להיות מסורים לעבודת הקודש בקרב בני קהילתם, כדי שבני הקהילה מצדם ירצו להעניק להם את מתנותיהם. הקשר אל הכהן והלוי היה אישי. מי שלימד תורה את הילדים ואת המבוגרים, ונהנו ממנו עצה ותושייה, זכה שיעדיפו לתת לו את מתנות הכהונה והלוויה. מנגד, מי שהתנכר לבני קהילתו, או לא התייחס אליהם בסבר פנים יפות, או התנשא עליהם, קיבל יחס דומה בעת חלוקת המתנות. וכן מי שהיה בטלן ולא הסכים ללמד את הילדים תורה, נאלץ לסבול ממחסור.
אמנם לא היה מצב שכהן אחד קיבל את כל התרומות, ושני לא קיבל כלל. מפני שהתרומות והמתנות היו דברי מאכל, שאמנם מותר לכהן וללוי להחליף את חלקם במוצרים אחרים, אבל לא היה ניתן לעשות בהם מסחר רציני. ולכן גם אם היה כהן פופולרי שזכה לקבל תרומות רבות, לא היה באפשרותו לפתוח חנות למסחר בתרומות. את הפירות שקיבל מעבר לצורכי ביתו היה צריך לחלק לאחיו הכוהנים, שאם לא כן האוכל היה מתקלקל. לפיכך, לאחר שהכוהנים הנערצים קיבלו את כל צורכם, לא היה עוד טעם לתת להם עוד מתנות, והישראלים היו צריכים לחפש כוהנים אחרים לתת להם את מתנותיהם.
אלא שהכוהנים המסורים חיו בלא דאגות, מפני שהם תמיד קיבלו ראשונים את כל צורכם, והישראלים חיזרו אחריהם כדי להעניק להם את מתנותיהם. ואילו הכוהנים שהיו פחות מסבירי פנים, שלא התאמצו ללמד יפה את התלמידים, קיבלו אחרונים, וממילא גם קיבלו פחות. ובשנים שבהן היבול היה מועט יחסית, ולא היה בתרומות כדי להחזיק את כל הכוהנים והלויים, רק הרצויים לציבור קיבלו מתנות.
המשמעות של סדר חלוקה זו
סדר חלוקה זו יצר קשר אישי בין הישראלים לכוהנים והלויים, בין אנשי המעשה ללומדי התורה ומלמדיה, והכריח את מלמדי התורה להיות קשובים ומסורים לבני קהילתם.
כאשר עברו ישראל להחזקת התורה על ידי מעשר כספים, נעשו לומדי התורה ומלמדיה תלויים עוד יותר בבני קהילותיהם. זאת מפני שחובת מעשר הכספים היא פחות חמורה, וכשבני התורה לא מילאו את תפקידם כראוי, אנשי המעשה העדיפו שלא לתת להם מעשר כספים כלל, או לתת אותו לצורכי מצווה אחרים.
אילו הייתה המגמה של התורה שאנשי המעשה יחזיקו את לומדי התורה בלי שהללו יהיו מחויבים לשרת את בני קהילתם, אזי הייתה התורה צריכה לצוות שייתנו כולם מעשר לאוצר כללי שיחלק מטעמו מלגות ללומדי התורה.
הנלמד לימינו
נמצא אפוא שיסוד חשוב מאוד ניתן ללמוד מהלכות אלו לימינו. אנשי התורה ואנשי המעשה חייבים להיות מחוברים ביניהם, כאשר אנשי התורה מלמדים תורה לציבור הרחב ומעניקים לחייו תוכן ומשמעות ערכית מקודשת, ואנשי המעשה מחזיקים אותם כלכלית ומפרים אותם בשאלותיהם ובצרכיהם. שכן התורה אינה רעיון ערטילאי בעלמא, היא הוראה אלוקית לחיים. וככל שאנשי התורה מבינים יותר לעומק את שאלות החיים, כך הם דולים מהתורה הארה עמוקה וישרה, שממילא גם משפיעה ברכה וטובה לחיי המעשה. וכך חיי כל יחיד ויחיד וחיי הציבור הולכים ומתעלים.
בעז"ה נמשיך בפעם הבאה ללמוד מעקרונות אלו הדרכות טובות לחיינו כאן במדינת ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
