ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הגמרא (סוכה מז ע"א) מתלבטת לגבי שמיני עצרת בחוץ לארץ. מצד אחד, מכיון שבחוץ לארץ עושים שני ימים טובים מספק, כי לא ידוע אם היה חודש חסר או מלא )וגם כיום שהלוח קבוע ולא תלוי בקידוש החודש בארץ ישראל נוהגים בחוץ לארץ שני ימים טובים), שמיני עצרת בחוץ לארץ הוא ספק יום שביעי, וממילא מספק צריך לשבת בסוכה ולברך על הישיבה בסוכה. מצד שני, אם בשמיני עצרת נברך על הישיבה בסוכה בגלל התקנה לחגוג שני ימים בחוץ לארץ, זה יראה שעכשיו לא נכנס החג החדש- שמיני עצרת ,שאותו ציותה התורה לחגוג.
הגמרא מכריעה: יושבים בסוכה בגלל הספק שמא עדיין סוכות אך לא מברכים לישב בסוכה כדי לא לסתור את שמיני עצרת שבו לא יושבים בסוכה.
מהגמרא יוצא שברגע שאנו מברכים לישב בסוכה זה סותר את שמיני עצרת, להבדיל מיום חול שבא לאחר החג שניתן להמשיך לתוכו את החג ( לדוגמא - מי שהמשיך את סעודת שבת אחרי שיצאו הכוכבים,יוסיף רצה בברכת המזון). שמיני עצרת איננו זמן נטרלי שניתן להוסיף עליו מהחג הקודם, אלא זה חג חדש עם הלכות משלו, שבו לא יושבים בסוכה.
כיצד פועלת תוספת שבת ויום טוב
נדון כעת בשאלה עקרונית, שיש לה השלכה גם על השאלה של היחס בין סוכות לשמיני עצרת (אותה נבאר בהמשך).
הגמרא במסכת ראש השנה (ט ע"א) כותבת שכל זמן שיש בו מצוה לשבות, יש להוסיף מחול על קודש. השאלה היא האם תוספת נחשבת כמו היום עצמו, או שיש לה מעמד נפרד.
לדוגמא, כשמקבלים שבת מוקדם יותר, האם הזמן שמוסיפים לפני השקיעה נחשב כמו שבת או שזהו עדיין יום שישי אלא שאנו נוהגים בו כבר את איסורי השבת.
לשאלה זו יש כמה השלכות הלכתיות ונביא אחת כדוגמא:
תוספת שביעית: הגמרא במסכת ראש השנה (ט ע"א) כותבת שיש דין תוספת על שנת השמיטה כמו תוספת שבת ויום טוב. הגמרא במסכת מועד קטן (ג ע"ב) כותבת שיש הוה אמינא שילקה על עבודת אדמה בתוספת שביעית (למסקנת הגמרא לא לוקה).
תוספות (מועד קטן ג ע"ב ד"ה יכול ילקה) שואל שלא כתוב לאו על עבודה בתוספת שביעית, אלא יש רק מצוות עשה של "בחריש ובקציר תשבות" שממנה לומדים שצריך להוסיף על השמיטה, ואם כן מדוע שילקה (לוקים רק אם עוברים על לאו). מסביר תוספות, שברגע שיש מצוה להוסיף, התוספת שבשנה השישית הופכת לשנה השביעית, וכל דיני שנת השמיטה חלים עליה. לפי תוספות, התוספת הופכת את סוף השנה השישית לשנה שביעית, והיא נחשבת כבר לשנת שמיטה.
הריטב"א ( מועד קטן ג ע"ב ד"ה כי אתא) שואל את שאלת התוספות, ועונה בשם רש"י שמדובר בגמרא על מכת מרדות, שמלקים את מי שלא רוצה לקיים מצות עשה. לפי רש"י השנה השישית נשארת כפי שהיא, רק שיש בה מצות עשה לשבות ממלאכת הקרקע כמו השמיטה, אבל אין לה את דיני השמיטה.
ישיבה בסוכה בזמן תוספת שמיני עצרת
האחרונים דנו לגבי הזמן שמוסיף על שמיני עצרת, האם זה עדיין סוכות ואסור לאכול מחוץ לסוכה, או שברגע שקיבל עליו את שמיני עצרת, אפילו לפני שקיעת החמה נגמר חג הסוכות ולא חייב כבר בישיבה בסוכה.
המהרש"ל ( בשו"ת מהרש"ל סימן סח) פסק שלא לאכול דברים שחייבים לאכול בסוכה מתחילת שמיני עצרת עד זמן שודאי לילה. כי מצד אחד זה עדיין סוכות וחייב בישיבה בסוכה, אך מצד שני הוא כבר קיבל עליו את דיני שמיני עצרת, ואם יעשה כבר קידוש זה קידוש של שמיני עצרת ואיך יכול לברך בו על ישיבה בסוכה, שהרי כפי שאמרנו בתחילת המאמר בשמיני עצרת לא מברכים על ישיבה בסוכה. לכן החמיר שלא לאכול עד שודאי לילה, כדי לא להסתבך עם הברכה על הסוכה. המהרש"ל סבר שלמרות שהוספנו על שמיני עצרת, היום עוד לא התחלף ועדין יש חובה לישב בסוכה כי זה היום השביעי של סוכות.
הט"ז ( שולחן ערוך אורח חיים סימן תרסח סעיף קטן א) חלק על המהרש"ל וכתב שאין בעיה לאכול מחוץ לסוכה כי כבר נגמר סוכות מרגע שקיבל עליו את שמיני עצרת. נצטט את דבריו: "דודאי מי שמוסיף מחול על הקודש הוא עושה ע"פ צווי תורתינו כבר חלף והלך ממנו חובת היום מה שהיה עליו קודם זה והוה כמו בלילה ומחר ממש ". מפורש בדבריו שהוא סובר שהתוספת משנה כבר את היום, ומי שקיבל עליו שמיני עצרת נמצא כבר ביום השמיני ולא בסוכות.
המשנה ברורה (סימן תרסח סעיף קטן ז) פסק להחמיר כדעת המהרש"ל , אך בדיעבד אם כבר נטל ידיו ובירך המוציא לא יברך לישב בסוכה כשיטת הט"ז.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
