ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שרה בת רבקה שינדל
הגמרא מביאה את סוף הסיפור, שאחרי שחכמים גילו את התרמית, אמרו לאותו עד, ש:'מאתיים זוז (שכר העדות) נתונים לך במתנה'. ומבאר רש"י שלמרות שלא השלים את התנאי שקבע עם השוכרים, הרי שב"ד נתנו לו את המעות מדין 'הפקר בית דין הפקר'.
עולה מדברי רש"י שאם היה משלים את התנאי שהתחיב לשוכר, אף שהתנאי כרוך בעבירת עדות שקר, העד לא היה חייב להשיב את הכסף שקיבל עבור עדות השקר. וכך אכן פוסק נתיבות המשפט (חושן משפט ט, סק"א), וכותב שלמרות שאדם שהתחייב לתשלום ריבית, או שוחד אינו חייב לשלמם, גם אם היה סיכום מפורש בינו לבין הצד המקבל - בעדות שקר אין הדבר כן. והטעם, שבריבית ובשוחד עצם נטילת הכסף נאסרה בתורה, ואילו בעדות שקר יש איסור על העדות, אך אין איסור בתורה על נטילת כסף להעיד שקר, ולכן אין העד חייב להחזיר כסף שקיבל לשם כך.
וכן הוכיח הנתיבות מדין אתנן, שלמרות שהביאה עצמה אסורה, יש חיוב לשלם את האתנן עליה. אמרי בינה (דיינים יז) מוסיף שחיוב התשלום הוא חיוב גמור. ולכן לא זו בלבד שאין מוציאים הממון מעד השקר אם כבר קיבלו, אלא גם כשלא שילם לו, יכול העד לתבוע את שכרו בבית דין.
חתם סופר (ה, כז) מבאר את החיוב באתנן באופן שונה, ומבאר שהוא חל רק בגלל חידוש התורה שחידשה שיש אתנן, ולולי חידוש התורה היה השוכר פטור בגלל הכלל ש'כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד, אי עביד לא מהני', וגם בלי כלל זה היתה פוקעת השכירות בגלל האיסור שכרוך בה. האמרי בינה למד שלדעת החתם סופר בעדות שאין חידוש תורה כזה, יהיה פטור מחיוב השכירות. 'בית יצחק' (אבן העזר ב, צא אות טו) כותב גם הוא שאין השוכר חייב לשלם לעד. דוקא באתנן נוצר חיוב שכירות כיון שגופו נהנה בפועל מביאת האיסור, בשכירות דנן לא נהנה השוכר כלל מהאיסור, שהרי הדין בטל, וגם השכירות לא חלה כיון ש'אי עביד לא מהני'.
אמרי בינה (שם) דחה את דברי החת"ס ואמר שאין זה נכון לקשר את דין אתנן לדין 'אי עביד מהני', כי בניגוד לשוחד שם ההתחייבות היא עבירה בעצמה, שכירות לעדות שקר אינה עבירה בעצמה. אלא רק תנאי לקבל את כסף השכירות, ובאופן כזה אין קשר ל'אי עביד לא מהני'. כמו כן הוא מביא מהר"י באסן (פד) שאומר בפירוש שאדם ששכר פועל לעשות דבר איסור, כגון שציוה עליו לזרוע כלאים או לעשות איסורים אחרים והוא ישלם לו, חייב לשלם לו, ומביא ראייה מדין אתנן.
שכרוהו להעיד ולא העיד
שבות יעקב (א, קמה) מוכיח מאותו פירוש של רש"י בר"ה כב ע"ב שאם העד בפועל לא העיד את העדות שהתבקשה ממנו, הוא חייב להשיב את הכסף לשוכר, ולא קונסים את השוכר על זה שרצה לעשות עבירה, ורק במקרה הגמרא כאן קנסו בגלל שהיתה סיבה מיוחדת. פתחי תשובה (חו"מ לב, א) מביא עטרת צבי ומאמר קדישין שחולקים עליו, וטוענים שגם אם לא העיד את העדות שהתבקש להעיד, השוכר חייב לשלם לו, מדין קנס, ודחה דבריהם.
שכרוהו להעיד אמת
מקרה דומה אך שונה בדינו הוא לגבי אדם שנותן שכר לעד על מנת שיעיד אמת, בהלכה הדבר אסור בגלל הכלל ש'מה אני בחינם, אף אתם בחינם' עד צריך להעיד בחינם, ואם בכל זאת נטל שכר להעיד, הכלל הוא (משנה בבכורות כט ע"א) שדינו בטל (כן הדין גם בדיין שנוטל שכר לדון. ופסק הב"ח (ט, ט) שלמרות שהעדות (או הדין) בטלה, אינו צריך להשיב את הכסף שנתנו לו עבור העדות. גם שער משפט (ט, סק"ב) כתב שלא שייך לומר אי עביד לא מהני, מב' טעמים: א. שנוטל שכר עובר על עשה ולא על לאו. ב. הוא מביא פסוק שבו התורה חידשה שנוטל שכר להעיד המעשה חל. אמנם המגיה במשנה למלך (סנהדרין כג, ה) הביא מריטב"א קידושין (נח ע"ב ד"ה 'אמר אביי') שחייבים להשיב את השכר שנתנו לדיין או לעד. וכ"כ מחנה אפריים (שכירות טז) שפטור מלשלם כי כיון שהעדות (או הדין) בטילה, הרי שלא הגיעה הנאה לשוכר מעדותו או דינו. (וע"ע דברי חיים דיינים סימן ג).
אמנם כותב המחנה אפרים שמרש"י בר"ה נראה שאם אדם שוכר עד, הוא חייב לשלם לו אם אכן העד השלים את תנאו, והעיד. ולכאורה זו ראייה לב"ח, ולא כריטב"א, שחייבים לשלם לעד ששוכרים אותו?
אלא שיש לחלק בין כששוכרים עד שקר, שמראש הפעולה היא אסורה, ולכן השוכר יודע שהוא נותן שכר עבור הפעולה עצמה, ולכן על זה כתב רש"י שאם ישלים את הפעולה יתחייב השוכר לשלם, לבין מקרה שבו אדם שוכר להעיד עדות אמת, שהשוכר חושב שהעדות תועיל, וכשהעדות בטילה, העד חייב להשיב את הכסף.
סיכום: מרש"י כאן מוכיח נתיבות שאם שילם לעדי שקר אינם מחזירים לו את הכסף, ואמרי בינה מוסיף שגם אם לא שילם חייב לשלם. אמנם מחתם סופר ובית יצחק עולה ששכירות שהמעשה באיסור, לא חייבים לשלם עליה. ואמרי בינה מביא מהר"י באסאן שחולק עליהם וסובר שכל שכירות שיש בה איסור חייבים לשלם עליה.
לגבי שכרוהו להעיד ולא העיד פתחי תשובה מביא דעות שקנסו את השוכר ואין העד חייב להחזיר את הכסף, אמנם פתחי תשובה דוחה דעות אלו.
במקרה שבו השוכר שכר עד על מנת שיעיד אמת, לדעת הב"ח העד אינו חייב להשיב את הכסף, ואילו המגיה במשנה למלך והמחנה אפרים מוכיחים מריטב"א שחיב להשיב את הכסף בגלל שעדותו בטילה, המחנה אפרים מקשה מרש"י כאן, שמשמע שחייב לשלם, אמנם יש לתרץ שדווקא כששוכר עדי שקר ומראש ידע שהעדות לשקר שכר את העד רק לבצע את פעולת העדות, מה שאין כן בשוכר עדי אמת, חשב שעדותם תועיל לו, וכיון שלא הועילה, אינו חייב לשלם להם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
