ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- מקץ
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
לאה בת רחמה
ופרעה חולם והנה עמד על היאר. כאשר פרעה מספר החלום ליוסף נאמר (מא, יז), וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עומד על שפת היאר. דהיינו, בחלומו הוא ראה את עצמו עומד על היאור, שמשמעו עומד על המים ממש, ואילו כאשר סיפר החלום אמר, שהוא עומד על שפת היאור, ולא אמר שהוא עומד על המים.
כדי להבין זאת עלינו להקדים לבאר, שהנה פרעה קיבל את פתרון החלום של יוסף יותר מפתרונות אחרים שנתנו לו חרטומי מצרים. ולכאורה, מה מצא פרעה בפתרון יוסף, יותר מפתרונות אחרים. ויתרה מזאת, כולו היה אחוז התפעלות מפתרון יוסף עד שהכריז שאין נבון וחכם כמוהו, אשר רוח אלהים בו (מא, לח־לט) מהי החכמה הגדולה ורוח אלהים שראה פרעה בדברי יוסף. ועוד, יש ששאלו, שהנה מלבד פתרון החלום, יוסף נתן לפרעה עצה למנות איש נבון וחכם ולאסוף אוכל תחת יד פרעה. ומדוע עשה יוסף כך, הרי לא זה מה שנתבקש לעשות על ידי המלך. הלא אין זו אלא חוצפה לתת עצות למלך מבלי שנתבקש. ועוד, מדוע אמר שהכל יעשה תחת יד המלך, ולא אמר שכל אחד מאנשי מצרים יצבור בר בשיעור מסוים. אלא שהדבר מובן מאליו, אם כן גם התארגנות המלך לקראת הרעב מובנת מאליה. אכן חז"ל פירשו לנו (מדרש) שיוסף אמר לפרעה, שבחלומו פרעה ראה שצריך למנות איש נבון וחכם שיפקח ויצבור בר תחת יד פרעה. וצריך להבין היכן הדבר כתוב או רמוז בנאמר.
נראה שאמירת יוסף למנות איש מטעם פרעה ושיצברו תחת יד המלך, הוא פתרון למה שראה פרעה בחלומו שהינו עומד על היאור, דהיינו על המים ממש, ולא כפי שפרעה אמר על שפת היאור. כי היאור הוא זה שעולה ומשקה את ארץ מצרים ומזבל את הארץ, וכתוצאה מכך יש יבולי ברכה שם. כאשר היאור אינו עולה על גדותיו ואינו מציף את הארץ בא רעב במצרים. כפי שכתב רש"י (בראשית מז, י) על הנאמר, ויברך יעקב את פרעה וגו'. ומה ברכה ברכו, שיעלה נילוס לרגליו. לפי שאין מצרים שותה מי גשמים, אלא, נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך, היה פרעה בא אל נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ. (תנחומא) עכ"ל. ומאז פסק הרעב בארץ מצרים.
לפיכך משמעות שונה יש אם פרעה חולם שהוא עומד על שפת היאור, או שהוא עומד על היאור. כאשר הוא עומד על שפת היאור, פירושו, שהוא עומד ורואה, אך אינו מעורב בענין. כי הרי מטבע הדברים, המלך שאוצרותיו מרובים, ורבים סרים למשמעתו, ביכולתו לכלכל את עצמו ומשפחתו בצורה טובה גם כאשר בארץ שורר רעב. אלא שהוא צריך לדאוג לממלכתו ואת זה הוא עושה על ידי הכונה לציבור כיצד יפעלו למנוע מהם חרפת רעב. ולפי שהעתיד ידוע בית המלכות מפרסם שכל אחד יעשה לביתו ויכין כפי יכולתו, וכאשר הרעב בא כל אחד מוציא מאוצרותיו ומה שאגר זה מה שיהיה לו.
ברם יוסף ראה ברוח אלהים ששרתה עליו שפרעה חלם שהוא עומד על היאור, לומר שהמלך הוא זה שצריך להיות מעורב ולשלוט על הברכה שתבוא בעטיו של היאור, ולפיכך יש למנות איש נבון וחכם שישלוט בכל מצרים ויצבור תחת יד פרעה. כי בודאי אין כונה שפרעה עצמו יתעסק בכך בלא ממונה מטעמו, כי אין דרכו של מלך לפעול בלא ממונים מכוחו. ועוד, כאשר יוסף תיקן את פרעה, והעמידו על אמיתות המראה שראה בחלומו, הבין פרעה, שפתרונו של יוסף אינו הרהורי לב הפותר אלא גילוי אלהי אמיתי מה עתיד להתרחש.
תפקידו של יוסף
מדוע גזרה החכמה העליונה שרק בצורה כזאת יוכלו להתגבר על הרעב, כי היה צורך שיוסף יתמנה לתפקיד, כדי שהאחים יבואו אליו. ואם הדבר היה מסור לכל אחד מאנשי מצרים, גם אם בני יעקב היו באים למצרים הם לא היו מגיעים דווקא אליו, שאפשר היה לקנות תבואה בכל חנות ובכל מחסן. ובזה נבין מדוע יוסף התנכר אליהם בתחילה, עד התוודעו אליהם. כי בודאי כדי לעשותו מושל במצרים ואב לפרעה לא היה צורך ברעב, שהרבה דרכים למקום, ובעיקר לפי מה שגילו לנו חז"ל (במדרש) שיוסף ידע את לשון הקודש יותר מפרעה, ואם הדבר היה נודע במצרים, היו מורידים את פרעה מכסאו ולכן גם הסכים פרעה לתת ליוסף גדולה כל כך גדולה להיות השולט במצרים ורק הכסא אגדל ממך (הואיל וגם לחכם גדול ואשר רוח אלהים בו, לא מקובל שמלך מעביר כוח שלטונו לו והוא בעצמו נשאר עם שם המלך בלבד) ונוסף לכך השביע את יוסף שלא יגלה ידיעה זאת במצרים.
אלא, היותו ממונה על תבואת מצרים, משמעו, שאחי יוסף יבואו אליו ויהיו נתונים למרותו, ועליו להביאם שיגלו דבקות איש ברעהו עד כדי מסירות נפש, ובזה יתקנו את אשר עוותו במכירת יוסף. ועוד, שהרמב"ן כתב על הנאמר (מא, לג),
ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים וזה לשונו, כי לא יוכל השליט ללכת לכל הארץ. ואמר לו, שיהיה נבון וחכם, נבון שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף מידו ולתת להם כדי חיותם וימכור המותר לארצות אחרות לאסוף עושר וממון לפרעה, וכו', ואמר יוסף כל זה בעבור שיבחרו אותו כי החכם עיניו בראשו. עכ"ל.
ולכאורה, כבר נכווה יוסף, כאשר אמר לשר המשקים, וזכרתני, והזכרתני, והוצאתני מן הבית הזה (מ, יד). ולפי שתלה תקוותו לצאת מבית הבור בשר המשקים, נענש לשהות שם עוד שנתיים ימים (ונתבאר בחלק א, שהיה יוסף צריך לבטוח בקדוש ברוך הוא, ולא להישען על מנהג העולם שמבקשים מבני אדם אחרים שיעזרו להם. ע"ש הטעם לכך). וכאן הוא כביכול אומר שימנו אותו. אמנם הוא רק אמר שיש למנות ממונה ולא הזכיר את עצמו כמועמד, אך מדברי הרמב"ן שכתב, שהחכם עיניו בראשו, נראה שהדבר ברור, שהוא החכם והנבון ויש למנותו. ומדוע אין זו השענות על המצרים הרהבים, ולא לבטוח בבורא עולם מנהיג הבירה, שמתעסק עתה להמליכו על מצרים.
אכן לאמור, מובן הדבר היטב, כי כל העניין שפרעה עומד על היאור בא לומר שיש למנות את יוסף שהוא יהיה הממונה על כל תבואת מצרים ורק מתחת ידיו באופן אישי, יתנהל המסחר בתבואה זו בכל ארץ מצרים. ובעל כורחם האחים יבואו אליו ויפלו וישתחו לפניו כפי החלומות אשר חלם להם עוד בהיותו בבית אביו. המצרים, שכל אחד מהם זרע תבואה, כאשר שמע שרעב עתיד לבוא בארץ. ואין דרך המלכות לאסור על החקלאים לעשות כל אחד לביתו. וכאשר יש לאנשי השדה, מתפתח מסחר פרטי אף על פי שהשלטון מתנגד לכך, לכן התורה מדגישה (מא, נה) ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו וגו', וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ. ופירש רש"י, אמרו לו (המצרים לפרעה) אספנו הרבה והרקיבה, אמר להם, אם כן, כל אשר יאמר לכם (יוסף) תעשו. וכו'. לומר, שהמציאות הייתה שלא הייתה תבואה בכל הארץ מלבד באוצרות המלך, כדי שיוסף עצמו יהיה המשביר לכל עם הארץ ורק אצלו ניתן היה להשיג בר.
_________________________________
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758.
או באימייל [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
