ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- תקיעת שופר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
"אמר רבי יצחק, למה תוקעין בראש השנה? - למה תוקעין? רחמנא אמר תקעו!" (ראש השנה ט"ז.),
נראה כאילו הגמ' מתקוממת נגד עצם השאלה הזאת למה תוקעין, וזה לא רק מפני שאין בתורה טעם לתקיעת שופר, אלא שר"ה הוא זמן המלכת ה', וצריך לקיים את מצוותו מתוך קבלת עול בלא שאלות. ובמיוחד במצוות היום בתקיעת שופר שמסמלת המלכת ה', כמו שאמרו בגמ' שם:
"ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות - כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה - בשופר". ומפרש הריטב"א, שכוונת הגמ' לומר, שע"י שופר אנו ממליכים את ה', ולכן התקיעה נעשית מתוך קבלת מלכותו עלינו. בהמשך הגמ' שם "למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן".
כיצד מתערבב השטן ע"י שחוזרין על התקיעות? רש"י הפשטן פירש "כדי לערבב - שלא ישטין, כשישמע ישראל מחבבין את המצוות - מסתתמין דבריו". מפני שהשטן פועל במידת הדין, אבל כשאנו מתנהגים לפנים משורת הדין, ומגלים חביבות למצות, מידה כנגד מידה מתעוררים מידות הרחמים ומסתתמים דבריו של שטן.
תוספות שם פירש:
"כדי לערבב את השטן - פירש בערוך [כדאיתא] בירושל' בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קל שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימניה למתבלע ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא".
נראה לבאר זאת ע"פ מה שאמרנו לעיל, שהשופר מסמל את קבלת מלכותו יתברך, וכאשר מתגלה מלכותו בכל משלה אין מקום לסיטרא אחרא או לשטן להשטין. וכל האוייבים הגשמיים והרוחניים מתבטלים. דוגמא לדבר, בגמ' (קידושין כ"ט:) מסופר על רבי יעקב שנכנס למקום שהיו בו שדים, "כל כריעה דכרע נתר חד רישיה", כאן אנו רואים כוחה של "כריעה", שהיא ביטול והכנעה לקב"ה, שעל ידה מתגלה מלכותו יתברך, וממילא מתבטלים השדים וכל הכוחות האחרים בעולם מלהתקיים. וכפי שכתב הרמב"ם במורה נבוכים שמי שדבק בקב"ה לא יקרה לו שום נזק, כיון שה' עמו. וכך יהיה לעתיד לבוא כאשר יתקע בשופר גדול, ותתגלה מלכותו בעולם, יתבטל השטן ולא יהיה קיים עוד, ולכן גם עתה כאשר אנו תוקעים בשופר ומקבלים עלינו את מלכותו, השטן נבהל. מפני שהתקיעה פועלת את אותה פעולה של קבלת מלכותו עלינו וגילויה בעולם, ובכך מבטלים את השטן וכוחות הרע בעולם.
וזה גם הקשר של שופר לעקידה,
"אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? - אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני".
היינו קבלת מלכותו עלינו עד כדי מסירות נפש, שמוכנים אנו לעקוד עצמנו על קדושת שמו יתברך.
למרות שהגמ' לא נתנה לתקיעת שופר טעם מפורש, רמב"ם (הלכות תשובה פרק ג הלכה ד) נתן לכך רמז, וזה לשונו הזהב המעורר את לב כל אדם לתשובה:
"אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה" 1 .
מקורו במדרש (ויקרא רבה פרשה כ"ט) "תקעו בחדש שופר, בחודש - חדשו מעשיכם. שופר - שפרו מעשיכם".
השבוע שמענו קול שופר מעורר לתשובה, בארוע החבלני שארע בהפלת שני מגדלי התאומים בניו יורק, ובבנין הממשל של ארה"ב בפנטגון. ארוע שהניע אמות הסיפים של כל העולם כולו, הרג ושנאה לשמה, שפגעו בבני אדם ומי יודע מה מאחינו בני ישראל בתוכם. התדהמה היתה מוחלטת, איך שפגעו במעצמת על כזאת, שהיא כביכול "כל יכול" בעולם, המסמלת שלום ואחות עמים, במקום שהו מרכז העצבים הכלכלי שלה, ושיא הטכנולוכיה המודרנית. כלי התקשורת בהתבטאו שהמגדלים שהם קו הרקיע של ניו יורק נפגע. בודאי אין אתנו יודע לפרש את הארועים הללו, אך אין ספק שהם קריאה לתשובה. אם ראית ממלכות מתגרות זה בזה צפה לרגליו של משיח. וצריך להכין עצמינו לכך.
אומנם אי אפשר שלא לחשוב על הדמיון למגדל בבל שסימל את היכולת האנושית לבנות מגדל וראשו בשמים, וכפי שאמרו חז"ל, הם בקשו על ידו למנוע השנות המבול, כביכול "נעשה תמוכות לשמים". "ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות", נראה שהקב"ה מצטט אותם מה שהם אומרים, שלא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ואז מתברר להם שעדין אין אחדות ואינם מבינים איש שפת רעהו, והמגדל קרס ונפל. "א"ר חייא בר אבא מגדל שעשו שליש נשרף שליש נבלע שליש קיים" (מדרש תנחומא נח סימן י"ח).
לפי חז"ל באותו הזמן מופיע אברהם אבינו ומתוכח עמם להשיבם לאמונה בה' שרק דרכו אפשר להביא להאחדות העולם, אמרו במדרש (בראשית רבה פרשה לח):
"ודברים אחדים שאמרו דברים חדים על ה' אלוקינו ה' אחד ועל אחד היה אברהם בארץ אמרו אברהם זה פרדה עקרה הוא אינו מוליד, ועל ה' אלוקינו, אמרו לא כל הימנו לבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים, אלא באו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו וניתן חרב בידה ותהא נראת כאלו עושה עמו מלחמה".
היינו, מאבק בה' אחד ובאברהם אחד, שמחזיק באמונת האמת. נראה ששם נדבק לאברהם הכינוי "העברי" לאמור, "כל העולם בעבר אחד ואברהם בעבר שני (שם יתכן תופעה כזאת כיון שכולם היו מרוכזים במקום אחד). וכן שם היה אור כשדים, שבו יש כבשן לעשיית לבנים, ובו בקשו לזרוק את אברהם, שמסר נפשו על קדושת השם.
וכך קרה לעינינו, במקום המסמל את היכולת האנושית, וכלפי האומה הטוענת לכתר עושי השלום, שם קרסו המגדלים שראשם בשמים, ונתברר שעדין אין העולם מדברים שפה אחת ודברים אחדים, ואינם מבינים איש שפת רעהו, וכך נלחמים תרבויות ודתות.
שפת אמת (פר' נח) אומר, שבית המקדש הוא תיקון למגדל בבל, והוא באמת "עיר ומגדל 2 וראשו בשמים", דרכו עוברות התפילות לשמים, ועליו נסמך העולם. והוא מראה את כוחן של ישראל לפעול ונקרא "מעשה ידיהם של הצדיקים" (כתובות ה:). ורק כך אפשר לקדם את העולם להיות שפה אחת ודברים אחדים, כנבואת הנביא צפניה (פרק ג) "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד".
מי ייתן ונזכה לשמוע את כל השופר הגדול המעורר לתשובה שלימה ומבשר את הגאולה השלימה, כדברי הנביא ישעיהו (פרק כ"ז) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם".
--------------------
השיעור ניתן לאחר אירוע החבלני בבנין התאומים במנהטן והפנטגון שבניו יורק
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
