ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- עניני החג
היסודות הרעיוניים העומדים בתשתית הסיפור לעיל, מעוגנים בהשקפת הרב על היחס הנדרש כלפי שונאי עם ישראל במהלך הדורות. במאמרו "עד דלא ידע" כתב הרב: "ההמנים של כל הזמנים שהם פוגעים בנו בארס שנאתם... הם תופסים את הצד החלש לפי שהוא הצד הפומבי והידוע אבל דווקא על ידי מזעזעינו אלה נבוא לחוש שיש לנו נפש כללית... נפש אומתית גדולה... והיא מלאת עוצמה ויש בה כח להעמידנו על רגלינו, לחדש את חיינו כימי עולם ולעמוד גם כן נגד כל מיני העמלקים החפצים כל כך לזנב את נחשליינו" (מאמרי הראי"ה, עמ' 156).
ימי הפורים מהווים הזדמנות לגילוי עולמנו הפנימי וחשיפת כוחות הנפש. דווקא באמצעות שתיית היין וסעודת פורים נביא לתודעתנו את כוחותינו הנסתרים: "נכנס יין יצא סוד ומאוד אנו צריכים בחיינו שהסודות הנעלמים יצאו ויתגלו. על ידי גילויים של הסודות נכיר את עצמנו, נכיר את מה שחבוי בקרבנו, בשעה שנבוא לאותה הבחינה של "לבסומי עד דלא ידע". נפטר לפחות לשעה מכל אותן הידיעות המטעות אותנו... והידיעות המטעות הללו הן מסתירות ממנו את היסוד... מבוסמים אנחנו יותר מדי מדמיונות חיצוניים ובשביל כך אין אנו מרגישים את האמיתיות הפנימיות שלנו, את סוד האמת" (מאמרי הראי"ה, עמ' 153).
היחס העדין והמורכב בין "האני" שלנו, המבטא עמידה עצמאית, לבין מידת ההתבטלות כלפי ריבונו של עולם מתבטא באופן מיוחד מאוד בחג הפורים. מחד גיסא מדגיש הרב: "מי שהוא ממידת המלכות... ראוי הוא אדם זה לספוג את הכל וכשהוא פונה אל הטוב... הרי הוא מוכן להיות ממולא מכל טוב... ויש בו מידת עומק העצמיות" (אורות הקודש, ג', עמ' קי"ז). מאידך גיסא נדרש האדם להתבטלות עצמית: "ומידה זו היא מידת כנסת ישראל בעצם, שהיא הטבעיות העצמית של האומה הישראלית, שהם ממעטים עצמם תמיד, והם מרגישים בקטנותם, מרגישים איך שכל המילוי שבהם אינו עצמי, שאינם אלא כלי לקבל אור ושפע מברכת ה' העליונה" (שם).
פורים חושף אצל האדם תודעת "אני" מסוג חדש. דווקא הענווה וההתבטלות העצמית מובילים להכרת ערך עצמית: "יוסיף האדם להתעלות עד כדי הכרת רצונו, עדי כדי התוודעותו אל עצמו, עד כדי התפיסה העליונה של האושר אשר בעשיית רצונו כרצון קונו, מפני שרצונו איננו כי אם רצון קונו. וכל מה שההכרה הזאת יותר חודרת, יותר היא מגלמת את הווייתה" (אורות הקודש, ג', עמ' מ"ו).
כל עניינו של פורים להביא את האדם לתודעת טשטוש הגבולות בין העולם החיצוני והפנימי. היכולת לחבר את העולמות, לראות את "האחדות הכוללת", מביאה לתודעת מציאות הבורא כמחולל עולמות ומשגיח על המהלך היומיומי וההסטורי. בניגוד לראיה החיצונית האנוכית, בבחינת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים, ח', י"א-י"ח). נדרש האדם להתחבר אל פנימיות המציאות: "סבורים אנחנו שבחוכמתנו ובפקחות הפקחים שבנו באנו עד הלום... להיות לנו... אתחלתא כל שהיא לאתחלתא דאתחלתא לגאולה, ואנו שוכחים כי לולא יד בעל מלחמות זורע צדקות ומצמיח ישועות לא היו כל מפעלותיינו... שוכחים אנו שהיד הסודית הזאת, זאת היא כל המפעל" (מאמרי הראי"ה, עמ' 153).
היכולת לחבר את העולם הפנימי אל העולם החיצוני מתבטאת בפורים גם בטשטוש הגבולות באבחנה הגיאוגרפית של "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" (אסתר, ג', ח'). הרב מתמודד עם הסתירה בין מפוזר מחד גיסא, לעם אחד מאידך גיסא וכותב: "באמת מפוזר ומפורד הוא העם האחד, אבל בכל זה עם אחד הוא. ושמא תאמר איך יתכן שיהיו שני הפכים בנושא אחד? עם אחד מצד אחד ומפוזר ומפורד מצד שני... ישנם פלאים בעולם. והעם הזה שכל עמידתו בעולם מרופדת היא בפלאי פלאות, הוא מראה בהווייתו גם כן את הפלא הזה, ובמהותו העצמית הרי הוא עם אחד, למרות מה שהוא מפוזר ומפורד" (מאמרי הראי"ה, עמ' 155).
עמדת הראי"ה קוק, בהקשרים השונים לעיל, יוצרת עמדת כח רעיונית חשובה ביותר כלפי יכולת ההתמודדות של הפרט והאומה הישראלית. ההדגשה כי המציאות החיצונית איננה חזות הכל ומציאות פנימית איתנה עומדת בתשתיתה, מעניקה כוחות התמודדות וראיה חדשה הן כלפי יכולתנו לעמוד מול שונאיינו, והן כלפי המגמה האחדותית המחברת את פלגי העם השונים למרות ההשקפות הנבדלות. בענין עולמו של הפרט מדגיש הרב "הרפואה העצמית של הפרט משתמשת היא כבר למעשה לחשוף מעיינות של עוצמה ושל בריאות מתוך האדם עצמו, מנפשו אל נפשו, מתוך הנפש הבלתי ידועה, הטמירה והמכוסה... הוא תמיד מלא אומץ, מלא חיים וכוח, ומאוצר בריאותו הגנוזה יש סיפוק רב להשפיע על הצד הידוע והפומבי שלו המטעה אותו לחשוב על עצמו שהוא חולה ורצוץ, בשעה שבאמת הוא בעל נפש אמיצה, בריאה ומלאה חיים" (מאמרי הראי"ה, עמ' 156).
ההסתכלות החינוכית הנפלאה הזו, הנובעת ממשנת הרב, היא שצריכה לעמוד בבסיס המעש החינוכי של עיצוב אישיות האדם. המודעות לעובדה כי קיימים בתוכנו כוחות נפש עצומים, גם אם כלפי חוץ אנו חשים "חולים ורצוצים", מאפשרת לאדם להאמין בעצמו ולסלול דרך חדשה שיסודותיה אינם התדמית החיצונית-סביבתית, אלא מקורותיה בעולם פנימי מלא עוז וגבורה. הנבואה "שמגשימה את עצמה" לא תצלח כיוון שהאדם מחובר לעולמות פנימיים ומהם שואב את כוחו.
ימי הפורים מהווים מקור חיזוק לפרט ולכלל האומה. "הנשמה הגדולה של האומה הנושאת את סבל העולם... תיוודע לנו בימים הגדולים הללו, ומהמקום הבלתי ידוע שבנפש האומה, תבוא לנו הברכה של "לך כנוס את כל היהודים"... תבוא הכרה עליונה למצוא את היהודי הבלתי ידוע שבתוכנו, ואח אל אח יתוודע ויד ליד תינתן וקול גדול ישמע... לחיים, לחיים, לחיים טובים ול"שלום" לכל ישראל ואמרו אמן" (שם, עמ' 156).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
