ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל
אמנם, אומרת הגמרא, שאם האב עשיר כופים אותו לפרנס את בניו, כמו שמצינו שרבא כפה את רב נתן בר אמי והוציא ממנו בעל כורחו ארבע מאות זוז לצדקה.
והקשו התוספות (ד''ה אכפייה) איך ייתכן שרבא הכריח את רב נתן לקיים את מצוות צדקה, הרי הגמרא בחולין (ק'י ע''ב) אומרת ש''כל מצוות עשה שמתן שכרה בצידה אין בית דין של מטה מוזהרין עליה", כלומר שאם התורה מפרטת מה השכר על קיום המצווה אז בית דין לא כופה על כך, והרי צדקה, טוענים התוספות, היא מצווה שמתן שכרה נאמר במפורש בתורה - 'כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך'?
ותירצו התוספות:
א. רבא כפה אותו בדברים ולא בכוח פיזי.
ב. מדובר שבני העיר עשו קצבה כמה כל אחד נותן לצדקה ובמקרה שכזה ניתן לכפות.
ג. צדקה אינה רק מצוות עשה אלא גם לאו – 'לא תאמץ' ו'לא תקפוץ'.
ובשיטה מקובצת תירץ בשם הריטב''א:
ד. הגמרא בראש השנה (ו ע''א) דורשת מהפסוק 'מוצא שפתיך תשמור ועשית' שבית הדין כופה על מה שאדם מתחייב לתת לצדקה. ממשיך הריטב''א ואומר - ואע''פ שהפסוק מדבר על אדם שהתחייב, בכל זאת ניתן ללמוד ממנו גם למי שצריך לתת ולא התחייב על כך, כי הכפייה היא לא בגלל הנדר אלא בגלל צורך העניים.
כלומר הריטב''א טוען שמצוות צדקה חלוקה במהותה מכל שאר מצוות עשה – בכל מצוות עשה מטרתנו היא לדאוג לכך שאדם יקיים את המצווה שהוא מחויב בה. לכן מובן שכאשר התורה בעצמה מבטיחה שכר על קיום המצווה אין כבר צורך לכפייה של בית הדין, כי השכר הוא הזרז שצריך להיות לאדם כדי לקיים את המצווה. אבל בצדקה, אומר הריטב''א, מטרתנו אינה רק לדאוג לקיום המצווה של התורם, אלא גם לדאוג לצורכי העניים, ולכן ניתן לכפות גם כאשר האדם לא התחייב בכך.
תירוץ נוסף תירץ קצות החושן (סימן ר''צ).
ה. הכסף משנה כתב שאדם שהתחייב בצדקה נשתעבדו נכסיו לכך. ולכן, אומר הקצות, מובן מדוע כופין על מצוות צדקה, כי חכמים כופין אותו על שעבוד נכסיו ולא על קיום המצווה. כלומר, בשאר מצוות עשה אין שעבוד על הנכסים אלא רק מצווה, ולכן אין כופין כי על מצווה שנתפרש מתן שכרה אין כופין, אך בצדקה הכפייה היא על שעבוד הנכסים ולא על קיום המצווה.
וצריך להבין, מדוע התוספות והריטב''א לא תירצו את תירוצו של הקצות החושן, הרי לכאורה אם קיים על האדם חיוב ממוני לתת צדקה, למה שלא ישתעבדו נכסיו לכך ככל חוב הרובץ על האדם?
ותירץ הקהילות יעקב (בבא בתרא סימן ח') על פי הגמרא בחולין (ק'ל):
הגמרא אומרת ש'המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור' משום שזה 'ממון שאין לו תובעין'. כלומר התורה חייבה כל אדם מישראל לתת את מתנותיו לכהן מסוים, אך היא לא אמרה לו לאיזה כהן לתת. נמצא שלאף כהן אין יכולת לתבוע את הישראל כי הוא לא חייב לתת דווקא לו. לכן כיון שאין מי שיתבע אותו לא ניתן לחייבו ממון, וממילא המזיק מתנות כהונה פטור.
אותו דבר, אומר הקהילות יעקב, שייך גם בצדקה. אמנם אדם מחויב בצדקה אך אין לו חוב כלפי עני ספציפי, ולכן כיון שאין מי שיתבע אותו אין שעבוד נכסים, וממילא סוברים התוספות והריטב''א שלא ניתן לכפות על הצדקה מטעם שעבוד נכסים אלא רק מצד המצווה, ולכן הוצרכו לתרץ תירוצים אחרים לקושייתם. ואף על פי שבמקרה של כפייה על פרנסת ילדים זהו ממון שיש לו תובעין שהרי ברור שהילדים הם היעד של הצדקה, מכל מקום מצאנו בגמרא גם כפייה כללית על צדקה, גם במקרה שאין עניים מוגדרים, ולכן הוזקקו הראשונים לתרץ כל אחד כפי דרכו.
סיכום: הגמרא בכתובות אומרת שחכמים כופין אדם עשיר לתת מכספו לצדקה. והקשו הראשונים - הרי למדנו שכל 'מצוות עשה שמתן שכרה בצידה אין ב''ד מוזהרין עליה'? ותירצו תוספות: א. הכפייה היא בדברים בלבד. ב. מדובר שבני העיר נתנו קצבה לכל אחד כמה חובתו לתת לצדקה. ג. בצדקה נאמר בתורה גם לאו ('לא תאמץ' ו'לא תקפוץ') ולכן ניתן לכפות על מצווה זו. ד. הריטב''א תירץ שבצדקה כופין למען העניין ולא למען מילוי המצווה. ה. תירוץ נוסף תירץ הקצות שבצדקה קיים שעבוד נכסים על המתחייב בכך ולכן ניתן לכפות על שעבוד הנכסים. אמנם הקהילות יעקב חולק, שכיון שאין אף עני ספציפי שיכול לתבוע את המחויב, אין שעבוד נכסים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
