ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת
פרשת "בהעלותך" עוסקת בתחילתה בהדלקת הנרות שמול קודש הקדשים: "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח ב). המפרשים שואלים מפני מה מופיעה מצוות הדלקת המנורה בתוך תיאור מפקד בני ישראל והמסעות, והלא כבר נאמרה פרשת הדלקת המנורה בספר שמות (כה) ובספר ויקרא (כד), העוסקים בעבודת המקדש.
וצריך לומר שטעם הזכרת מצוות המנורה בפרשה זו הוא בגלל שהמנורה היא חלק מתיאור השראת השכינה בישראל. כך אומרים חכמינו בגמרא (שבת כב ע"ב) על המנורה: "וְכִי לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ? וַהֲלֹא כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִדְבָּר, לֹא הָלְכוּ אֶלָא לְאוֹרוֹ? אֶלָּא - עֵדוּת הוּא לְבָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל. מַאי עֵדוּת? אָמַר רַב: זוּ נֵר מַעֲרָבִי, שֶׁנּוֹתֵן בָּה שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ, וּמִמֶּנָּה הָיָה מַדְלִיק וּבָהּ הָיָה מְסַיֵּים".
פרשות "נשא" ו"בהעלותך" עוסקות בהשראת השכינה בישראל, לכן נאמר בסוף פרשת "נשא": "וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים. וַיְדַבֵּר אֵלָיו". ובאמצע "בהעלותך" נאמר: "וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר".
בדיקת מזוזות – עשה זאת בעצמך
לא בעי מומחה הבקי בחסרות ויתירות
בתשובת החת"ם סופר (סימן רפ"ג) הביא משם תוס' במנחות (דף מג ע"א, ד"ה תפילין יש להם בדיקה) "דענין הבדיקה לא בעי מומחה הבקי בחסרות ויתירות, אלא כל אדם יכול לבדקן. אבל על כל פנים צריך לפתחן לעיין בכל אות אם לא נרקב. כיון שעשוי להתרקב ולבלות באורך הימים". והביאו ה"פתחי תשובה" ביו"ד (רצא ס"ק ג).
פעמיים בשבוע
הגמרא (יומא יא ע"א) כותבת "מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבוע, ושל רבים פעמים ביובל", והכוונה שמזוזה של יחיד נבדקת פעמיים בשבע שנים ושל רבים פעמיים ביובל. "רבים" היא מזוזה ציבורית ולא מזוזה של שותפים, שהיא נחשבת מזוזה של יחיד שחייבת בדיקה פעמיים בשבע שנים. וכן נפסק ב"שולחן ערוך" (יורה דעה הלכות מזוזה סימן רצא סעיף א).
וכשבודק אדם את המזוזות שלו – צריך לבדוק את כולן, כי יש מזוזות שנמצאות במקום שאין בו רטיבות ויש אחרות שנמצאות במקום רטיבות. יש מזוזות חדשות ויש ישנות. ועל כן גם אם יש לו מזוזות רבות, צריך לבדוק את כולן ("פתחי תשובה" יורה דעה סימן רצא ס"ק א משם הרב מהר"י מלכו בתשובת כ"י סימן קמ"ב).
עוד יש שנוהגים לבדוק את המזוזות בכל חודש אלול, לקראת ראש השנה. מו"ר הרב אליהו זצוק"ל היה שולח אנשים לבדוק את המזוזות כאשר הייתה מתרגשת עליהם צרה ל"ע, אם ברפואה או בנושאי כלכלה וכד', או כשהיו מרגישים שיש עיכוב בעניין מסוים ואין בו ברכה (וכדאי לשים ליד מזוזה מדבקה עם תאריך הבדיקה האחרונה והתאריך המומלץ לבדיקה הבאה).
א - בדיקת ראשונה של הקלף
כשאדם בודק את המזוזה בביתו הוא צריך לבדוק תחילה כמה דברים בסיסיים.
1. לוודא שמדובר בקלף ולא בנייר. גוזרים את קצה קלף\נייר המזוזה, ובודקים האם הוא עור או נייר.
2. לוודא שמדובר בכתב סת"ם ולא בצילום. גם אם מדובר בקלף, יכול להיות שהכתב מצולם או מודפס על הקלף ולא כתוב בקולמוס על-ידי סופר. דבר זה ניתן לבדוק על-ידי מישוש, שכן הכתב הכתוב בדיו הוא בולט ומורגש, ואילו בדפוס או בצילום בדרך כלל אין ממשות.
3. מזוזות קטנות, לרוב אינן כשרות. יש מזוזות מגדלים שונים. המזוזות הטובות הן מזוזות בגודל 10, 12 או 15 ס"מ. הקטנות יותר לרוב אינן כשרות כלל.
4. מזוזה צריכה שרטוט לפני הכתיבה. שרטוט הוא חריץ שמסמל את השורות של הכתב. אם המזוזה בלי שרטוט היא פסולה ("שולחן ערוך" יו"ע רפח ח). "והשרטוט נעשה על-ידי מרצע שחורץ בקלף חריצים לכל אורך הקלף שעליהם כותבים את הפרשיות שורות שורות. ומעיקר הדין אין צריך לשרטט כי אם השורה העליונה, אבל נהגו לשרטט תמיד למעלה ולמטה ומן הצדדים" ("שולחן ערוך" או"ח לב ו).
ב - בדיקת שנייה של הכתב
1. לוודא שמדובר בכתב סת"ם ולא בכתב רגיל. אחרי בדיקת הקלף יש לבדוק את הכתב, כי גם כאשר מדובר בכתב סת"ם, יש מזוזה שכתובה בהידור ויש שכתובה ברישול, שאין האותיות שוות בגודלן, ואין הן ישרות ויפות. כתב מרושל מלמד שהכותב אינו ירא שמים, ואולי גם על הלכות אחרות אינו מקפיד. במקרה כזה כדאי להחליף את המזוזה במזוזה מהודרת. "זה אלי ואנווהו" ("שולחן ערוך" או"ח לב ס"ע ד'). להלן דוגמה לכתב מרושל.
2. לבדוק שאין אותיות מחוקות. אפילו אם אות אחת מחוקה – המזוזה פסולה, ואין שום אפשרות לתקן. כיוון שהמזוזה צריכה להיות כתובה כסדרה. דהיינו שכל אות ומילה נכתבת לפי סדר הפרשיות (אם כבר כתב את המילים "על הארץ" שבסוף המזוזה, לא יכול לכתוב או לתקן את המילים שקודם לכן - "שולחן ערוך" רפח ס"ע ג).
3. לבדוק שכל האותיות מוקפות גוויל. כלומר, כל אות צריכה להיות מוקפת קלף מכל הכיוונים שלה. חייב להיות רווח בין אות לאות כך שהקלף יקיף אותה מכל עבריה. ואם יש נגיעה עבה או דקה בין אות אחת לשכנתה, המזוזה כולה פסולה. להלן דוגמה להדבקות אותיות.
4. אם יש קרע או נקב בקלף ליד האות – לרוב היא פסולה וצריך לשאול סופר ס"ם מומחה. להלן דוגמה לנקב בקלף ליד האות.
5. אם אחת האותיות נוגעת בקצה הקלף ולא מוקפת קלף מצד אחד – המזוזה פסולה. וצריך לשים לב לאות בסוף השורה, שחייבת להסתיים לפני גמר הקלף. להלן דוגמה לאות שמגיעה לקצה הקלף.
6. לבדוק שאין אותיות סדוקות או שבורות. גם כאן אי-אפשר לתקן אם האות נפסלה (אפשר לתקן רק כאשר צורת האות עדיין עליה. לדוגמה: ו' שנקטעה ברגלה, היא י' ומבחינה הלכתית אין אפשרות לתקנה. ואם נשאר עליה צורת אות ו' יכול לתקן. ודבר זה יכול לעשות רק מומחה. ואם רואים בעיה כזאת, אין לתקן אלא ללכת לסופר מומחה).
7. לקרוא את כל המילים בהשוואה לספר תורה או סידור. אחרי הבדיקות דלעיל, יש לקרוא את המזוזה מול ספר תורה כדי לוודא שלא חסרה אות, ושאין אות מיותרת או כפולה (וכל שכן מילה מיותרת או חסרה).
דוגמה א:
המילה "הטבה" בפסוק "מעל הארץ הטבה" צריכה להיות כתובה בלי ו', ואם כתוב "הטובה", עם ו', אף שאין שינוי במילה – המזוזה פסולה.
דוגמה ב':
בפרשה הראשונה "מזזות" כתוב עם ו' אחת. ובפרשה שנייה עם שני ווים – "מזוזות". אם שתי המילים כתובות באותה צורה או שהחליפו ביניהן – המזוזה פסולה ואין אפשרות לתקן.
דוגמה ג': בפרשה הראשונה מופיע "טטפת", בלי ו', ואילו בפרשה השנייה "טוטפת", עם ו'. גם במקרה זה, אם שתי המילים כתובות באותה צורה או שהחליפו ביניהן – המזוזה פסולה ואין אפשרות לתקן.
יש לוודא שאותיות ע של שמע וד של אחד הן גדולות. להלן דוגמה לטעות סופר, מילה שהתחלפה.
ג- בדיקה יסודית יותר
1. לבדוק שיש רווח בין המילים. בין מילה למילה צריך להיות רווח ברוחב של אות. וצריך להיות רווח בין אות לאות ברווח של חוט השערה. אם יש רווח גדול בין אות לאות בתוך המילה – היא עלולה להיראות כמו שתי מילים. במקרה כזה צריך בדיקה של סופר מומחה ("שולחן ערוך" או"ח לב ס"ע ד). להלן דוגמה להדבקות של "שמע תשמעו"):
2. צריך לוודא שאין רווח בתוך המילה עצמה. להלן דוגמה להפרדה במילה "וסרתם".
3. לבדוק שאין כניסה של אותיות משורה לשורה. בין שורה לשורה צריך להיות רווח. ואם נכנס ראש ה-ל' בחלל של אות ה' או ר' בשורה שמעליה, אפילו שלא נגעו כלל זה בזה – המזוזה פסולה ("שולחן ערוך" אורח חיים סימן לב סעיף כח). להלן דוגמה לאות ל' בתוך אות ר' של "אשר".
4. לבדוק שאין אותיות דומות. אם מאריכים את הראש של האות ו' או מקצרים את הראש של האות ר', האותיות ו' ו-ר' יכולות להיראות זהות. כן יכולות האותיות ס' ום' להתחלף. כן ייתכן שהאות ז' שרגלה מעט ארוכה מהרגיל תיראה כמו נ' סופית. האות ע' שנכתבה עם רגל בסיס קצרה יכולה להיראות כמו ט'. במקרים כאלו, צריך שאלת תינוק (כלומר, מישהו שלא מבין מה השאלה אבל יודע לקרוא את האל"ף-בי"ת), או שיקול דעת של סופר סת"ם מומחה אם אכן האות שינתה צורתה והמזוזה פסולה. להלן דוגמה לאות ז' ארוכה.
5. לבדוק שהדיו לא דהוי. מזוזה שצבע הדיו דהה ונוטה לצבע חום חלודה – פסולה. במקרה זה צריך שיקול דעת של סופר סת"ם בקי כדי שיבחן אם נשארה ממשות של צבע.
6. לבדוק שיש תגים על האותיות שעטנז גץ, ושהתגים מחוברים לאותיות. על הראש השמאלי של אותיות שעטנז גץ צריכים להיות שלושה קווים דקים ועליהם עיגול קטן. תגים אלו חייבים להיות מופרדים זה מזה ולהיות מחוברים לאות עצמה ("שולחן ערוך" רפח ס"ע ז). יש דעות הפוסלות מזוזה שחסרים בה תגים, ויש שמכשירים בדיעבד. בכל מקרה, חוסר התגים מלמד שהסופר לא מומחה והמזוזה חשודה או פסולה.
7. אות אחת מחוץ לשורה לא פוסלת, ואפילו שתי אותיות לא פוסלות. אלא אם כן הן מילה בפני עצמה ("שולחן ערוך" אורח חיים לב לג). אבל אם האותיות יוצאות מחוץ לשורה, מסתבר שהסופר לא מומחה או שלא שירטט את הקלף.
אין תקנה
בדרך כלל די בטעות אחת כדי לפסול את כל המזוזה באופן שאי-אפשר לתקן. לכן אם אדם בדק והוא בספק או שגילה טעות, אין לתקן את המזוזה אלא למסור אותה לבדיקה אצל סופר סת"ם מומחה. אם אין אפשרות לשלוח לסופר מומחה, יש לצלם אותה ולשלוח תמונה לסופר מומחה.
מזוזה לעולם חוזרת
גלגול נצמד
מגלגל את המזוזה מִסּוֹפָהּ לְרֹאשָׁהּ, מהמילה "אֶחָד" כְּלַפֵּי "שְׁמַע" (ולא מ"על הארץ" לכיוון "שמע" - מנחות לא ב). לא לגלגל חזק מדי, שלא ייפסלו האותיות, אלא כדי שתיכנס המזוזה לבית המזוזה. אחרי הגלגול כדאי לעטוף אותה בניילון נצמד כדי שתהיה מוגנת מפני מים ורטיבות.
הֵסִירָהּ כְּדֵי לְבָדְקָהּ
אִם הֵסִיר מְזוּזָה וּמַחֲזִירָהּ אַחַר זְמַן קָצָר, אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ (עי' בא"ח ש"ש כי תבוא ח'). אַךְ אִם הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה אוֹ שֶׁמַּחֲזִירָהּ לְמָחֳרָת אוֹ שֶׁמַּחֲלִיפָהּ בִּמְזוּזָה אַחֶרֶת – אֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. אִם נָפְלָה הַמְּזוּזָה מֵעַצְמָהּ וְחוֹזֵר וְקוֹבְעָהּ צָרִיךְ גַּם כֵּן לְבָרֵךְ, כיוון שדבר זה נחשב הסח הדעת.
קֹדֶם שֶׁקּוֹבְעָה יְבָרֵךְ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְבֹּעַ מְזוּזָה". וְאִם קוֹבֵעַ כַּמָּה מְזוּזוֹת דַּי בִּבְרָכָה אַחַת לְכֻלָּן. מֻתָּר לִקְבֹּעַ מְזוּזָה בַּלַּיְלָה. טוֹב שבשעת הברכה לֹּא יַחְזִיק בְּיָדוֹ בַּרְזֶל כְּגוֹן פַּטִּישׁ אוֹ מַבְרֵג, אלא יברך כשהמזוזה בידו, וייקח מאדם אחר את הפטיש לאחר הברכה.
בית מזוזה – תשמיש קדושה
המזוזה צריכה להיות במקום בולט ונראה. ולכן במקום נקי טוב לשים בתי מזוזה שקופים כדי שתיראה המזוזה ושם ה"ש-די" כתוב עליה מבחוץ. אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת שֶׁבְּאֹרַח קֶבַע יֵשׁ גַּם דְּבָרִים מְטֻנָּפִים אוֹ שֶׁאֵינָם צְנוּעִים – יְכַסֶּה אֶת הַמְּזוּזָה כֻּלָּהּ בְּמִכְסֶה אָטוּם שֶׁכָּתוּב עָלָיו שֵׁם "שַׁ-דַּי". וְכֵן יַעֲשֶׂה בַּחֲדַר שֵׁנָה שֶׁל הוֹרִים אוֹ חֶדֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְלָדִים קְטַנִּים. וְטוֹב לְכַסּוֹת אֶת הַמְּזוּזָה בִּשְׁנֵי כִסּוּיִים ("שולחן ערוך" יו"ד רפו ה ופתחי תושבה שם. בא"ח ש"ש כי תבוא י"ד-ט"ו).
כשאדם מוציא את המזוזה מבית המזוזה לשם בדיקה, עליו להיזהר שלא לקרוע את המזוזה עצמה (פ"ת רצא ס"ק ב). אם יש צורך בכך, בשביל הבדיקה, מותר לשבור את בית המזוזה, אבל צריך לקחת את בית המזוזה הישן לגניזה כיוון שהוא תשמישי קדושה שחייבים גניזה ("שולחן ערוך" אורח חיים סימן קנד סעיף ג). וגם הניילון חייב גניזה.
על בית המזוזה נאמר "זה אלי ואנווהו", וישתדל לקנות בית מזוזה נאה ומכובד, שכל פעם שיראה אותו יתאווה לנשק אותו ואת המזוזה שבתוכו.
וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד
קובעים את המזוזה בְּמַסְמְרוֹת בִּמְּזוּזַת הַפֶּתַח. אִם לֹא קְבָעָהּ אֶלָּא תְּלָאָהּ - פְּסוּלָה, וְכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר לשים שני מסמרים או דבק חזק גם לְּמַעְלָה וְגַם לְמַטָּה שֶׁלֹּא תְּהֵא תְלוּיָה (מנחות לב ע"ב). כיוון שהמשנה (ברכות כד א) אומרת על מזוזה תלויה "סכנה ואין בה מצווה", שמראה זלזול במצוות. ועל כגון זה נאמר "וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד". וצריך להיזהר לא לתלות על מסמר אחד או על נייר דבק שנחלש והוא תלוי ועומד כאילו נוטה ליפול ("פתחי תשובה" יו"ד, ה. עיין ש"ך יו"ד רפו ס"ק ו).
וּרְאֵה יָשָׁר
הגמרא (מנחות לג ע"א) אומרת: קבעה כמין נגר פסולה. רש"י הסביר שהכוונה היא למזוזה שוכבת, שהיא פסולה. רבנו תם הסביר שהכוונה היא למזוזה עומדת, שהיא פסולה. רוב הפוסקים פסקו כשיטת רש"י, ולכן אומר ה"שולחן ערוך" שיִקְבַּע אֶת הַמְּזוּזָה יָשָׁר וְלֹא בַּאֲלַכְסוֹן (בא"ח ש"ש כי תבוא ז'), וכך נהגו הספרדים.
יש שחששו לשיטת רבנו תם, ולכן כתב רמ"א לקבוע את המזוזה באלכסון כאשר החלק העליון של המזוזה נוטה כלפי פנים הבית. אם אין מקום לשים מזוזה באלכסון – גם לדעת הרמ"א יקבע אותה ישר, ובלבד שלא תצא מחוץ למשקוף.
לא סתם סופר
ב"שולחן ערוך" (או"ח סימן לב סעיף י) כתוב כי הגויים מפחדים לזייף קלף של תפילין ומזוזות. לצערנו בימינו הם לא מפחדים עוד, ויש מקומות שבהם ערבים או סינים כותבים מזוזות. ועל כן יקנה אדם מזוזות רק ממי שהוא נאמן עליו ביותר שכותבם או שמכיר את מי שכותבם.
ולא יסמוך על בעל חנות אם אינו מכירו. שכן אף אם הוא נראה ירא שמים, בוודאי לא כותב בעצמו את המזוזות, וקונה אותן מאחרים. מה גם שבדרך כלל בעלי העסקים משתדלים לקנות בזול על מנת להגדיל את רווחיהם.
וגם אם הכותב יהודי, כבר כתב ה"שולחן ערוך" (או"ח לב יט-כ) כי צריך כתיבה לשמה. וצריך לדקדק בחסרות ויתרות, ולכן "צריך להיות מאוד ירא שמים וחרד לדבר השם, המתעסק בכתיבת תפילין ותיקונן". והוא הדין במזוזות. ובפרט שאם הסופר אינו ירא שמים הוא עלול לתקן את המזוזה שלא בסדרה ולרוב זה לא יהיה ניכר (או"ח לב כג). וכן לפעמים נפלה לו טיפת דיו והוא מגרד אותה ויוצר אות על-ידי "חק תוכות", שחוקק את פנים האות, וזה פסול (או"ח לב יז).
עובד זר בדירת ישראל
מי שמשכיר בית לנוכרי – אותו הבית פטור ממזוזה. כי מזוזה היא חובת הדייר. אבל עובד זר שגר בבית יהודי ויש לו חדר משל עצמו אינו נחשב שוכר. כך כתב "ערוך השולחן" (יורה דעה סימן רפו סעיף ג) כי היא נקראת "דירת ישראל" והיא לא כמו שכירות שהיא מכירה לשעה.
מזוזה בדרך למצוות יישוב הארץ
הגמרא (מנחות מד ע"א) אומרת: "הדר בפונדקי בארץ ישראל והשוכר בית בחוץ לארץ - כל שלשים יום פטור מן המזוזה, מיכן ואילך חייב; אבל השוכר בית בארץ ישראל - עושה מזוזה לאלתר, משום יישוב דארץ ישראל". ואיך חובת המזוזה מועילה ליישוב הארץ? כי הדייר לא ימהר לעזוב דירה שהוא שם בה מזוזה. ואפילו אם יצא הוא ממנה, יבוא אחר וישכור אותה מהר, כיוון שיש בה מזוזה. "ונמצאת ארץ ישראל מיושבת".
מנהג אבותינו בידינו
אדם הנכנס לבית ישתדל לקנות מזוזות בכתב שעל-פי הנוסח שנהגו אבותיו. אבל אם בבית ישנן מזוזות מהדורות בכתב על-פי נוסח אחר, אין צורך להחליפן (שו"ת הרב הראשי א פה).
קדושת המזוזה מצילה בזמן מלחמה
אומרת הגמרא (מנחות מג ע"ב): "רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר: 'וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק' (קהלת ד יב)". ואומר תרגום יהונתן על הפסוק "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ" – "שאדם שלא קבע מזוזה בביתו ויצא למלחמה, ישוב לביתו לקבוע מזוזה", כי כשהבית של האדם בקדושה, הקדושה מלווה אותו גם כשהוא בדרכו, ושומרת עליו שלא יחטא, וגם שיינצל מהסכנה שבמלחמה.
ויהי רצון שיקוים בנו "ואתה שלום וביתך שלום, וכל אשר לך שלום".
סיפורים
עי"ן תחת עין
מספר הרב יוסף אליהו שליט"א, ראש כולל "דרכי הוראה לרבנים": יום אחד ניגש אלי אחד האברכים בכולל שזכו בחסד ה' להיריון לאחר הרבה שנים של ציפייה ותפילות. הוא אמר שלאשתו יש בעיה בעיניים בגלל ההיריון והרופאים חוששים מאוד שתאבד את ראייתה.
לקחתי את שם אשתו לרב זצ"ל והרב אמר מיד: שיבדקו את המזוזות!
האברך נתן את המזוזות לשני סופרים טובים שלומדים בכולל שלנו, והם אמרו לו שהכול טוב. אמרתי לו: לא יכול להיות שהכול טוב, שהרי הרב אמר בנחרצות שצריך לבדוק!
האברך נתן את המזוזות לסופר שלישי, וגם הוא אישר כקודמיו ש"הכול טוב ומהודר".
התעקשתי אתו שוב שילך למגיה מומחה. נתתי לו שם של תלמיד חכם המומחה שנים רבות בהגהה. לאחר ניסיונות מרובים הוא הצליח להגיע אליו. אותו תלמיד חכם פתח את כל המזוזות ומיד אמר לו בפסקנות: כל העיני"ן של המזוזות שלך נכתבו באופן שהרגל התחתונה של העי"ן נמשכת ומתעגלת כלפי מעלה ויוצרת כצורת אות שי"ן. אך לבי לא נותן לי לפסוק לך שעקב כך כולן פסולות, בפרט שכל הכתיבה מאוד מהודרת, אך יש כתובת אחת שאני מפנה אליה כשיש לי שאלות סבוכות כאלו, והיא מרן הרשל"צ הרה"ג מרדכי אליהו, שיש לו ראייה מיוחדת וכתפיים אדירות, ואני מציע שתיסע עם המזוזות אליו...
האברך ואשתו היו המומים מכך שהם פנו בשאלה למרן עקב חשש לעיניה של האישה, וכעת הם פונים אליו בגלל העיני"ן של מזוזות הבית... לקחתי את המזוזות שלו למרן, שמיד כשפתח אותן נאנח ואמר: הכתב יפה, אך העיני"ן שלו נראות כמו שי"ן ולא כמו עי"ן.
הם החליפו את כל המזוזות למזוזות עם אות עי"ן כשרה בלי ספקות, ובמקביל גם העיניים של האם נשמרו בחסד ה', גם לאחר לידות נוספות.
מזוזה אסורה בבית האסורים
סיפר יהודה רידר, חבר ילדות של הרב זצ"ל, גם בבית המדרש וגם בכלא: הרב זצ"ל היה חסיד במעשיו ומצניע דרכיו, מזכה הרבים. כאשר היינו בכלא אמר לנו הרב באחד הימים: בואו ונבדוק האם המזוזה כשרה. הוא הוציא את הקלף, וראינו עליו חותמת של רבנות מסוימת שכותבת כי המזוזה נבדקה והיא כשרה.
הרב מישש את הקלף בין אצבעותיו, הסתכל בכתב ואמר: נראה לי שהמזוזה מזויפת. הסתכלנו ולא ראינו כלום. ואז הוא הרטיב את קצה אצבעותיו, מישש שוב ואמר: "זה נייר דמוי קלף". אכן ראייתו של מרן הייתה פלאית עוד בהיותו צעיר.
תשובה כהלכה
מוּסר לאביך . האם מותר לי להעיר לאבי במקרה שהוא עושה משהו שלמדתי שהוא נוגד את ההלכה?
מותר לך להביא ספר ולהראות לו שלמדת אחרת.
פסוקי דזמרה. לפי חוזה השכירות מול בעלי הבית שלנו אנחנו מחויבים לשמור על הגינה. השנה שמיטה, והוורדים ממש חולים. האם מותר לרסס? האם מותר לגזום גם אם אין חשש לחייהם, אלא שיינזקו אם לא יטופלו?
מותר לרסס. אם יש חשש לחייהם, או אם יהיה נזק בלתי הפיך אם לא יטופלו, מותר לגזום.
טוב להודות לה'. האם יש חובה לקיים סעודת הודיה, אפילו קטנה, אחרי צנתור במוח, או שזה רק מנהג טוב?
כמעט חובה גמורה להודות בציבור.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו האור גדול של ל"ג בעומר
עוּלוּ וְאָתוּ, וְאִתְכְּנָשׁוּ לְהִילּוּלָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
