ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- תולדות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
הרמב"ן עומד על כך (בראשית פרק כו פסוק כ):
"ויקרא שם הבאר עשק - יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה".
ועל כן מוצא הרמב"ן בחפירת הבארות משמעות סמלית נסתרת:
"אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד. כי "באר מים חיים" ירמוז לבית אלהים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר באר מים חיים, כמו שאמר (ירמיה יז יג) מקור מים חיים את ה'. וקרא הראשון עשק, ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה שטנה, שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני שקרא אותו כשמו שכתוב בו (עזרא ד ו) ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם, וכל ימיו היו לנו לשטנה עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה. והשלישי קרא רחובות, הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה בלא ריב ומצה, והאל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר (דברים יט ח) ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר וגו' שהוא לעתיד. וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מא ז) ורחבה ונסבה למעלה למעלה, ופרינו בארץ, שכל העמים יעבדוהו שכם אחד".
הרמב"ן לשיטתו ש"מעשה אבות סימן לבנים", ולכן רואה בריב על הבארות סימן למלחמות בין ישראל לעמים על מעלתם הרוחנית של ישראל שהתבטאה בבית המקדש "באר מים חיים". השמות עשק ושטנה מלמדות על שנאת עולם לעם עולם שגרמו לחורבן הבתים, עד שירחיב ה' לנו בבנין בית המקדש השלישי.
הכלי יקר ממשיך רעיון זה, ורואה בשמות הבארות את הסיבה הפנימית של החטא שגרם לחורבן. עסק - מרמז למחלוקת שהיתה בזמן בית ראשון על מלכות בית דוד, המלוכה נפרדה לממלכת יהודה וממלכת ישראל, והביאה בסופו של דבר לחורבן הבית. שטנה - מרמזת למחלוקת שהיתה בזמן בית שני שהיתה חמורה הימנה, שנאת חנם שאין בה אף תועלת של שלטון, והיא הביאה את חורבן הבית השני, ורחובות - מרמז לבית השלישי שירבה בו השלום "למרבה המשרה ולשלום אין קץ", מדברי הכלי יקר נראה ששבית השלישי יקרא רחובות לא על שם הרחבת גבולות הארץ, אלא על רוב שלום שיהיה אז, שיתן הרגשה של רחבות, כפי שאמרו חז"ל שכשיש אהבה בין הבריות נעשה המקום רחב, ולא אמר אדם צר לי המקום בירושלים.
מנין לקח הרמב"ן שיש לבארות משמעות רוחנית?
אנו מוצאים שיצחק גר במקום שנקרא באר לחי ראי, (בראשית פרק כה) "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אלוקים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי", מה משמעות השם הזה של הבאר?
והנה שם זה ניתן ע"י הגר בשעה שברחה מביתו של אברהם, ונגלה אליה מלאך ה' (בראשית פרק טז) "וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת", כנראה גילוי זה בא הגלל שהיא התפללה לה', וכן הוא אומר לה "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ". בעקבות זאת, קוראת הגר את שם הבאר על שם גילוי אלוקים אליה "באר לחי רואי, "וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי".
ויתרה מזאת מצאנו בפעם השניה שהגר ברחה מביתו של אברהם, והיא ובנה ישמעאל צמאו למים עד שה' פקח את עיניה וראתה באר בשדה, ולומדים חז"ל מזה שנאמר "ויפקח אלוקים את עיניה", ולא נאמר שברא באר (בראשית רבה פרשה נג) "אמרינן הכל בחזקת סומים עד שהקב"ה מאיר את עיניהם מן הכא ויפקח אלהים את עיניה ותרא וגו ". 2 רצונו לומר, שהבאר קיימת אלא צריך לפקוח את העינים ולראות, וכן המים שבתוך הבאר קיימים עוד מקודם, אלא שאנו צריכים לגלות את מקור הנביעה שלו.
וכך אנו מוצאים שיצחק יוצא ממקום זה ומתפלל "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים". ואין שיחה אלא תפילה, וה' שומע את תפילתו והוא פוגש מיד את זיווגו "וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס" 3 . וגם כאן, הרי זיווגו קיים ועומד ועלה במחשבה עוד קודם היצירה, אלא שהיה מכוסה עד שהאיר ה' את עיניו וראה אותו.
הבאר שבה נובעים המים ממסתרי האדמה מסמלת את גילוי הפנימיות, והארת העינים לראות גילוי שכינה שבעולם, כמו שהמשילו חז"ל את גילויו של יוסף לאחיו (בראשית רבה פרשה צג):
"מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה (משלי כ ה) משל לבאר עמוקה מליאה צונין והיו ממיה יפין, ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה, בא אחד וקשר חבל בחבל נימה בנימה ודלה ממנה ושתה, התחילו הכל דולים ושותים ממנה, כך לא זז יהודה משיב ליוסף דבר על דבר עד שעמד על לבו ויגש אליו יהודה".
וכך דבק יצחק במקום באר לחי רואי, שבו יוכל לזכות לגילוי שכינה, ולכן חפר וגילה את הבארות שמסמלות גילוי שכינה. כך אפשר להסביר את התופעה שזיווגי האבות נעשו על הבאר, משום שע"י זכו לגילוי משאלות לבם.
ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, ארץ ישראל אין לה מקורות מים רבים והיא תלויה בחסדי ה' "למטר השמים תשתה מים", התלות הזאת בירידת מחבר את האדם לקונו, וכך זוכה ע"י הבארות למחזה אלוקים.
דברי הרמב"ן על משמעות הרוחנית של הבאר מבוססים על מדרש (בראשית רבה פרשה סד):
"וישב יצחק ויחפר את בארות המים וגו' כמה בארות חפר אבינו יצחק בבאר שבע, ר' יהודה בר' סימון אמר ארבעה, כנגד כן נעשו בניו ארבעה דגלים במדבר".
לארבעה בארות יש שם עשק שטנה רחובות ושבעה, הדגלים מסמלים את השיטה המיוחדת לכל שבט ושבט, ומשמעות רוחנית לה, וכך גם הבארות של יצחק יש לכל אחד משמעות רוחנית.
ובהמשך המדרש שם:
"ורבנין אמרי: ה' כנגד ה' סיפרי תורה,
'ויקרא שם הבאר עסק' כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו,
'ויקרא שמה שטנה' כנגד ספר אלה שמות, על שם שמררו את חייהם בעבודה קשה,
'וימצאו שם באר מים חיים' כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות,
'ויקרא אתה שבעה' כנגד ספר וידבר, שהוא משלים שבעה סיפרי תורה,
והלא חמשה הם? אלא בר קפרא עבד מן ראשית דספר וידבר ועד גבי ויהי בנסע הארן ויאמר משה (במדבר י כה) ספר בפני עצמו, ויהי בנסע הארון ודבתריה ספר בפני עצמו, מן תמן ועד סופיה דספרא ספר בפני עצמו, 'ויקרא שמה רחובות' על שם כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ 4 ".
'ויקרא שם הבאר עסק' כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו,
'ויקרא שמה שטנה' כנגד ספר אלה שמות, על שם שמררו את חייהם בעבודה קשה,
'וימצאו שם באר מים חיים' כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות,
'ויקרא אתה שבעה' כנגד ספר וידבר, שהוא משלים שבעה סיפרי תורה,
והלא חמשה הם? אלא בר קפרא עבד מן ראשית דספר וידבר ועד גבי ויהי בנסע הארן ויאמר משה (במדבר י כה) ספר בפני עצמו, ויהי בנסע הארון ודבתריה ספר בפני עצמו, מן תמן ועד סופיה דספרא ספר בפני עצמו, 'ויקרא שמה רחובות' על שם כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ 4 ".
בפרשה מוזכר חמש פעמים "באר" כנגד חמישה חומשי תורה, וכן יש רמז לשבעה בארות, מפני ששלושה שחפר אברהם וארבעה שחפר יצחק, וביחד הן שבעה כנגד שבעה חומשים של תורה. מכל זה למדנו שחפירת הבארות מסמלת גילוים רוחניים של תורה.
והנה על באר חמישית נאמר "ויבאו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים", המילה לו מיותרת ולכן דרשו אותה לפי הקרי (בראשית רבה "ויבאו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים, אין אנו יודעין אם מצאו אם לא מצאו, ממה דכתיב וימצאו שם באר מים חיים (בראשית כו יט) הוי שמצאו מים.
נראה שהתורה רמזה כאן לספק האם השלום שכרתו עם אבימלך היה חיובי או לא, מצאנו מים חיים או לאו, אולם המסקנה שהיה זה חיובי "מים חיים" באילוצי המצב. או באופן אחר, שהתורה מתיחסת כאן לבאר השביעית שהיא כנגד ספר דברים, שהוא מצד אחד נאמר ברוח הקודש של משה ובדרגת נבואה נמוכה יותר שאינה נובעת מהקב"ה בעצמו, ולכן נראה כאילו נסתם הבאר הזאת, אבל מצד שני אפשרה להרחבת הדברים מכוח השכל, ולכן ספק לרועים האם מצאו מים
התורה מספרת לנו "וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר", מה הדגש בכך שיצחק חפר את אותם הבארות שחפר אביו?
נראה לפי דברנו שהבארות מסמלות השפעות רוחנית, אם כן אברהם בודאי חפר וגילה את מידתו מידת החסד "חסד לאברהם", ויצחק חפר וגילה את מידת הגבורה "פחד יצחק", ואם כן לכאורה היו אלו בארות שונות זה מזה, ואעפ"כ מעידה התורה שיצחק חפר את הבארות שחפר אביו, "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו". ללמדנו שהחסד של אברהם היה מבורר גם במידת הגבורה, ולכן אברהם הוליד את יצחק, ויצחק חוזר ומגלה את בארות אביו במידת הגבורה שלו.
וכן אנו מוצאים שהאבות מצאו את זיווגיהם אצל הבאר (שמות רבה (שנאן) פרשה א):
"וישב בארץ מדין וישב על הבאר (שמות ב') . קלט דרך אבות. ג' נזדווגו להם זיווגיהון מן הבאר: יצחק ויעקב ומשה. ביצחק כתיב: ויצחק בא מבוא באר לחי ראי (בראשית כד) , ועוד שנזדמנה רבקה לאליעזר למעין. יעקב: [וירא] והנה באר בשדה (שם בראשית כט) . משה: וישב על הבאר".
משמעות הדבר שאת שלימותם הם השיגו אצל הבאר, שמסמלת גילוי רוחני.
ומפורש כן במדרש על שירת הבאר בפרשת חוקת "באר חפרוה שרים" (ילקוט שמעוני תורה פרשת חקת רמז תשסד):
"'באר חפרוה שרים', ואיזה? זה אברהם כשאמר לו אבימלך ועתה השבעה לי באלוקים, אמר ליה אברהם: תן לי באר שגזלו עבדיך עשה עצמו כלא יודע, אמר לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה, א"ל אני מעמיד כבשות ואתה מעמיד כבשות מי שהמים עולין ומשקין צאנו הבאר שלו, בעבור היתה לי לעדה אין כתיב כאן אלא בעבור תהיה לי לעדה רמז עתידה הבאר להיות לעדה, מה הנה שבע כבשות רמז לשבעה דורות נצרכים לה",
שבעה דורות מאברהם למשה, ובמדבר שמשה הבאר בזכות האבות "באר חפרוה שרים".
אנו מוצאים שהקב"ה מצווה למשה לדבר אל הסלע, ופירשו חז"ל (ילקוט שמעוני תורה פרשת חקת רמז תשסג):
"ודברתם אל הסלע, והכיתם לא נאמר, א"ל כשהנער קטן רבו מכהו ומלמדו כיון שהגדיל בדבור הוא מיסרו, כך אמר הקב"ה למשה כשהיה סלע זה קטן הכית אותו שנאמר והכית בצור אבל עכשיו ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד והוא מוציא מים מן הסלע".
נמצא שדברי תורה פותחים את מעין הבאר, ונמצא קשר ישיר בין נביעת המים לנביעת דברי תורה.
ומי סותם את הבארות, וגורם לכך שלא תתגלה השגחת ה' בעולם, אלו הפלשתים שהיו ליצנים כפי שאמרו חז"ל (בראשית רבה פרשה סא) " ובמושב לצים לא ישב זה אבימלך שנאמר (שם בראשית כ) הנה ארצי לפניך וגו' ", הליצנות דומה לדברי בעל מסילת ישרים למגן המשוח בשמן, שגורם את החלקת החיצים שלא יוכלו להיכנס לתוך האדם, וכן הליצנות גורמת שסתימת הלבבות שלא יראו את גילוי השכינה הפונה אליהם. ומעשה אבות סימן לבנים, להתרחק מליצנות הפלישתים, שסותמת את הבארות, ולפתוח את הבארות הנובעים אמונה והכרה בבורא ש"עיני ה' אל יראיו", והכל סומין הן עד שהקב"ה מאיר את עיניהם.
^ 1 התורה לא הרחיבה עליו את הדבור, בפרשת וירא למדנו על ניסיון העקדה, אולם שם הדמות הבולטת היא של אברהם, ויצחק שותק, ואנו יודעים עליו אלא "וילכו שניהם יחדיו" בדעה אחת עם אביו. וגם בפרשתנו התורה לא מרחיבה לספר עליו כשם שספרה לנו על אברהם אע"ה, על הנפש אשר עשו בחרן, בקרוב רחוקים לאמונה, כל תיאור החסד שעשה בהכנסת אורחים, ובהצלת לוט, ותפילתו על סדום. וכן האריכה התורה לספר על יעקב אע"ה לתאר את כל ניסיונותיו, ותלאותיו עד שהקים את בית ישראל,
^ 2 מובא בספרים שזו סגולה לומר כאשר נאבד דבר, או לשם מציאת זיווגו, "הכל סומין הם עד שהקב"ה מאיר את עיניהם".
^ 3 בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה ס ד"ה (סב) ויצחק בא "ויצחק בא מבוא אתא מן למיתי, ולהיכן הלך, לבאר לחי ראי, הלך להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני".
^ 4 ספר דברים "משנה תורה" הוא חזרה על התורה בתוספת ביאור, ולכן מתאים לו השם רחובות.
^ 2 מובא בספרים שזו סגולה לומר כאשר נאבד דבר, או לשם מציאת זיווגו, "הכל סומין הם עד שהקב"ה מאיר את עיניהם".
^ 3 בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה ס ד"ה (סב) ויצחק בא "ויצחק בא מבוא אתא מן למיתי, ולהיכן הלך, לבאר לחי ראי, הלך להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני".
^ 4 ספר דברים "משנה תורה" הוא חזרה על התורה בתוספת ביאור, ולכן מתאים לו השם רחובות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
