ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
באותה שנה חלה הרב, והרופאים הורו לו לצאת להבראה למקום המרפא הארוגייט. המקום היה יפה ביותר. הנוף סביב העיר היה נפלא, ופלגי מים זרמו שם בשטף. המקום טבל בירק, וגני פרחים ושושנים מילאו את כל הסביבה. הרופאים הורו לו לטייל מספר שעות בכל יום, אולם ההוראה לא מולאה כראוי.
מזכירו הנאמן הצליח בכל זאת להוציא אותו מידי פעם לטיול והם שוטטו בסביבה. וכאשר הפנה המזכיר את תשומת לב הראי"ה לנוף הנפלא שנשקף לעיניהם, אמר לו הרב: "הלא לא ברחובות אנחנו. על מראה הנוף שלה הקדוש והחביב, הייתי מתענג. אבל מה לי ולאדמת נכר, שמרחפת עליה רוח זרה לנו".
העיר רחובות, התפתחה ופרחה באותן שנים, ואליה היה הרב קוק נוסע לפני המלחמה כדי לנוח מעמל עבודת הרבנות. אל העיר הזו התגעגע הרב, ואת נופה הוא ביכר על הנוף הנפלא של עיירת הקיט האנגלית.
אין ספק הארוגייט היתה יפה, מראות הנוף שבעולם אף הם מרשימים ומיוחדים ואף על פי כן יש בה בארצנו דבר מה מהותי, שאינו קיים בשום מקום אחר בתבל.
אנו נמצאים עתה בעיצומם של ימי הקיץ שאינם רק ימי חופשה וקיט, הם גם הימים בהם מתאבלים אנו על חורבן המקדש, אבילות המתחילה בי"ז בתמוז בו הובקעה חומת ירושלים ומסתיימת בחורבן המקדש בט’ באב. בימים אלה יש לתקן את חטא המרגלים שלא חפצו לעלות לארץ ישראל.
חורבן המקדש נבע מהניתוק בין עם ישראל לארצו. ידועה הגמ’ במסכת תענית (דף כט עמוד א): "וכתיב (במדבר י"ד, א) "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא". אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותה לילה ליל תשעה באב היה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חנם - ואני קובע לכם בכיה לדורות". וכך מצאנו במדרש במדבר רבה (פט"ז ד"ה ותשא כל): "ומן אותה שעה נגזרה על בית המקדש שתתחרב כדי שיגלו ישראל לבין האומות שכה"א (תהלים קו) 'וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות' ".
ויש מקום לשאול וכי על בכי מיותר, טפשי ואף זדוני ככל שיהיה, יש מקום לעונש כה חמור שקבע את גורלו הקשה של עם ישראל למאות ואלפי שנים?
המהר"ל בספרו נצח ישראל (פ"ח) מפרש זאת. הוא עומד שם על ההבדל בין היחס ליציאת מצרים שמהווה עד היום מאורע מכונן ובסיס למצוות שהן "זכר ליציאת מצרים", לבין היחס לארץ ישראל ממנה התנתקנו בגלויות השונות.
וכך אומר שם המהר"ל: "כי כאשר הוציאם מארץ מצרים, הוציאם על מנת לתת להם הארץ. ואילו באו אותם שיצאו ממצרים אל הארץ, היו עומדים שם לעולם בארץ... כי היציאה של מצרים היא נצחית, כי עדיין מחמת אותה היציאה אנחנו אל השם יתברך אשר הוציאנו ממצרים. ואם היה היציאה ממצרים וביאתם לארץ מעשה אחד, דהיינו שאותו הדור שיצאו ממצרים באו אל הארץ, כאילו היה מעשה אחד היציאה ממצרים והכניסה לארץ... ולא היה בטול לעולם. ובשביל שבכו בכיה של חנם, ולא רצו לכנוס לארץ, ונשבע הקדוש ברוך הוא שלא יביא אותו דור אל הארץ, רק דור אחר, ואז היה נחלק היציאה ממצרים מן הביאה אל הארץ, ולא היה מעשה אחד". ובהמשך מוסיף המהר"ל: "ואם היה הארץ לישראל מקום טבעי, והיו משתוקקים אל הארץ, היה נשאר זה נצחי. אבל היה כאן ההפך, שבכו בכיה של חנם, ולא רצו לבוא אל הארץ. לכן מורה זה שאין הארץ מקום הטבעי לישראל".
אותה בכיה של חינם מבטאת את הניתוק המהותי מארץ ישראל. אותו חטא "קטן" גרם לכך שעמנו לא הצליח לבנות בארץ ישראל בנין של קבע לדורות עולם. הבכי הלא מוצדק גילה אם כן את הפגם השורשי שהביא לתוצאות הקשות כל כך.
מפעל ההתישבות בארץ ישראל ובנינה של מדינת ישראל מבטא ללא כל ספק את חידוש הקשר של עם ישראל לארצו, וכפי שכבר כתב ר’ יהושע מקוטנא (שו"ת ישועות מלכו סי’ סו): "ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך, הן בבינונים, הן בישרים בלבותם קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה". קשר בסיסי זה קיים, אך הוא זקוק לחיזוק.
וכך אומר הרב זצ"ל בספרו ‘אורות’ (אורות ישראל פ"ו ה): "אמנם באחרית הימים כשיתעוררו ישראל לאהבת א"י, ותהיה תשוקת האומה גדולה אליה, יהיה נקל לקדש את הרוח, מפני שרעיון הקדושה קשור הרבה בא"י, כמו שעצם הקדושה בפועל נעוצה בה".
ארצנו הקדושה אליה הגענו לאחר שנות גלות כה רבות, מבקשת את תיקונה השלם. אנו כולנו צריכים לחזק יותר ויותר את הקשר לארץ, ולהתחבר אליה הן במעשי המצוות שלנו, והן באהבה ובקשר לנופיה ולמראותיה. את אהבת הארץ צריכים אנו לפתח. הטיול השיטוט והנופש בפינות החמד המצויות בארץ ישראל יעמיק גם את הקשר הרוחני לארצנו.
היו מגדולי ישראל כמו הרב זצ"ל שביטאו את הקושי לסבול את אוויר חוץ לארץ. צריכים להגיע כנראה לדרגה רוחנית מיוחדת כדי לחוש בסלידה מאוויר ארץ העמים. אולם דומה שגם פשוטי עם מסוגלים לחוש בחוסר נעימות ובהפרעה מסוימת בהיותם בנכר.
יהי רצון שנזכה לראות בהעמקת זיקת עם ישראל כולו לארצנו, ושנזכה כולנו לקיים את דברי המשורר בתהלים (קב, טו): "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". מי יתן ויתקיימו בקרוב דברי ר’ יהודה הלוי בסוף ספר הכוזרי: "כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
