ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- מידות ובין אדם לחברו
- לשון הרע
בתלמוד ובספרות השו"ת אנו מוצאים שבזמן שהתקבלה תלונה בענייני צניעות, בדקו האם הייתה זו עלילה ורדיפת אדם על לא עוול בכפו, או תלונה מוצדקת שמצריכה את בית הדין לנקוט באמצעים, גם אם לא הייתה עדות גמורה (שו"ת מהרי"ק סימן פב, ריב"ש סימן רסה).
כדי לאפשר "הצצה מאחורי הפרגוד" למורכבות הפסיקה, אנסה לפרוס את עיקרי הכללים. בשורות הבאות אתמקד בנושא לשון הרע, שהוא רלוונטי לכלל הציבור, אף שאין במסגרת קצרה זו כדי להכיל את כל ההיבטים (הדברים מעובדים מתוך ספר חפץ חיים, הלכות לשון הרע, בעיקר כללים ד, ז).
יסודן של הלכות לשון הרע ברצון התורה להגן על שמו הטוב של אדם ועל גופו ורכושו. לכן נאסר כל סיפור שעלול לגרום נזק ממוני או תדמיתי. בשבועות האחרונים אף נוכחנו בתוצאות החמורות העלולות לנבוע מפרסום דברים רעים על אדם, ושני בעלי תפקידים התאבדו מחמת שלא יכלו לשאת את הבושה. אדגיש כי אסור לומר לשון הרע על אדם, אף אם זו אמת, למעט מקרים מיוחדים.
ככלל, התורה מרחיקה אותנו מעיסוק יתר בצדדים השליליים של המציאות. לא מחמת שהיא מתעלמת מהם, שהרי היא מצווה "וביערת הרע מקרבך". אלא שעיסוק יתר נותן להם מקום ופרופורציה מוגזמים, עד שהרמב"ם נאלץ להתמודד עם הטענה שהעולם הזה רובו דברים רעים ומיעוטו טוב (מורה נבוכים, ג, יב). התרבות הסובבת אותנו עוסקת הרבה בצדדים הרעים של המציאות, עד כדי הגזמה, ו"חדשות" הן בעיקר דיווחים על מעשים רעים.
* הלכות לשון הרע אינן מתירות להאמין לדברים רעים שנאמרים על מישהו, גם אם המספר מפרסם אותם ברבים, גם אם יש כמה אנשים שמספרים וגם אם הם מתפרסמים בעיתונות. אבל מותר לחשוש ללשון הרע, כשהדבר בעל משמעות מעשית. למשל, לא לעשות שותפות עם האדם שמספרים עליו משהו שלילי. כך היה צריך לנהוג גדליה בן אחיקם ולהיזהר כשאמרו לו שישמעאל בן נתניה עומד לרצוח אותו. הוא לא נזהר – ובכך גרם לפיזור שארית ישראל הנותרים לאחר חורבן בית ראשון. אבל אם נתקבלה עדות בבית דין, מותר לקבל את דבריהם ולהאמין להם.
* אם הנילון מודה שחטא – וניכר שהדבר אמת – מותר להאמין למספר. מה שנאמר "אין אדם משים עצמו רשע" הוא לעניין עונשין או פסול לעדות.
אם בא רק עד אחד לספר לדיין על מעשה רע של אדם – הוא חוטא בלשון הרע, מכיוון שאין כאן עדות. מצד שני, אם הוא נאמן לרבו של החוטא – מותר לו לספר לרבו.
* אם יש חשש שאדם מזיק לציבור, מותר לבית דין או להנהגת הציבור לנקוט צעדים כדי להגן עליו. הצעדים צריכים להיעשות באופן מדוד, ומן הקל אל החמור. מתחילה יש לפעול שלא בפרסום, אם אפשר להגיע לתוצאה הרצויה. רק אם אי אפשר – מפרסמים.
* אין לדיין לקבל טענת אדם נגד רעהו בלי נוכחות הצד השני. "שמוע בין אחיכם" זהו תנאי בסיסי בדין, ואם אין מקיימים אותו – העדות אינה קבילה. מצד שני, אם יוצא קול במשך יום וחצי לפחות על אדם שעובר עבירות של ניאוף, ולא היו לו אויבים שיזמו את הפרסום – יכולים בית דין להלקותו (בזמן שהייתה להם סמכות לכך), וגם לפרסם את האיש ומעשיו ולגנות אותו (רמב"ם הלכות סנהדרין כד, ה). מכאן נפסק עוד שאם אשת איש מתלוננת על אדם מסוים שהוא רודף אחריה, אם הוא מכחיש – אין להאמין לה (מילה מול מילה). אבל מזהירים אותו שלא ידבר איתה, ולא יגורו באותה שכונה, ומאיימים עליו שאם לא יתנהג כשורה יענישו אותו, מכיוון ש"מלקין על לא טובה השמועה" (אבן העזר סימן קעח סעיף כ).
* מי שעובר עבירה שאין מקום להסתפק בכך שידע את משמעות מעשיו, ולא קיבל תוכחה, ולא שינה את דרכו, מותר לביישו ולספר את גנותו. על זה נאמר: מפרסמים את החנפים (צבועים, שכלפי חוץ נראים צדיקים אך אינם כאלה), מפני חילול השם, כדי שלא ילמדו ממעשיו (יומא פו, ב ורש"י).
גם במקרה כזה, יש לשים לב שלא להגדיל את חטאו יותר ממה שאכן היה, לכוון לתועלת כדי שיתרחקו מדרכו הרעה ואולי גם הוא ישוב, וכן שהמספר לא ייהנה מאמירת גנותו של אחר וגם לא יהיה מונע מרגשי שנאה, אלא מצד דרישת האמת והצדק בלבד.
לשון הרע שכבר נתפרסם לפחות בפני שלושה, אין איסור לומר אותו שוב. אך בתנאי שלא מתכוונים להעבירו ולגלות יותר. ממילא, אין היתר להמשיך לדבר בגנותו של אדם לאחר שכבר פורסם קלונו ולהמשיך לעסוק בכך, מאחר שהפרסום המוצדק השיג את מטרתו וכל תוספת – אינה נדרשת.
בימים אלה, בהם אנו מציינים את החורבן, שאחת מהסיבות הראשיות הייתה שנאת חינם הכוללת לשון הרע (בית שני), אנו נדרשים להתמודד עם מציאות מורכבת ולהיזהר במיוחד על מנת לתקן את קלקולי העבר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
