ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וּכְבָר קָדְמָה לָנוּ גַּם כֵּן הוֹדָעָה מֵה' יִתְעַלֶּה עַל יַד דָּנִיֵּאל כִּי כֵּן יִהְיֶה, וְשֶׁבְּאַחֲרִית הָעִנְיָן יַעֲמֹד עוֹמֵד יִתֵּן דָּת דּוֹמָה לַדָּת הָאֲמִתִּית, וִידַבֵּר גְּדוֹלוֹת, כְּלוֹמַר יֹאמַר שֶׁנִּתַּן לוֹ סֵפֶר, וְדִבֶּר ה' אֵלָיו וְהוּא דִּבֶּר אֶל ה', וְזוּלַת זֶה מֵרֹב דְבָרָיו. אָמַר דָּנִיֵאל כְּשֶׁסִפֵּר וְתֵאֵר עֲמֹד מַלְכוּת רוֹמִי, וְהִמְשִׁיל עֲמִידַת מְשֻׁגָּע, וִהְיוֹתוֹ מְנַצֵּחַ מַלְכוּת רוֹמִי וּמַלְכוּת פָּרַס וּמַלְכוּת יָוָן, בְּקֶרֶן שֶׁעָלְתָה צוֹמַחַת, וְאָרְכָה וְעָצְמָה, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר מִן הַכָּתוּב הַהוּא לֶהָמוֹן וְלַסְּגֻלָּה, שֶׁהֵם עִנְיָנִים גִּלְּתָה אוֹתָם הַמְּצִיאוּת, לֹא יִסְבְּלוּ פֵּרוּשׁ אַחֵר. אָמַר: "מִשְׂתַּכַּל* הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעִירָה סִלְקָת בֵּינֵיהֶן וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַהּ, וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן" (דניאל ז, ח). וְאַתָּה הִסְתַּכֵּל תִּקּוּן הַמָּשָׁל הַזֶּה וּפְלִיאָתוֹ. אָמַר שֶׁרָאָה הַקֶּרֶן הַקְּטַנָּה הָעוֹלָה כַּאֲשֶׁר אָרְכָה וְהִפִּילָה שָׁלֹשׁ קְרָנוֹת לְפָנֶיהָ, וְהוּא נִפְלָא לְאָרְכָּהּ, וְהִנֵּה לַקֶּרֶן שְׁתֵּי עֵינַיִם דּוֹמוֹת כְּעֵינֵי אָדָם, וּפֶה מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: שֶׁהוּא יִתֵּן דָּת דּוֹמָה לַדָּת הָאֱלֹהִית, וְיִתְפָּאֵר בַּנְּבוּאָה, וְיַרְבֶּה דְּבָרִים. וּבֵאֵר לָנוּ דָּנִיֵּאל שֶׁהוּא יִתְפָּאֵר בְּבִטוּל זֹאת הַתּוֹרָה וְיִשְׁתַּדֵּל לְשַׁנּוֹתָהּ, אָמַר: "וְיִסְבַּר* לְהַשְּׂנָיָה זִמְנִין וְדָת" (שם שם, כה). וּבֵאֵר לוֹ ה' יִתְעַלֶּה שֶׁהוּא יְאַבְּדֵהוּ אַחַר עָצְמָתוֹ וְרֹב גְּדֻלָּתוֹ, עִם כֹּל מִי שֶׁנִּשְׁאַר מִן הַקּוֹדְמִים לוֹ, וְשֶׁאֵלּו הַחוֹלְקִים שְׁלָשְׁתָּם, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַכַּת הַמַּכְרַחַת בַּחֶרֶב, וְהַמִּתְפָּאֶרֶת בַּטְּעָנוֹת, וְהַמִּתְדַּמָּה בַּדָּת - כֻּלָּם יֹאבְדוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁתֵּרָאֶה לָהֶם גְּדֻלָּה וְתִגְבֹּרֶת זְמָן אָרֹךְ אוֹ קָצָר - לֹא יַתְמִיד לָהֶם הַדָּבָר הַהוּא וְלֹא יִשָּׁאֵר.
___________________________________
מִשְׂתַּכַּל וכו' – תרגום: התבוננתי בקרניים, והנה קרן אחרת קטנה עולה ביניהן. ושלוש מן הקרניים הקדומות נעקרו מלפניה, ועיניים כעיני אדם היו בקרן, ופה המדבר דברים גדולים. וְיִסְבַּר וכו' – ויחשוב לשנות את מועדיהם ודתם (של ישראל).
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
14 - איגרת תימן חלק ה'
15 - איגרת תימן חלק ו'
16 - איגרת תימן חלק ז'
טען עוד
לאחר שהרמב"ם חשף את עומק הנסיון של הגויים בפגיעה בדת ישראל – המצאת דת בטענה שהיא התורה מה' – הוא מראה שדניאל כבר התנבא על בעיה זו. דניאל התנבא על קרן קטנה שיש לה עיניים כעיני אנשים ופה שמדבר גדולות, והיא עוקרת את הקרניים הגדולות שהיו לפניה. קרן זו, מנבא דניאל, תמשיך ותרצה לפגוע בדת ישראל, אך ה' לא ייתן לה. מסביר הרמב"ם שהמצאת הדתות המִדּמות לתורה, שעתידות לדחות את התרבויות שקדמו להן מבמת ההיסטוריה, ולעמוד במרכז התרבות האנושית, היא בדיוק מה שמתאר דניאל בנבואתו. הקרן, שהיא מצד עצמה קטנה, מדברת גדולות, מתפארת שיש לה נבואה מן השמים ועוד. הרצון של הקרן הוא "לְהַשְּׁנָיָה זִמְנִין וְדָת", לעקור את התורה.
מובטח לנו שדבר זה לא יצליח. שום דרך שתקום בעולם לעקור את ישראל ואמונתם לא תצליח. גם אם לאורך זמן מסוים מאמיני הדתות המתחזות יעמדו במרכז הבמה האנושית, ואפילו אם יהיה הזמן הזה מאות שנים רבות מאוד, לבסוף השקר וההתחזות יעקרו, ודת ישראל תעמוד ותנצח.
הרחבות
ודאות הטוב העתידי
וְאַף עַל פִּי שֶׁתֵּרָאֶה לָהֶם גְּדֻלָּה וְתִגְבֹּרֶת זְמָן אָרֹךְ אוֹ קָצָר – לֹא יַתְמִיד לָהֶם הַדָּבָר הַהוּא וְלֹא יִשָּׁאֵר. הרמב"ם מלמד אותנו פה עיקרון חשוב – סבלנות. יש אומות שנראה שהן שולטות בעולם כולו ונדמה שאין סיכוי שיתערער שלטונן אי פעם. מלמדנו הרמב"ם שבתור עַם המאוחד עִם חי העולמים, המושגים שלנו נצחיים, וגם הסבלנות שלנו – היא של נצח.
הרב קוק כותב באורות הקודש על היכולת להביט אל העתיד הרחוק: "הָעדינות הנפשית היא מרגילה את האדם להביט את הבטת חייו ואידיאליו למרחוק... אריכות הזמן אינו חוצץ כלל בעד הנפש העדינה" [חלק ב תקג, 'עדן העתיד' כה].
הביטחון של הצדיקים בה', שיושיע את עולמו באחרית הימים, מביא שמחה ומתיקות, ונותן משמעות לחיים בעולם, כבר עכשיו, בהווה הנוכחי . הסיבה לכך היא הידיעה שיש מטרה לעולם ובסופו של דבר הוא יגיע אליה, וגם עכשיו, ובכל רגע, הוא צועד לכיוונה. המדרש מספר על דוד המלך: "לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים. למה נקוד על 'לולא'? אמר דוד לפני הקב"ה: יודע אני שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבֹא, אבל איני יודע אם יהיה חלקי עמהם" [מדרש תהילים כז, תשז]. לדוד המלך אין אפילו את ה'לולא', הוא כבר ממש רואה את "טוב ה' בארץ חיים" מול עיניו. ואפילו שאינו יודע אם הוא עצמו יזכה להיות בין הצדיקים או לא – זה לא משנה מעצם אושרו על הצעידה המתמדת של העולם למגמת הטוב, על הוודאות שהעולם מתקדם לטוב, על הידיעה שבמבט כללי העולם תמיד במגמה להגיע לטוב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
