- שבת ומועדים
- עיונים בעניני חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
נעה בת בת אל מזל
אם כן יוצא שהשמן היה שמן נס, ובו הדליקו את המנורה בבית המקדש, שהרי בטבע לא היה יכול לדלוק שמונה ימים.
לדעת ריב חיים נוסף באיכות השמן שאי אפשר להדליק בשמן נס
אלא שהרב זוין מביא בספר 'המועדים בהלכה' (עמוד קנח): "בחוגי הישיבות רווחת שמועה בשם רבי חיים סולובייציק ז"ל, ליישב הקושיא באופן מקורי (מדוע חוגגים חנוכה שמונה ימים הרי רק שבעה ימים היה הנס, שהיה בפך לדלוק ליום אחד). הוא הוסיף לחקור: איך יצאו ידי חובת הדלקת המנורה באותו שמן, הרי אין כשר למנורה אלא "שמן זית", שמובנו כמשמעותו: שמן שגדל על על עץ זית, ונעשה מפרי הזית, וזה היה שמן של נס ולא שמן של זית? (כיוצא בזה כתב הרד"ק שאותו שמן הנס של אלישע היה פטור ממעשרות.) בעל כורחנו - אומר רבי חיים -שהנס לא היה בכמות, בתוספת שמן, אלא באיכות, שנתעצם כח השמן, ודלק שמונה ימים. מעתה אין מקום לקושיית הבית יוסף (ששואל הרי היה נס רק שבעה ימים, שהרי יום אחד היה בו כבר כדי להדליק). הם עירו את כל השמן שבפך למנורה, אלא שבכל לילה ולילה כלה חלק השמיני ממנה. הנס היה אפוא ביום הראשון ממש באותה מדה עצמה שבשאר הימים"
רואים מדבריו שאי אפשר להדליק על ידי שמן נס, שכן אינו שמן זית.
רבי עקיבא איגר סובר שצריך דווקא שמן זית, ודעת הרב קוק שבדיעבד אין צריך דווקא שמן זית, ושמן נס אינו שמן זית, אבל אם מתרבה שמן זית אף באופן ניסי גדרו שמן זית שהוא לכתחילה, ונס חנוכה היה שישאר תמיד קצת שמן על מנת שישאר שמן זית אף כשיתרבה, וסבר הרב קוק שלא כט"ז שסבר שצריך שישאר קצת שמן אחרת לא יהיה נס שיתרבה, שכן יד ה' לא תקצר להוציא יש מאין ורק בנביא צריך שישאר בשביל שיתרבה.
גם ברבי עקיבא איגר על מסכת שבת (דף כא) רואים שמבין, שאי שפשר להדליק בשמן שאינו שמן זית, וזה לשונו: "תני רמי בר חמא: פתילות ושמנים [שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - אין מדליקין בהן במקדש]. לשון 'ושמנים' אינו מדוקדק, דהא במקדש אין מדליקין רק בשמן זית זך, אלא אגב גררא דשבת נקט". ובגיליון הש"ס (שם) רואים שמביא רבי עקיבא איגר רק כקושיא על הגמרא, כיצד נקטה בכל השמנים, הרי רק שמן זית כשר, ולא תירץ.
ופשט הפסוקים שצריך דוקא שמן זית – "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תמיד (שמות פרק כז פסוק כ)".
וכן בויקרא (פרק כד פסוק ב) "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תמיד".
אם כן, לכאורה פשוטים הדברים, שאי אפשר להדליק בשמן אחר.
אמנם דעת הרב קוק שכל השמנים כשרים ולא צריך שמן זית דווקא, מועדי הראי"ה (עמוד קסג): "אמנם לפי זה, נעשה הנס ביום הראשון בשביל הידור מצוה, שגם אם היה כלה כל השמן, והיה נמצא מחדש בנס גמור, הנה אף על גב שאמרנו דבכי האי גוונא אינו שמן זית, מכל מקום שמן הוא, כיוון שראוי הוא להדלקה. והריהו כשאר שמנים שנמשכים אחר הפתילה. (וזה אינו דוחק, שנעשה הנס בשביל הידור מצוה,דבלאו הכי כתבו המפרשים שנעשה הנס בשביל הידור, דטומאה דחויה או הותרה בציבור, אלא להודיע חיבתם)". ובאיגרות (חלק ג עמוד עה) מבאר הרב יותר את הדברים: כמו שמנורה שאינה של זהב כשרה אם אין לה כפתורים ופרחים, כך כאשר יש שמן זית, צריך זך, אבל אם אין שמן זית לא צריך זך, ואינו פוסל בדיעבד.
אם כן דעת הרב קוק ששמן זית הוא רק מצוה לכתחילה,אבל לא מעכב, ואם אין שמן זית, מדליק בכל שמן שדולק, ולא כרבי עקיבא איגר.
יוצא עד כאן, שרבי חיים סולוביציק, ורבי עקיבא איגר סוברים ששמן שכשר למנורה זה רק שמן העשוי מזית שגדל על עץ זית, ולעומת זאת הרב קוק סובר שלא מעכב בדיעבד.
אלא שיש לעיין לפי כל אותם שנקטו שצריך שמן זית בדווקא, ולא אמרו את תרוץ הרב חיים סולוביציק שהנס היה באיכות, אם כן כיצד יסבירו את הדלקת מנורת המקדש בשמן נס? וגם הרב קוק צריך להסביר כיצד בוצע ההידור של שמן זית למעשה, הרי היה פה נס, ואם כן אינו שמן זית?
ולתרץ את הדברים שלא מדליקים בשמן נס, והרי היה נס בפח השמן מתרץ הרב באגרות הראי"ה (הובא גם במועדי הראי"ה), על פי הט"ז, שבא לתרץ את הקושיה מדוע מדליקים שמונה ימים שהרי הנס היה שבעה ימים בפשטות, כי בכד היה כדי להדליק יום אחד בפח השמן, ואם כן היום הראשון לא היה נס, חייבים לומר שנשאר קצת מפח השמן, שאם לא כן אין לברכה על מה לחול, אם כן גם ביום הראשון היה נס שנשאר שמן מהכד אף שהיה צריך לכלות, וזה על פי דברי הזוהר (חלק א דף פח): "וברכאן דלעילא לא משתכחי אלא במה דאית ביה ממשא, ולאו איהו ריקניא. מנלן מאשת עובדיהו, דאמר לה אלישע (מ"ב ד ב) הגידי לי מה יש לך בבית, דהא ברכאן דלעילא לא שריין על פתורא ריקניא, ולא באתר ריקניא, מה כתיב, ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן, מאי אסוך, אלא א"ל שיעורא דהאי משחא לאו איהו אלא כדי משיחת אצבעא זעירא, אמר לה נחמתני, דהא לא ידענא היאך ישרון ברכאן דלעילא בדוכתא ריקניא, אבל השתא דאית לך שמן, דא הוא אתר לאשתכחא ביה ברכאן. מנלן, דכתיב (תהלים קלג ב) כשמן הטוב וגו', וסיפיה מה כתיב, (שם) כי שם צוה ה'את הברכה חיים עד העולם, ובאתרא דא שראן ברכאן".
אם כן חייבים שישאר משהו, אחרת אין לברכה על מה לחול. וההסבר בזה נראה שברכה היא ריבוי (מהר"ל), או מצד שדומה לברך,התקדמות (רש"ר הירש), או מצד שברכה היא מספר שניים: גם ביחידות, ב. גם בעשרות,כ. גם במאות,ר. ברכה נותנת שפע, אבל הכל מכח דבר המתרבה, מה שאין כן יצירת יש מאין כיצד יכול להיות.
אבל הרב קוק סובר שיכול להיות יש מאין בנס אלו-הי, היד ה' תקצר להוציא יש מאין, ורק נס על פי נביא הוא שנאמר בזוהר שצריך שתהיה ברכה על משהו שכבר קיים, אבל אף על פי כן צודק הט"ז שצריך להיות שישאר קצת מהשמן, שאם לא כן זה שמן נס, שהוא כשר רק בדיעבד לרב קוק, (ואחרים כמו רבי עקיבא איגר סוברים שפסול), אבל אם נשאר קצת ושרתה עליו הברכה, זאת לא יצירה חדשה, אלא ריבוי הנובע מכח שמן זית, ולכן כשר להדלקת המנורה בהידור, שזה בעצם שמן זית - שמן הנובע מהזית.
ושיטת רש"י במנחות (דף סט עמוד ב) על חיטים שירדו בעבים, שלא מדובר בנס, כמו תוספות, וההסבר בזה שאם היו על ידי נס - זו בריאה חדשה, ואינם חיטה. וגם כאן שמן נס לא יקרא שמן זית.
וכעין זה מביא בספר המועדים בהלכה עמ' קנח את הכלי חמדה פרשת ויקהל שמביא ששמן נס פסול להדלקה, אלא שמחלק בין נס שנוצר יש מאין, לברכה שזה יש מיש, והתוספת דינה כעיקר. ולכן חייבת בהדלקה.
אין צריך לשחוט בהמה שנוצרה על ידי ספר יצירה לרב הדעות שאין זה בהמה אלא משהו ניסי.
ובאמת ראיתי בספר 'צער בעלי חיים בהלכה ובאגדה', ובסופו קונטרס על עניין צער בעלי חיים לבהמה שיוצרה על ידי ספר יצירה, ומביא שרוב הדעות שלא צריך לשחוט בהמה זאת, שכן זו לא בהמה, זו יצירה חדשה, ורק בהמה צריך לשחוט. אחד הראיות, מביא את דברי השל"ה הקדוש (דרך חיים תוכחות מוסר פרשת וישב): "ויבא יוסף את דבתם רעה, שהיה מגיד לאביו שאוכלים אבר מן החי, ומזלזלים בבני השפחות לקרא אותם עבדים, והיו חשודים בעריות (ב"ר פד, ז). ומקשים העולם, חלילה איך להאמין על שבטי י-ה לעשות מעשים כאלה, ואם לא עשו איך להאמין על יוסף שיוציא דבת שקר מפיו על אנשים גדולים כאלו. גם ויבא יוסף את דבתם משמע שהיה אמת שעשו כן, דזהו החילוק בין מוציא דיבה למביא דיבה, מוציא דיבה הוא המוציא דיבת שקר, והמביא ומגלה דיבה שהיא אמת, והדרן קושיא לדוכתא, איך להאמין זה על שבטי י-ה קדושים משרתי עליון על כל בני אל-הים כולם. ושמעתי שנמצא בקובץ ישן, הענין היה, אברהם אבינו עשה ספר יצירה ומסרו ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב מסר לבניו אשר הם היותר מיוחסים, כי אין מוסרין סתרי תורה כאלה אלא לצנועין ומיוחסי ישראל בכל דור ודור, על כן מסרו לבני הגבירה ולא לבני השפחות. והנה מצינו בגמרא (סנהדרין סה, ב) דברא עגלא תלתא בכל ערב שבת על ידי עסק ספר יצירה בצירוף השמות, ובודאי זה הנברא על פי השמות ולא מצד התולדה אין צריך שחיטה, וניתר לאוכלו בעודו חי, וכך עשו השבטים. ויוסף לא ידע והיה סבור שהוא הנולד מאב ואם, הביא דבה זו אל אביו שהם אוכלים אבר מן החי, והם כנים היו וכדין עשו.
עוד איתא בגמרא (סנהדרין סה, ב) רבא ברא גברא (אדם), שדריה לגבי ר' זירא כו', ופירש רש"י על ידי שמות ספר יצירה. והנה יש שמות שמצירופם נברא זכר, ויש שנברא נקיבה. ואפשר שבראו השבטים, בצירוף אותיות מספר יצירה, בראו נקיבה והיו מטיילין עמה, ויוסף לא ידע מזה והיה סובר שהיא נקיבה אשה מאב ואם, ובא והודיע לאביו שהם חשודים בעריות. וכשעסקו השבטים בצירוף סודות אלו ורצו להתחבר אליהם בני השפחות, אמרו השבטים אתם בני השפחות, וכוונתם היתה לשם שמים, כי לא נמסרו אלו העניינים אלא למיוחסים שבדור הזה. ויוסף לא ידע זה וסבר שהיו מזלזלים בכבוד אחיהם לקרא אותם עבדים, ובא והגיד לאביו. הרי לך כי השבטים היו צדיקים, וגם יוסף הוא צדיק יסוד עולם, וצדק בכל דרכיו אלו אשר הגיד לאביו לשם שמים. על כל זאת קראו הכתוב מביא דיבה רעה, משום שהיה לו לדרוש ולחקור ולשאול את פי השבטים מה כוונתם בדברים האלה. צא ולמד מה הוא עונש של מביא דבה רעה ואין כוונתו לשם שמים רק להכעיס, בר מינן כמה גדול רעתו, קל וחומר וכל שכן המוציא דבה:"
יוצא שבאמת מה שנעשה על ידי נס אינו צריך שחיטה.
לדעת הרבבות אפרים בהמה שנוצרה בספר יצירה צריכה שחיטה, ורק בהמה נסית בלא מעשה אדם אין צריכה שחיטה.
אלא שמביא שם, שבשו"ת רבבות אפרים (חלק ז עמוד שפה) כתב שדווקא אדם הנוצר על ידי ספר יצירה אין לו דין אדם, כיוון שחסרה בו הדעת, אבל בהמה נחשבת בהמה לכל דבר ולכן צריכה שחיטה. וחשבתי במבט ראשון שיסבור שדבר הנוצר משמים, יש לו דין לכל דבר של יצירה טבעית, ולכן אפשר להדליק בשמן זית. אלא שבהערה שם מוכח לא כך, שו"ת רבבות אפרים מוכיח את דבריו מכח הגמרא בסנהדרין דף נט: "מיתיבי, היה רבי יהודה בן תימא אומר: אדם הראשון מיסב בגן עדן היה, והיו מלאכי השרת צולין לו בשר, ומסננין לו יין. הציץ בו נחש, וראה בכבודו, ונתקנא בו. התם בבשר היורד מן השמים. מי איכא בשר היורד מן השמים? אין. כי הא דרבי שמעון בן חלפתא הוה קאזיל באורחא, פגעו בו הנך אריותא דהוו קא נהמי לאפיה, אמר "הכפירים שואגים לטרף," נחיתו ליה תרתי אטמתא, חדא אכלוה, וחדא שבקוה, אייתיה, ואתא לבי מדרשא, בעי עלה דבר טמא הוא זה או דבר טהור? אמרו ליה אין דבר טמא יורד מן השמים. בעי מיניה רבי זירא מרבי אבהו ירדה לו דמות חמור מהו? אמר ליה יארוד נאלא הא אמרי ליה אין דבר טמא יורד מן השמים".
הרי שבשר משמים מותר לאכול אפילו מי שאסור באכילת בשר, כגון אדם הראשון. ושואל הבן יהוידע מדוע לא תרצה הגמרא שזה בשר מספר יצירה, ומתרץ מה שמתרץ,
אבל שו"ת רבבות אפרים מתרץ שבשר מספר יצירה הוא בהמה גמורה וחייב בשחיטה, אבל בשר משמים לא חייב בשחיטה, והחילוק הוא בין מעשה אדם למעשה שמים.
ואולי ההסבר בזה הוא שמעשה בידי אדם אינו נס גמור ויש לו קישור לטבע, דומה קצת למה שהרב קוק אמר שנס על ידי נביא חייב לחול מתוך משהו שישנו, לעומת נס בידי שמים שהוא יכול לחול גם מתוך האין. יצא שנס של בשר ודם אינו נס גמור, ולכן לא נקרא שמן נס.
ולפי זה יצא שדעת כולם ששמן נס אינו בכלל שמן זית.
דעת הרב צבי יהודה ששמן נס הוא שמן זית, והנס שנשאר מעט בכל יום הוא על מנת שיתרבה כדעת הט"ז.
אבל הרב צבי יהודה סובר אחרת, (מופיעה במאורות הראי"ה על חנוכה עמוד קח): "התירוץ הידוע שנשאר לכל יום מעט שמן טבעי, כדי שיהיה יסוד טבעי לנס לחול עליו, הלא אינו לכאורה נוגע לקצר יד ד' לחדש יש מאין, אלא מיוסד על פי סדר ההנהגה האלו-הית, שאחרי התגשמות ההויה המעשית אין השפע השמימי יורד ונמשך ומתגלה ומתקים בתוכה אלא על יסודות ופעולות מעשיים ידועים, כתנועות מטה האלהים ושנוי הדרגות לגבי הסלע, איתערותא תתאה הקודמת לעילאה, מעשה אדם הקודם לברכת ד', שאינה שורה אלא בסמוי מן העין, וכמבואר ומפורסם בזה בכלליות התנאים, הסדרים והקבעים העליונים גם של הנסים, של מה שלמעלה ממהלך קביעות תנאי ההויה וסדריה, בשיטות גדולי חכמי ישראל... ור"מ גבאי בעבוה"ק ורמ"ח לוצאטו, ואף אם נבא בזה לאופן המיוחד, הגנוז והנפלא, של התגלות הרצון העליון באיתערותא דלעילא ודמעיקרא של חן וחסד ורחמים פשוטים וגנוזים מתוך חתירה שמקודם הבריאה בשתוף מדת הדין, הלא סוף סוף לכאורה גם היא מכוונת לעומת מדרגה מיוחדת של תשובה, והתרוממות עילאה למדות העליונות, אם בחיי היחיד והפרט כתשובה עילאה שבזוהר וכחסידים הזוכים לחנינת נדבה ורצון שבחוה"ל, או בחיי הכלל וההויה כגאולה ברחמים שבתלמוד ובזוהר, ועל כל פנים הלא אין זה קובע את החילוק בין נס שבגזירת נביא או בלא גזירת נביא, שגם הראשון הלא אינו מוגבל לכאורה מצד כח בשר ודם, שהרי פעולתו זו מצד כח אלהי שבו באה, אלא מצד הגבלת השפע האלהי בהויה בכלל.
אלא שמתוך רמיזת דברי קודשו זו אני מדמה - עד הכתב לי ביותר פרטיות תורת פיו ודעת שפתיו בזה - להתחיל וללמוד ולחלק בין גזרת צדיק ונביא שהיא מתקימת רק במהלך של ממטה למעלה, בכחו הרוחני המוסרי של בשר ודם המקושר ודבק בד', לפי ערך ודרגא. לבין עצם מעשה שמים, שגם בכלליות הנהגת הטבע והנס הוא בא, ומחדש תמיד מעילא לתתא, וצריך למוד ובירור ועיון, ואת מאמר הירושלמי שדוחה הקב"ה גזירתו מפני גזירתו של צדיק ולא גזירת צדיק מפניה של צדיק אחר בודאי אפשר לתרץ ולישב על פי זה, אך אולי יש לכון ולחלק בזה גם בין "זה" ל"כה", כפי מדרגות הנבואה, וכדומה.
אם הנעשה בנס אינו ראוי לשמו לדינא, (והלא כן יהי גם אם נצייר נס של זית צומח, ומאי נפקא מינה אם בא השמן כשהוא נגמר בתכונת שמן זית), איך תקן משה ברכת הזן כשירד המן, ואולי מפני שהיא כוללת כל מידי דזיין, כגון תמרי, או "תקן" ולא ממש מחיובא דאורייתא, וכשאר הברכות הרמוזות וכפשטא דקרא דאיירי בארץ, וכשיטת הר"מ בסה"מ גבי תקנות של מרע"ה (וזכורני שראיתי בציור סעודת צדיקים לעתיד לבוא מרמ"ע מפאנו, שיברכו: המוציא לחם מן השמים). גם הלא לא דמי לחטים שירדו בעבים, שבנס אינם שייכים כלל לדרך גידול החטים, וכאן הלא היה בכלי שמן זית, ומאון רש"י לפרש בנס יש לומר בפשטות: א' עצם רחוק הדבר למה יהא נס כזה ומה הילכתא למשיחא יותר מזה, ב' הטייעא המובא לדוגמא, שמדוע יהא לו בנס, ג' לשון "בעבים" ו"דעבים", ד' הלא גם שתי לחם יוכלו לבוא בנס מן השמים ולמה לי חטים דוקא. עוד יש לומר דתלי בהגבלת הרשות דגבי שבת רשות היחיד עד לרקיע וברשות הרבים למעלה מי' מקום פטור ואין תחומין ".
דעת הרב צבי יהודה כמו הט"ז שבדרך כלל אין נס של יש מאין, ושמן נס הוא שמן זית, ראייה שמברכים על המן המוציא לחם, אלא שאפשר לדחות שלא צריך לחם אלא מידי דזיין, או שבאמת מעיקר הדין לא צריך לברך וזה תקנת משה רבינו.
אלא שקשה לי על דברי הרב צבי יהודה הסובר שדבר שנעשה בנס הוא כן בגדר הטבעי, אם כן כיצד יכל אדם הראשון לאכול בשר משמים, הרי זה בשר לכל דבר, ואדם הראשון נאסר בבשר?
ראיה לרב צבי יהודה לדעות שברכו על המן המוציא לחם הרי שזה לחם
גם בשו"ת יחווה דעת חלק ו סימן יב כתב הרבה דעות שברכו על המן המוציא לחם, ראייה אחת ספר חסידים כתב שברכו על המן המוציא לחם מן השמים. ושכן מוכח בזוהר שברכו על המן "וכן מבואר בזוהר הקדוש פרשת בשלח (דף סב ע"ב), כד הוה נחית מנא לתתא הוה מתפרש גלידין גלידין ואקריש לתתא, דכתיב דק ככפור על הארץ.." אלא שמביא גם דעות שלא ברכו על המן "הלום ראיתי להגאון רבי אהרן לוין בספר ברכת אהרן (בפרק קמא דברכות מאמר פה) שהביא דברי הרב בני יששכר הנ"ל, וכתב שיש סמוכין לדבריו שלא היו מברכין על המן כלל, מלשון הש"ס (ברכות לה) שאסור ליהנות מהעולם הזה בלי ברכה, והמן לא היה מהעולם הזה אלא מהעולם הבא, וכמו שכתב המהרש"א (חגיגה יב:), וממילא אין חיוב ברכה עליו, וזהו פירוש ויאמרו איש אל אחיו מן הוא, כלומר, כדי לדעת מה יברכו עליו, כיון שטעמו בו טעמים שונים, והשיב משה להם הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה, שהשפיע עליהם ממעון קדשו, ופטור מברכה. ע"ש".
חשבתי שלפי כל הדעות שברכו על המן המוציא לחם מן הארץ מוכח שגם דבר ניסי נקרא לחם, ואם כן כל דבר ניסי נקרא שמן זית. אלא אם כן נאמר ששמן זית פירושו שמן היוצא מהזית, ולא שתכונותיו יהיו שמן זית, וראיתי בברכת אברהם סנהדרין דף ס ע"א שמביא שתי אפשרויות בהבנת שמן זית. או שמן שתכנותיו זית, ושמן נס אינו במציאות הטבעית, או שצריך לגדול מעץ זית. ובכל מקרה כתב שהגרי"ז אמר שריב חיים לא פסל שמן נס וסבר שבאמת נקרא שמן זית. ובאמת הסתפקתי מה יהיה הדין אם יוציאו מחומר כימי שמן שתכונותיו יהיו ממש כשמן זית מה דינו? אם צריך שמן הגדל על עץ זית ודאי שאינו שמן זית, אבל אם צריך שמן זית אפשר ששמן שתכנותיו יהיו כשמן זית יהיה כשר להדלקה.
וראיתי שהביאו בשם הרב אלישיב שאם עושים מחומרים סינטטיים בשר שטעמו כטעם בשר אסור לאכול דבר זה, והקשו עליו סוד ה' ליראיו, מנין שאסור טעם הדברים האסורים, התורה רק אסרה לאכול אותם בעצמם? בכל אופן לפי דבריו של הרב אלישיב רואים שדבר שיהיה בטעם חיה טמאה יהיה אסור, ואולי גם שמן שיהיה בתכונות של שמן זית יקרא שמן זית, אף שאפשר לומר שהרב אלישיב דבר לחומרה ולא לקולא, ועוד- אפשר לומר שבמאכלות האסורים אסרה תורה את טעמם, אבל לא שכל דבר שיהיה דומה למוצר המקורי יהיה כמוהו.
בסנהדרין מוכח שאדם הראשון אכל בגן עדן בהמות משמים אף שהיה אסור באכילת בהמה, אם כן בהמת נס איננה בהמה, וישנם שני פירושים ברש"י האם בהמה נסית בצורת בהמה טמאה היא בהמה טמאה, אלא שאין דבר כזה, או שבהמה נסית איננה בהמה.
ובגמרא סנהדרין נט ע"ב "מיתיבי: היה רבי יהודה בן תימא אומר: אדם הראשון מיסב בגן עדן היה, והיו מלאכי השרת צולין לו בשר, ומסננין לו יין. הציץ בו נחש וראה בכבודו, ונתקנא בו! - התם בבשר היורד מן השמים. - מי איכא בשר היורד מן השמים? - אין, כי הא דרבי שמעון בן חלפתא הוה קאזיל באורחא, פגעו בו הנך אריותא דהוו קא נהמי לאפיה, אמר: הכפירים שאגים לטרף. נחיתו ליה תרתי אטמתא, חדא אכלוה וחדא שבקוה. איתיה ואתא לבי מדרשא, בעי עלה: דבר טמא הוא זה או דבר טהור? - אמרו ליה: אין דבר טמא יורד מן השמים. בעי מיניה רבי זירא מרבי אבהו: ירדה לו דמות חמור מהו? - אמר ליה יארוד נאלא! הא אמרי ליה: אין דבר טמא יורד מן השמים".
פירש רש"י "הא אמרו ליה אין דבר טמא יורד מן השמים - ודבר שאינו הוא, ואם ישנו - טהור הוא". נראה לי שרש"י מתלבט האם לא ייתכן דבר זה שירד חמור מן השמים, שאם יירד בצורת חמור יהיה טמא ולפי הכלל שבידינו לא ייתכן דבר זה, או שגם אם יירד חמור יהיה טהור, ובפשטות פירושו שאין זה חמור אלא נס בצורת חמור, ולכן איננו מקבל טומאה, ולפי זה גם שמן היורד משמים לא יהיה שמן זית. והמצפה איתן פירש שאולי נולד מהכשרה או שזה חמרא דימא דשרי. וראיתי שיש מפרשים שאין כוונתו שמדובר לא בחמור ניסי רק שהביאוהו ממקום אחר שזה לא מתרץ כיצד אכל אדם הראשון בהמה, ונראה שזה בהמה ניסית לגמרי, רק שכוונתו לומר שיכול להיות דמות חמור שהיא טהורה, ואין בכך שיש דמות חמור להוכיח שהבהמה טמאה.
סיכום חלקי: דעת ריב חיים ורבי עקיבא איגר שצריך שמן זית למנורה ולא מועיל שמן אחר.
לעומת זאת דעת הרב קוק שבדיעבד אפשר כל שמן.
בכל מקרה בחנוכה הדליקו בשמן זית, וצריך להבין כיצד נקרא שמן זית הרי היה נס שדלק שמונה ימים.
דעת ריב חיים שהיה נס באיכות השמן, שכן שמן נס אינו שמן זית, וגם ריבוי שמן הוא שמן נס ופסול להדלקה.
דעת הרב קוק שריבוי שמן אינו שמן נס שכן נובע מחמת השמן זית, ולכן היה צריך שישאר קצת שמן, שאם היה יורד להם שמן מהשמים לא היה זה שמן זית.
דעת הרב צבי יהודה ששמן זית היורד משמים הוא שמן נס.
כעין מחלוקת זו יש לגבי המן האם אינו לחם שהוא ניסי ולא מברכים עליו, או שמברכים עליו שהוא לחם.
אפשר לתלות בשני התירוצים ברש"י האם דבר יורד משמים בצורת חמור, אם יורד ולמרות זאת טהור הרי שדבר היורד משמים שונה במהותו. ואם לא יכול לרדת משמים שכן טמא סימן שכאילו אינו ניסי.
בשו"ת רבבות אפרים סובר דבר הנעשה בידי אדם אף על ידי כוחות ניסיים הוא כדבר טבעי, אבל הנעשה בידי שמים נחשב ליצירה אחרת.
איך מגדירים כללי מלחמה?
איך עושים קידוש?
מה הייעוד של תורת הבנים?
למה ללמוד גמרא?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
ראיית המבט השלם
מי אתה עם ישראל?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
בריאת העולם בפרשת לך לך
חידוש כוחות העולם
הלכות קבלת שבת מוקדמת