ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
וְכֵן רְאִיתִיךָ אוֹמֵר שֶׁהַמַּדָּע בְּאַרְצוֹתֵיכֶם מֻעָט, וּפָסְקָה מִכֶּם הַחָכְמָה, וְשַׂמְתָּ סִבָּתוֹ הֱיוֹת הַדִּבּוּק בַּמְשֻׁלֶּשֶׁת הָעֲפָרִית*. דַּע שֶׁזֶּה מִקְרֶה בִּלְתִּי מְיֻחָד בְּאַרְצוֹתֵיכֶם, אֲבָל הוּא הַיּוֹם בְּכֹל יִשְׂרָאֵל, כְּלוֹמַר: הֶפְסֵק הַחָכְמָה וְחֻלְשַׁת הַיְדִיעוֹת. וְעִלַּת* זֶה בֶּאֱמֶת הִיא מַה שֶּׁיִּעֲדָנוּ ה' רָע עַל יְדֵי יְשַׁעְיָהוּ, וְהוּא אָמְרוֹ: "לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִנַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (שם כט, יד), וְאֵין סִבָּתוֹ לֹא מְשֻׁלֶּשֶׁת עֲפָרִית וְלֹא מְשֻׁלֶּשֶׁת אִשִּׁית. וְהַמּוֹפֵת עָלָיו, שֶׁשְּׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב: "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" (מלכים א ה, יא), הָיָה בְּאֶמְצַע מְשֻׁלֶּשֶׁת עֲפָרִית. וְכֵן אַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה, אֲשֶׁר הָיָה עַמּוּדוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהוּא גִּלָּה הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה בְּכֹל הָעוֹלָם, וְיָסַד פִּנַּת הַיִּחוּד לְכֹל בְּנֵי הָאָדָם, וְכֵן יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר שְׁלָשְׁתָּם הֵם נוֹשְׂאֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד* בְּלִבּוֹתָם אֲשֶׁר הִשִּׂיגוּהוּ בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: "הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים' (בראשית לה, יג)" (בראשית רבה מז, ו; שם פב, ו) - אֵלּוּ הָאָבוֹת שְׁלָשְׁתָּם הָיוּ בְּאֶמְצַע מְשֻׁלֶּשֶׁת עֲפָרִית גַּם כֵּן. וְיִתְבָּאֵר כֹּל זֶה בְּמַה שֶּׁנּוֹדַע שֶׁהַדִּבּוּק הַקָּטָן, וְהוּא דִּבּוּק שַׁבְּתַאי וָצֶדֶק, מִזְּמָן שֶׁיִּתְחַבְּרוּ בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁיִּתְחַבְּרוּ עַד שֶׁיִּתְחַבְּרוּ פַּעַם שֵׁנִית - הַזְּמָן שֶׁבֵּינָתַיִם עֶשְׂרִים שָׁנָה מִשְּׁנֵי הַחַמָּה בְּקֵרוּב. וְלֹא יָסוּרוּ מִלְּהִתְחַבֵּר בִּמְשֻׁלֶּשֶׁת אַחַת שְׁנֵים עָשָׂר חִבּוּרִים, וְתִהְיֶה מִדַּת עֲמֹד הַדִּבּוּקִים בִּמְשֻׁלֶּשֶׁת אַחַת מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. אַחַר כֵּן יֶעְתַּק דִּבּוּקָם בִּמְשֻׁלֶּשֶׁת אַחֶרֶת, וְהוּא שֶׁיִּקָּרֵא הַדִּבּוּק הָאֶמְצָעִי, וְהוּא דִּבּוּק הַהֶעְתֵּק הַהוֹוֶה כֹּל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁל חַמָּה. וְיִהְיֶה לְפִי זֶה הַסֵּדֶר, מִיּוֹם שֶׁיִּתְחַבְּרוּ שְׁנֵי הַכּוֹכָבִים הָאֵלֶּה בְּמַעֲלָה אַחַת, אֵיזוֹ מַעֲלָה שֶׁתִּהְיֶה, עַד שֶׁיִּתְחַבְּרוּ בַּמַּעֲלָה הַהִיא בְּעַצְמָהּ - תת"ק וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, וְזֶהוּ הַדִּבּוּק הַגָּדוֹל הַהוֹוֶה כֹּל אֶלֶף שָׁנָה חָסֵר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהוּא מִיּוֹם שֶׁיִּתְדַּבְּקוּ שַׁבְּתַאי וָצֶדֶק בַּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן מִמַּזָּל טָלֶה עַד שֶׁיִּתְדַּבְּקוּ פַּעַם שֵׁנִית. וּכְשֶׁתָּשִׁיב הַחֶשְׁבּוֹן לְאָחוֹר, יִתְבָּאֵר לְךָ מַה שֶּׁזָּכַרְתִּי לְךָ מִהְיוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בִּמְשֻׁלֶּשֶׁת עֲפָרִית, וְכֵן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה. וְאוּלָם הֵבֵאתִי לְךָ זֶה לְהָסִיר מִמְּךָ הַסָּפֵק, שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב שֶׁיֵּשׁ לַמְשֻׁלֶּשֶׁת בָּזֶה סִבָּה. החכמה אינה תלויה
האמונה בדיבוק היא שקר
וְכֵן אָמְרְךָ שֶׁאֲנָשִׁים חִשְּׁבוּ הַדִּבּוּק הֶעָתִיד וּמָצְאוּ שִׁבְעַת הַכּוֹכָבִים כֻּלָּם יִתְקַבְּצוּ בְּמַזָּל אֶחָד - הוּא מַאֲמָר בִּלְתִּי אֲמִתִּי מִמִּי שֶׁאֲמָרוֹ לְךָ, שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּק שֶׁל שִׁבְעָה כְּלָל, לֹא בַּדִּבּוּק הֶעָתִיד לִהְיוֹת רִאשׁוֹנָה, וְלֹא בְּהַרְבֵּה דִּבּוּקִים הַבָּאִים אַחֲרָיו, וְאוּלָם זֶה דְּבַר מִי שֶׁלֹּא יֵדַע לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹן טוֹב, כְּמוֹ שֶׁסִּפַּרְתָּ מִכְּלַל דְּבָרָיו שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁיִּהְיֶה מַבּוּל מֵעָפָר וַאֲוִיר. וַאֲשֶׁר רָאוּי לְךָ שֶׁתֵּדָעֵהוּ, שֶׁאֵלּוּ הַמַּאֲמָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הֵם שֶׁקֶר וְכָזָב, וְלֹא תִּהְיֶה אֶצְלְךָ רְאָיָה עַל אֲמִתָּתָם הִמָּצְאָם כְּתוּבִים בַּסְּפָרִים, כִּי הַשַּׁקְרָן כְּמוֹ שֶׁיְּכַזֵּב בְּפִיו כֵּן יְכַזֵּב בְּקֻלְמוֹסוֹ, וְאֵינוֹ נִמְנָע לוֹ. וְהַסְּכָלִים הַפְּתָיִים הֵם אֲשֶׁר תִּהְיֶה אֶצְלָם רַאֲיַת אֲמִתַּת מַאֲמָר הֱיוֹתוֹ כָּתוּב, וְלֹא בָּזֶה יִתְאַמְּתוּ הַדֵּעוֹת, אֲבָל בְּפָנִים אֲחֵרִים.
___________________________________
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
30 - איגרת תימן חלק י"ט
31 - איגרת תימן חלק כ'
32 - איגרת תימן חלק כ"א
טען עוד
ביאורים
אתמול למדנו כי הנהגת ה' עומדת מעל כל החישובים האנושיים, והיום הרמב"ם מראה כיצד אחת מתיאוריות האסטרולוגים, שהשואל הסתמך עליה, מופרכת על ידי החישובים האנושיים עצמם. אגב כך אנו נחשפים לבקיאותו המופלאה של הרמב"ם בחוכמת האסטרונומיה.
השואל טוען כי החכמה בארצו מועטת בשל ה"דיבוק במשולשת העפרית", שהוא התקבצות של מספר כוכבים בסדר מסוים. על פי תאוריות האסטרולוגים דיבוק זה משפיע לרעה על רמת החכמה באזורים שונים. הרמב"ם דוחה זאת בהסבירו כי מיעוט החכמה היא תופעה שתקרה לישראל בגלות, ואף ישעיהו הנביא חזה אותה. הוא מוסיף להוכיח כי "דיבוק" זה הינו חסר משמעות, והיה קיים בזמנם של האבות הקדושים ושלמה המלך. כפי שאנו כבר יודעים – הוא לא השפיע כלל על השגותיהם בחכמה ובקדושה.
הרמב"ם מפריך את החששות בדבר מבול של עפר ואוויר שחזו האסטרולוגים, וסותר את חישוביהם בדבר היווצרות "דיבוק" מסוים של שבעה כוכבים. הוא מסביר כי העובדה שתיאוריות אלו כתובות בספרים והן נחלתם של רבים אינה מרתיעה אותנו. כשם שאפשר לומר דברי הבל בעל פה, אפשר לעשות זאת גם בספר. בחתירה לאמת איננו מתחשבים בקישוטים חיצוניים ובמוסכמות חברתיות. גם כאשר אנו נתקלים בתיאוריות ותרבויות מרשימות – יש לבררן בלא מורא באמצעות הכלים שה' חנן אותנו.
עולה השאלה – הדרכה זו רלוונטית לאנשים חכמים וכשרוניים כדוגמת הרמב"ם, המסוגלים לברר לעומק כל תיאוריה ולבדוק את אמִתותה. מה יעשו אנשים שאינם בעלי ידע כה נרחב באסטרונומיה, פילוסופיה, לוגיקה ועוד? כיצד יוכלו למצוא את הדרך הישרה? על כך נלמד מחר.
הרחבות
תורה ומדע
הֶפְסֵק הַחָכְמָה וְחֻלְשַׁת הַיְדִיעוֹת. הרמב"ם מסביר שכיום אנו חסרים חכמות עמוקות, כעונש על חטאנו. במורה נבוכים הרמב"ם מפרט יותר, שעם ישראל ביסודו הוא עם חכם, ורק בעקבות הגלות, שבה עם ישראל התערבב בגויים הבורים, הוא סיפח לעצמו את דעותיהם. על פי זה הרמב"ם מיישב סתירות רבות בין התורה לבין הפילוסופיה והמדע: "כי אומתנו היא אומה מלומדת מושלמת... אולם כאשר רשעי האומות הבורות איבדו את מעלותינו הטובות והשמידו את דברי החכמה שלנו ואת יצירותינו, וקטלו את חכמינו עד שנעשינו בורים, כפי שאיים לעשות לנו בשל עוונותינו באומרו ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר [ישעיה כט, יד], ואנו התערבנו בהם, עברו אלינו דעותיהם... ואנו גדלנו מורגלים לדעותיהם של הבורים הפכו עניינים פילוסופיים כאילו הם זרים לתורתנו כמו שהם זרים לדעותיהם של הבורים, ואין הדבר כן " [ב, יא]. דברים דומים אמר הרב צבי יהודה קוק : "לבחור ששאל על הסתירות בין תורה למדע, השבתי בקיצור: לא כל מה שאומרים בשם המדע זה מדע, וגם לא כל מה שאומרים בשם התורה זו תורה. לא כל אחד ראוי ודי מומחה כדי לדבר בשם התורה. שני הדברים צריכים להתברר לאמיתותם, ואחרי הבירור, רוב השאלות מתנדפות ממילא" [שיחות הרב צבי יהודה בראשית, עמ' 67-66].
לעילוי נשמת ר' יהודה ב"ר חיים שמחה נוימן ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
