ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ה - 549 וְכֵיוָן שֶׁבֵּאַרְתִּי הַשָּׁרָשִׁים הָאֵלֶּה הֵיטֵב וְתִקַּנְתִּים, אֹמַר אַחַר כֵּן, כִּי כְּבָר בֵּאַרְתִּי וּפֵרַשְׁתִּי שֶׁהַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ לַגּוּף וְלַנֶּפֶשׁ יַחַד, מִפְּנֵי שֶׁהֵם פֹּעַל אֶחָד*. וְכֵן אֵיךְ יְחַיֶּה הַבּוֹרֵא הַמֵּתִים וִיחַבֵּר הַנֶּפֶשׁ עִם גּוּפָהּ, בֵּאַרְתִּיו וּפֵרַשְׁתִּיו, וַהֲשִׁיבוֹתִי עַל הַשְּׁאֵלוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּעִנְיָן, וְגִלִּיתִי הַסְּפֵקוֹת אֲשֶׁר אוּלַי יִפְּלוּ בָּהּ וַהֲסִירוֹתִים. וְצָרִיךְ שֶׁנְּדַבֵּר עַתָּה הֵנָּה בְּפֵרוּשׁ מַהוּת הַגְּמוּל, וּמַהוּת הָעֹנֶשׁ, וּבְסִפּוּר הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה אָז, וּבְסִפּוּר הַזְּמַן אֲשֶׁר יִהְיֶה לָהֶם, שֶׁמְּחַיֵּב הַתְמָדָה נִצְחִית לַגְּמוּלִים וְלָעֲנוּשִׁים. וְאִם גְּמוּלָם וְעָנְשָׁם שָׁוִים בָּעִנְיָן, וְאִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם הֶפְרֵשׁ (וּבֵין) הָרָאוּי הַתְּמִידִי? וְאִם יִתְקַבְּצוּ הַגְּמוּלִים וְהָעֲנוּשִׁים זֶה עִם זֶה? וְאִם יֵשׁ עֲלֵיהֶם עֲבוֹדָה לַבּוֹרֵא? וְאִם יִתָּכֵן שֶׁיִּבְחֲרוּ בְּהַמְרוֹתוֹ? וְאִם יַעַבְדוּהוּ, מַה יִּהְיֶה גְּמוּלָם? וְכַאֲשֶׁר אֲפָרֵשׁ אֵלֶּה הָעֲשָׂרָה עִנְיָנִים, יִשְׁלַם כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ אֵלָיו בַּמַּאֲמָר הַזֶּה.
הגמול והעונש מרעיון אחד
550 וְאָחֵל בִּתְחִלָּה הוֹדָעַת מַהוּת הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ, וּכְבָר זָכַרְתִּי לְפָנִים מֵהֶם קְצָת, אַךְ אוֹסִיף בָּהֶם הֵנָּה בֵּאוּר, וְאֹמַר שֶׁהַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ שְׁנֵי עִנְיָנִים דַּקִּים*, יִבְרָאֵם אֱלֹהֵינוּ בְּעֵת הַשִּׁלּוּם*, וְיַגִּיעַ מֵהֶם אֶל כָּל אָדָם כְּפִי הָרָאוּי לוֹ, 551 וְהֵם שְׁנֵיהֶם מֵעֶצֶם אֶחָד*, דּוֹמֶה לְכֹחַ הָאֵשׁ שׂוֹרֶפֶת מְאִירָה, הִיא מְאִירָה לַצַּדִּיקִים וְלֹא לָרְשָׁעִים, וְשׂוֹרֶפֶת הָרְשָׁעִים וְלֹא הַצַּדִּיקִים. וּבָזֶה אָמַר הַכָּתוּב (מלאכי ג, יט-כ): כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר... וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ. וּמַה טּוֹב דָּמוֹתוֹ אוֹתָם בִּשְׁנֵי מַעֲשֵׂי הַשֶּׁמֶשׁ, אֲשֶׁר בָּהּ יִהְיֶה חֹם הַיּוֹם, וּבָהּ יִהְיֶה הָאוֹר הַבָּהִיר. וְאָמְרוֹ הַיּוֹם בֹּעֵר וְשֶׁמֶשׁ צְדָקָה הוּא מִדָּבָר אֶחָד, הֲלֹא תִרְאֶה כִּי הַלָּשׁוֹן רוֹמֶזֶת אֶל הַשֶּׁמֶשׁ בְּמִלַּת יוֹם, בְּאָמְרָהּ (שופטים יט, יא): וְהַיּוֹם רַד מְאֹד, וְאָמְרָהּ עוֹד (שם ט): הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרוֹב. 552 וְשֹׁרֶשׁ זֹאת אֲשֶׁר יְחַדְּשֶׁנָּה הַבּוֹרֵא מְדֻמָּה לַשֶּׁמֶשׁ, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בֵּינָהּ וּבֵין הַשֶּׁמֶשׁ הֶפְרֵשׁ, כִּי הַשֶּׁמֶשׁ חֻמָּהּ וְאוֹרָהּ מִתְעָרְבִים וּמִשְׁתַּתְּפִים, לֹא יִגְבַּר אֶחָד מֵהֶם מִן הָאַחֵר, 553 וְהָעֶצֶם הַזֶּה בִּיכֹלֶת הַבּוֹרֵא, יִתְקַבֵּץ אוֹרָהּ לַצַּדִּיקִים וּתְקַבֵּץ חֻמָּהּ לָרְשָׁעִים, אִם בְּכֹחַ שֶׁמְּיַחֵד אוֹתָהּ בּוֹ, אִם בְּמִקְרֶה* שֶׁיִּשְׁמֹר בּוֹ אֵלֶּה מִן הַחֹם, וְיַסְתִּיר בּוֹ הָאוֹר מֵאֵלֶּה. וְהַסְּבָרָא הַשֵּׁנִית יוֹתֵר קְרוֹבָה. 554 וּכְבָר רָאִינוּ שֶׁעָשָׂה כֵּן בְּמִצְרַיִם, שֶׁקֻּבַּץ הָאוֹר לְיִשְׂרָאֵל וְהַחֹשֶׁךְ לְמִצְרַיִם בְּמִקְרֶה כְּמִצְוָתוֹ. 555 וְכֵיוָן שֶׁשַּׂמְתִּי זֶה הַשֹּׁרֶשׁ, אֹמַר עַתָּה כִּי בַּעֲבוּר זֶה קוֹרְאִים הַסְּפָרִים כָּל גְּמוּל הַצַּדִּיקִים אוֹר, וְכָל עֹנֶשׁ הָרְשָׁעִים אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁהֵם אוֹמְרִים בַּגְּמוּל (תהלים לו י): כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר, וְעוֹד (שם צז, יא): אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק, אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח (משלי יג, ט), לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים (איוב לג, ל). 556 וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בְּנֶפֶשׁ הָרָשָׁע (ישעיה א, לא): וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם וגו', וְעוֹד (שם ל, לג): כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, וְעוֹד (איוב טו, לד): כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וְאֵשׁ אָכְלָה אָהֳלֵי שֹׁחַד, וְעוֹד (שם כב, כ): אִם לֹא נִכְחַד קִימָנוּ וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ, וְעוֹד (שם כ, כו): כָּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח, וְעוֹד (ישעיה לג, יא): תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם, וְעוֹד (שם כו, יא): אַף אֵשׁ צָרֶיךָ תֹאכְלֵם, וְעוֹד (תהלים יא, ו): יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגָפְרִית, יִמּוֹטוּ עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים בָּאֵשׁ יַפִּלֵם (שם קמ, יא) וְהַדּוֹמֶה לָזֶה.
___________________________
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
96 - מאמר תשיעי חלק ה'
97 - מאמר תשיעי חלק ו'
98 - מאמר תשיעי חלק ז'
טען עוד
ביאורים
549 -ה- תיאור העולם הבא
במאמר השביעי התבאר, שהגוף והנפש יקבלו את הגמול יחדיו, וכן בארנו כיצד ה' יחיה את המתים ויחבר את הגוף והנפש. ועתה נבאר מהו השכר ומהו העונש, מה המקום בו יהיה העולם הבא, מה הזמן שיהיה אז, האם השכר והעונש יהיו תמידיים או לתקופה מוגבלת והאם יש בזה הבדל בין השכר לעונש, האם יש הבדל בשכר בין צדיק לצדיק, האם הנענשים ומקבלי השכר יראו זה את זה, האם יהיו עליהם מצוות ואם כן התהיה להם בחירה חופשית, ואם תהינה מצוות ובחירה, מה יהיה שכר עשייתם. כאשר נבאר ענינים אלו, נשלים את כל אשר צריך לברר בענין השכר והעונש לעוה"ב.
550 תחילה, נבאר את מהות השכר והעונש. כשיגיע זמן התשלום על מעשי האדם, יבראו השכר והעונש הרוחניים, ומכיון שאנו עוסקים במושגים רוחניים שאיננו רגילים אליהם, ביאורם מורכב.
551 השכר והעונש יוצאים ממקור אחד, וכל אדם מקבל את הראוי לו, הרשע את עונשו והצדיק את שכרו. ניתן לדמות זאת לאש הגשמית בעולם הזה, שהיא עושה שתי פעולות, שורפת ומאירה, וכך השכר והעונש דבר אחד, שהרשעים סובלים ממנו והצדיקים נהנים ממנו. וכך נאמר במלאכי (ג, יט-כא): "כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש וליהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ויצאתם ופישתם כעגלי מרבק, ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם...". הנביא מלאכי מדמה את השכר והעונש לשתי פעולות השמש, האור והחום, על הצדיקים נאמר: "שמש צדקה", ועל הרשעים נאמר: "היום בא בוער". המילה "היום" משולה לשמש, כמו שאנו רואים בספר שופטים (יט, יא): "הם עם יבוס והיום רד מאוד", וכן נאמר (שם ט): "הנה רפה היום לערוב".
552 ההפרדה בין הצדיקים לרשעים
ואף שנמשלו השכר והעונש לשמש, יש הבדל בין פעולת השמש ובין השכר והעונש העתידי, מפני שהשמש מפיקה גם אור וגם חום ולא ניתן להפריד ביניהם (בניגוד לדעה השמינית במאמר הראשון, ששם סוברים שהחום של השמש בא על ידי הסיבוב שלה באוויר), ואילו בשכר ובעונש הצדיקים ייהנו מהאור ולא יחושו בחום, ואילו הרשעים יסבלו מהחום ולא ייהנו מן האור, אף ששתי הפעולות באות ממקור אחד.
553 ההפרדה בין השכר שנמשל לאור לעונש שנמשל לחום תעשה על ידי כח שיבדיל בין הפעולות, כלומר לצדיק ולרשע מגיעה רק הפעולה המתאימה להם, או ששתי הפעולות תהינה כאחת, אלא שה' ישמור את הצדיקים מן העונש, החום, שלא יסבלו ממנו, וימנע את השכר, האור, מן הרשעים, כלומר לצדיק ולרשע מגיעות שתי הפעולות, אלא שאחת מהן נמנעת ממנו, והסברא השניה נראית יותר. וכן נאמר בע"ז (ג, ב): "אין גהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר, רשעים נידונים בה וצדיקים מתרפאים ממנה".
554 הפרדה כעין זו ראינו ביציאת מצרים, למצרים היה חושך, ואילו לישראל היה אור, והחושך לא הגיע אליהם.
555 מהדברים שבארנו עד כאן מובן מדוע הנביאים וחז"ל קוראים לשכר הצדיקים אור, ולעונש הרשעים אש. על הצדיקים נאמר (תהילים לו, י): "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור", וכן (תהילים צז, יא): "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה", וכן (משלי יג, ט): "אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך", וכן נאמר (איוב לג, ל): "להשיב נפשו מיני שחת לאור באור החיים", ובדומה לזה בעוד פסוקים רבים.
556 ועל עונשם של הרשעים נאמר (ישעיה א, לא): "והיה החסון לנעורת ופועלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה", וכן (ישעיה לג, יא): "תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם", וכן (ישעיה ל, לג): "כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן העמיק הרחיב מדורתה אש ועצים הרבה נשמת ה' כנחל גפרית בוערה בה", וכן (איוב טו, לד): "כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שוחד", וכן (שם כב, כ): "אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש", וכן (שם כ, כו): "כל חשך טמון לצפניו תאכלהו אש לא נפח", וכן (תהילים יא, ו): "ימטר על רשעים פחים אש וגפרית", וכן (שם קמ, יא): "ימיטו עליהם גחלים באש יפלם", ועוד הרבה פסוקים הדומים לכך.
לעילוי נשמת שמשון בנימין פופלניקר בן יצחק ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
