ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וּבְמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (פרשת צו סי' א): זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהילים פט, ז): מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה' יִדְמֶה לַה' בִּבְנֵי אֵלִים. בִּלְעָם הָרָשָׁע הָיָה אוֹמֵר: מָה הִקְרִיב לְפָנָיו אַבְרָהָם? אַיִל אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, יג): וְהִנֵּה אַיִל אַחַר וכו'. אִם רוֹצֶה, אֲנִי מַקְרִיב לְפָנָיו בְּנִי וּבִתִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו, ז): הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, זֶה בְּנוֹ הַבְּכוֹר. פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי, זֶה בִּתּוֹ. רְאֵה בִּלְעָם הָרָשָׁע {כַּמָּה} הָיָה עָרוּם, אוֹמֵר: אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי (במדבר כג, ד), לֹא הָיָה אוֹמֵר: שִׁבְעַת מִזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי, אֶלָּא הַמִּזְבְּחוֹת. אָמַר: מִשֶּׁנִּבְרָא אָדָם עַד עַכְשָׁו שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת בָּנוּ: אַבְרָהָם בָּנָה אַרְבָּעָה, יִצְחָק בָּנָה אֶחָד, יַעֲקֹב שְׁנַיִם, וַאֲנִי כְּנֶגֶד כֻּלָּם עָרַכְתִּי. אָמַר לוֹ: רָשָׁע, אִלּוּ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ קָרְבָּן הָיִיתִי אוֹמֵר לְמִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל שֶׁיַּקְרִיבוּ קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פט, ז): מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה', יִדְמֶה לַה' בִּבְנֵי אֵלִים. אֵין אֲנִי מְקַבֵּל קָרְבָּנוֹת אֶלָּא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו, ב): צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו וגו' עַד כָּאן. מִפְּנֵי שֶׁרָאָה בִּלְעָם שֶׁהַקְרָבַת הַקָּרְבָּן הוּא שֶׁהֶעָלוּל שׁוֹאֵף אֶל עִלָּתוֹ לְהִדָּבֵק בּוֹ, אָמַר שֶׁכָּךְ הוּא מִשְׁתּוֹקֵק, שֶׁיַּקְרִיב בְּנוֹ וּבִתּוֹ אֵלָיו, שֶׁכָּךְ הוּא מִשְׁתּוֹקֵק אֶל הָעִלָּה.
בלעם בנה שבעה מזבחות כנגד שבע מידות של הנהגת הטבע
וְאָמַר: שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי, אָמַר כִּי הָאָבוֹת בָּנוּ שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת. אַבְרָהָם בָּנָה אַרְבָּעָה מִזְבְּחוֹת, וּבֵאוּר זֶה שֶׁבָּנָה אַבְרָהָם אַרְבָּעָה מִזְבְּחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמִּדָּתוֹ מִדַּת הַחֶסֶד, וּמִדַּת הַחֶסֶד תִּתְחַלֵּק לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים. וְיִצְחָק מִדָּתוֹ מִדַּת הַדִּין, אֵינוֹ מִתְחַלֵּק כְּלָל, וּלְפִיכָךְ לֹא בָּנָה רַק מִזְבֵּחַ אֶחָד. וְיַעֲקֹב בָּנָה שְׁנַיִם, שֶׁמִּדָּתוֹ מִדַּת הָרַחֲמִים מִתְחַלֵּק לִשְׁנַיִם בִּלְבַד, וְזֶה כִּי אֵין יָכוֹל לַעֲמֹד בַּדִּין רַק הַצַּדִּיק וְלֹא הָרָשָׁע, וְגַם לַצַּדִּיק מִצַּד הַדִּין אֵין נוֹתֵן לוֹ עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב, אֲבָל מִדַּת הָרַחֲמִים הוּא מִתְחַלֵּק לִשְׁנַיִם, שֶׁהֲרֵי הָרַחֲמִים בֵּין לַצַּדִּיק וּבֵין לָרָשָׁע, כַּאֲשֶׁר יַגִּיעַ לוֹ צָרָה מְרַחֵם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו, וְנוֹתֵן לוֹ מַה שֶּׁצָּרִיךְ מִתּוֹךְ הַצָּרָה. וְהַחֶסֶד הוּא מִתְחַלֵּק לְאֵלּוּ שְׁנַיִם, שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד כַּאֲשֶׁר הוּא צָרִיךְ לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע, כְּמוֹ הָעִנְיָן שֶׁהוּא אֵצֶל רַחֲמִים, שֶׁאֵין רַחֲמִים רַק כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לוֹ צָרָה וְצָרִיךְ לַדָּבָר מִתּוֹךְ הַצָּרָה, וְכֵן הַחֶסֶד, כַּאֲשֶׁר הוּא צָרִיךְ לְחֶסֶד עוֹשֶׂה חֶסֶד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע, הֲרֵי לְךָ שְׁנֵי חֲלָקִים שֶׁל חֶסֶד. וְעוֹד שְׁנֵי חֲלָקִים שֶׁל חֶסֶד, שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד אַף שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, וְנוֹתֵן לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב, כִּי זֶה הַחִלּוּק שֶׁיֵּשׁ בֵּין חֶסֶד וְרַחֲמִים, כִּי הָרַחֲמִים אֵינָם רַק כַּאֲשֶׁר הוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר מִתּוֹךְ צָרָה, וְחֶסֶד בֵּין שֶׁצָּרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר וּבֵין שֶׁאֵין צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר, נוֹתֵן חֶסֶד עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב. וּלְפִיכָךְ בָּנָה אַבְרָהָם אַרְבָּעָה מִזְבְּחוֹת, וְיִצְחָק אֶחָד, וְיַעֲקֹב שְׁנַיִם. אברהם בנה ארבעה מזבחות, יצחק אחד ויעקב שניים בהתאם למידותיהם - חסד, דין ורחמים
וּבִלְעָם אָמַר: אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי, כִּי הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר הַנְהָגָתָם עַל פִּי הַטֶּבַע נִכְלָלִים בָּהּ כָּל אֵלּוּ הַמִּדּוֹת. שֶׁהַרְבֵּה דְּבָרִים אֲשֶׁר נָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּטֶּבַע, בַּדִּין, שֶׁאִם לֹא הָיָה אוֹתוֹ דָּבָר הָיָה מֵת לְשַׁעְתּוֹ וְלֹא הָיָה קִיּוּם לוֹ. וְיֵשׁ דָּבָר שֶׁאִם לֹא בָּרָא הַשֵּׁם כָּךְ, הָיָה לוֹ חִסָּרוֹן וְצָרָה. וְיֵשׁ שֶׁבָּרָא עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב וְעַל צַד הַחֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ לְמִי שֶׁעִיֵּן בַּטִּבְעִית. הֲרֵי הַמִּדּוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג בּוֹ עוֹלָמוֹ, שֶׁהֵם: הַחֶסֶד וְהַדִּין וְהָרַחֲמִים, אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה מִדּוֹת מִתְחַלְּקִים לְשִׁבְעָה חֲלָקִים כַּאֲשֶׁר הִתְבָּאֵר. וְהָאֻמּוֹת, אַף עַל גַּב שֶׁאֵינָם מֻנְהָגִים בַּהַנְהָגָה הָאֱלֹהִית, אָמַר שֶׁהַנְהָגַת הָאֻמּוֹת הַנְהָגַת הַטֶּבַע, שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת כָּל הַנְהָגוֹת הָאֵלּוּ, כָּךְ יֵשׁ לְפָרֵשׁ.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
62 - גבורות השם פרק ס"ט חלק ד'
63 - גבורות השם פרק ס"ט חלק ה'
64 - לימוד שבועי באמונה י-טז אב תשע"ו
טען עוד
אמרו במדרש תנחומא על הפסוק: כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים. אמר בלעם הרשע: מה הקריב אברהם לפניו? איל אחד, שנאמר: והנה איל אחר וכו', אם הוא רוצה אקריב לפניו בני ובתי, שנאמר: האתן בכורי פשעי - זה בנו הבכור. פרי בטני חטאת נפשי - זו בתו. ראה כמה ערום היה בלעם הרשע, אמר: את שבעת המזבחות ערכתי, לא אמר: שבעת מזבחות ערכתי, אלא המזבחות. אמר: משנברא אדם עד עכשיו שבעה מזבחות בנו. אברהם בנה ארבעה, יצחק בנה אחד, יעקב בנה שניים, ואני ערכתי כנגד כולם. אמר לו הקב"ה: רשע, אילו הייתי מבקש קרבן הייתי אומר למיכאל וגבריאל שיקריבו קרבן, שנאמר: כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים. אין אני מקבל קרבנות אלא מבני ישראל, שנאמר: צו את אהרון ואת בניו וכו'. מפני שידע בלעם שהקרבן הוא דבקות הנברא בבוראו, אמר שכל כך הוא משתוקק להדבק בבורא, עד שהוא מוכן להקריב את בנו ואת בתו.
אמר בלעם: שבעת המזבחות ערכתי. כוונת בלעם שהוא בנה שבעה מזבחות כנגד שבעה מזבחות שהקימו האבות, אברהם ארבעה, יצחק אחד, ויעקב שניים. אברהם בנה ארבעה מזבחות מפני שמידתו מידת החסד, ומידת החסד מתחלקת לארבעה חלקים. יצחק שמידתו דין, אינו מתחלק כלל, ולכן בנה רק מזבח אחד. ויעקב בנה שניים, כי מידתו רחמים, ומידת הרחמים מתחלקת לשניים. ביאור הדברים: במידת הדין יכול לעמוד רק הצדיק ולא הרשע, וגם הצדיק במידת הדין אינו זוכה לטוב גמור. אבל מידת הרחמים מתחלקת לשניים, שהרי הרחמים הם לצדיק ולרשע, שכאשר מגיעה צרה, הקב"ה מרחם עליהם ונותן להם צרכיהם בשעת צרתם. החסד כמו הרחמים מתחלק לשניים אלו, לצדיק ולרשע, שעושה חסד לצדיק ולרשע בשעה שהם צריכים, כמו מידת הרחמים. מידת הרחמים מתגלה רק בשעת צרה, כאשר צריך סיוע, וכן החסד, כאשר הוא זקוק לחסד עושה חסד עם הצדיק ועם הרשע, הרי שני חלקים של החסד. אבל למידת החסד יש שני חלקים נוספים, שעושה חסד גם עם מי שאינו צריך, ונותן לרשע ולצדיק עזרה על הצד הטוב ביותר. זהו ההבדל בין חסד לרחמים. שהרחמים אינם אלא בשעה שזקוקים להם בשעת הצרה, ואילו החסד הוא בין כאשר זקוקים לעזרה בצרה ובין אם לא נמצאים בצרה עושה חסד על הצד הטוב ביותר. לכן בנה אברהם ארבעה מזבחות, יצחק אחד ויעקב שניים.
ובלעם אמר: שבעת המזבחות ערכתי, כי הנהגת האומות היא הנהגה טבעית, ובהנהגה טבעית נכללות כל המידות הנזכרות. פירוש: הרבה דברים שנתן הקב"ה בטבע ניתנו בדין, שאם לא יהיו דברים אלו, אותם דברים אינם יכולים להתקיים. ויש דברים שאם לא היה הקב"ה בורא אותם באופן זה, יהיו בצרה וחסרון תמידיים. ויש דברים שנבראו על צד החסד והטוב, כמו שידוע למי שעיין בדברים הטבעיים. הרי שהמידות שהקב"ה מנהיג בהם את עולמו, שהן: דין, רחמים וחסד, נחלקות לשבעה חלקים. ואף שאין האומות מונהגות בהנהגה אלוקית, אמר בלעם שהנהגת הטבע בה מונהגות האומות כוללת את כל ההנהגות הללו.
ביאורים
אבות האומה הישראלית, העומדת ביסודו של העולם, כוללים בתוכם את כל המידות השונות שמרכיבות את העולם, ולכן מתאים שכל האבות יחד, שהם יחידה אחת העומדת בראש האומה הישראלית, יופיעו את אותן שבע מידות.
בלעם הרשע היה נביאם של אומות העולם. אומות העולם שייכות לטבע ומחוברות אליו, וממילא ההופעה שלהן היא כחלק מעולם הטבע. לכן רצה בלעם הרשע לבנות שבעה מזבחות, ולהשוות את עצמו כביכול לאבות, כאילו הוא כולל את כל המידות.
בטעותו של בלעם יעסוק המהר"ל בהמשך.
הרחבות
מטרת עבודת הקרבנות
אָמַר לוֹ: רָשָׁע, אִלּוּ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ קָרְבָּן הָיִיתִי אוֹמֵר לְמִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל שֶׁיַּקְרִיבוּ... אֵין אֲנִי מְקַבֵּל קָרְבָּנוֹת אֶלָּא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. המהר"ל מסביר שהקרבת הקרבנות אינה כדי 'לעזור' לקב"ה באיזה אופן, אלא היא ביטוי לכך שיצירי כפיו של הקב"ה משתוקקים אליו. זו הנקודה שבלעם לא הבין, כפי שמסביר המהר"ל בספרו 'נתיבות עולם' את הפסוק: "זבח רשעים תועבת ה' ותפלת ישרים רצונו" [משלי כא, כז].
אפשר היה להבין בטעות שיש לקב"ה תועלת מעצם עבודת הקרבנות והתפילה, ולכן הוא חפץ בה. אם כך היו פני הדברים, לא צריך היה להיות הבדל בין עבודת הצדיק לזו של הרשע. כדי לשלול טעות זו אמר שלמה: "זבח רשעים תועבת ה'". אם הייתה לה' תועלת מעבודת הקרבנות – לא היה שייך להבדיל בין המקריבים, אך כיוון שמטרתן היא להעלות את האדם – מובן שיש הבדל בין צדיק לרשע. מכאן מסיק המהר"ל שעבודת השם, המתבטאת בקרבנות ובתפילה, נועדה לתועלת האדם [נתיב העבודה א].
התפילה, כמו הקרבנות, היא עבודה שבאמצעותה האדם "מוסר עצמו" – מתמסר כולו אל ה' יתברך. התפילה אינה ניסיון לשנות את רצון הקב"ה, אלא מטרתה לשנות את עצמנו . כאשר אנו עומדים ומתחננים לפני ה', כבן לפני אביו, הדבר יוצר שינוי בקרבנו, ואנו הולכים ומתקרבים אליו. את תקווֹתינו אנו תולים בו ולא בנו, ובכך אנו נותנים לה' מקום נרחב בחיינו.
לרפואת חיים יונתן מרדכי בן פאשא אלקה הי"ו
לעילוי נשמת ראובן שמעון בן אורידה לבית כהן ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
