ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הכנה לתפילה וכיצד מתפללים
לקדש את החול
התורה מנחה שלא לפרוש מהעולם הגשמי, ולצד החתירה למחוזות הרוח על היהודי להיות אחוז היטב במציאות, לקדשה ולתקנה. לכן בקיום התורה והמצוות "המעשה הוא העיקר", וההלכה מתייחסת לאין-ספור פרטי החיים. מעבר לכך, גם כשאין היהודי עוסק במצווה מסוימת, עליו לקדש את כל תחומי חייו. המשנה באבות אומרת "כל מעשיך יהיו לשם שמים" והפסוק במשלי אומר "בכל דרכיך דעהו". על האדם לכוון לשם שמים ולדעת את ה' גם בעיסוקיו הפרטיים ובדרכו האישית – ב"מעשיך " ו"דרכיך " שלך.
בחסידות מוסבר הבדל בין "כל מעשיך יהיו לשם שמים" לבין "בכל דרכיך דעהו": ב"כל מעשיך יהיו לשם שמים" המעשה עצמו נותר בגדר חולין, אלא שמטרתו לתמוך בעתיד בעניין שמימי ומקודש – הוא מכוון "לשם שמים". לעומת זאת, בדרך השניה, ידיעת ה' מתחוללת בהווה, בתוך מעשה החול ממש, "ב כל דרכיך", ובכך חושפת בו עצמו ממד של קדושה.
לדוגמה, המדע הוא חכמת עולם החול הסתמי, ואינו עוסק בקדושה וערכיות. כיצד ניתן לקדש את העיסוק במדע? האדמו"ר הזקן מציע בספר התניא שתי דרכים:
ההולך בדרך של "כל מעשיך יהיו לשם שמים" עוסק במדע כדי לרכוש לעצמו מקצוע מכניס, מתוך כוונה לנצל את זמנו הפנוי לתורה ותפילה מתוך שלוות הנפש, ללא דאגות כלכליות (כמובן, הוא מתכנן גם להשקיע את כספו בחינוך תורני לילדיו ובכלל במעשי צדקה וחסד). באופן זה, אין קדושה בלימוד המדע ובעיסוק בו, אלא שהתכלית הסופית היא קדושה – החול נועד לשרת את הקודש.
קרוב אליך (663)
הרב יצחק גינזבורג
241 - תפילת חול
242 - האם מותר לבלות בקניון?
243 - אמונה בלי מצוות - שווה משהו?
טען עוד
הדרך הראשונה שווה לכל נפש, משום שאינה דורשת שינוי מהותי של אופי הלימוד עצמו, אך סכנתה בצדה – אפשר לשקוע בחולין שבהווה, ולשכוח את המטרה העתידית. לעומתה, הדרך השניה, התובענית יותר, מקדשת את החול בהווה ופוגשת את ה' בתוך המציאות עצמה. שאיפתנו, כשהולכים ומתקרבים לגאולה, היא לזכות לעבודת "בכל דרכיך דעהו".
התאוות של ה'
מדוע כל כך חשוב לקדש את החולין? מעבר לטובתנו האישית במילוי חיינו במשמעות, קידוש החולין הוא מילוי היעוד העיקרי של בריאת העולם – "נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה ב[עולמות ה]תחתונים". העולם הגשמי כה נמוך, נדמה לנו כנפרד מהבורא ואפילו מסתיר עליו. מדוע ברא ה' עולם כזה ושלח אותנו לתוכו? משום שהיתה בלבו, כביכול, תאווה כמוסה לשכון דווקא בתוך מציאות רחוקה וזרה כזו (וזאת מדוע? על כך השיב אדמו"ר הזקן כי "על תאווה אין מקשים קושיות" – הביטוי "נתאווה", הנראה כה זר ביחס לה', מבהיר כי מדובר ברצון כמוס שלמעלה מכל הבנה והשגה). קידוש החולין, יותר מכל דבר אחר, מפנה מקום לה' בתוך-תוכה של סתמיות העולם – מימוש היעוד של "דירה בתחתונים".
והנה, התיאור המופלא של תאווה אלוקית מתייחס במדרש לדבר נוסף – "הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם של ישראל". הקשר בין "דירה בתחתונים" במציאות החולין לבין עבודת התפילה שייך במובהק לחודש חשון: כפי שפתחנו, תחלת התפילה על הגשמים ב-ז' חשון מבטאת את סיום החגים המוחלט והחזרה לעיסוקי היום-יום (ובחסידות נתפרש הנוסח "משיב הרוח ומוריד הגשם" כהשבה כלפי מעלה של הרוחניות, בה עסקנו בחגים, והורדת שפע הגשמיות לעולם). תפילת הגשם היא תפילה במובנה הפשוט ביותר, תפילת דרי הארץ לקבל מן השמים את צרכי חייהם הבסיסיים (ובעומק רומז הגשם לכל ברכות ה' בפרשת בחוקותי – "ונתתי ג שמיכם בעתם", "ונתתי ש לום בארץ" ו"ונתתי מ שכני בתוככם"). שאלת הגשמים מסמנת שבימי החולין המתחילים בחשון יש להתמקד בעבודת התפילה (כך מוסבר השם מרחשון כרומז לשפתים מרחשות בתפלה).
האדם המתפלל
מה הקשר בין הכשרת העולם לנוכחות ה' ("דירה בתחתונים") לבין התפילה? "דירה בתחתונים" אינה פינוי מקום פיזי לה', שהרי ממילא "מלוא כל הארץ כבודו" ו"את השמים ואת הארץ אני מלא", ובכלל ה' אינו מוגדר כלל במושגי המקום והזמן. "דירה בתחתונים" פירושה שה' נעשה נוכח באופן פנימי וקבוע בתוך מודעות העולם – המודעות האנושית. התורה מתארת כיצד לפני בריאת האדם היתה המציאות כולה ב'סטנד-ביי', הצמחים לא צמחו משום שלא ירד גשם, והגשם לא ירד משום ש"ואדם אין לעבוד את האדמה" – טרם נברא האדם שיכיר בטובת הגשמים ויתפלל עליהם! כלומר, הבריאה מתחילה למלא את יעודה רק כשמופיעה מודעות האדם המתפלל (ורמז: אדם במילוי אותיות – אלף דלת מם – יוצר את המילים אדם מתפלל ). כשם שדווקא הנְכחת ה' במציאות החולין הופכת את העולם-לכשעצמו למקומו של ה', כך דווקא התפילה היא פנייה אל ה' של עצם ה'אני' האנושי, על כל צרכיו, מצוקותיו, שמחותיו ותקוותיו. בלימוד תורה או קיום מצוות האדם מסיח את דעתו מקיומו האישי להבנת ומילוי רצון ה', אך בתפילה עומד האדם כפי שהוא מול אלוקיו.
כמובן, העיסוק בתורה ובמצוות הכרחי, ובלעדיו עלול להיווצר מצב שהאדם מתפלל ובה-בעת פועל באופן שלילי ואסור, כתיאור הגמרא לגנב המתפלל לעזרת ה' בגנבה – "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא". אך לאידך, אסור שהעיסוק בהוראות ה' ישכיח את עצם העמידה מולו והקריאה אליו בכל מצבי החיים, גם הקשים והשליליים. אכן, את הפסוק "בכל דרכיך דעהו" מפרשים חז"ל – "אפילו לדבר עבירה"! אחד הפירושים לכך הוא שגם כאשר האדם אינו גובר על יצרו הרע ונופל לחטא עליו להתפלל ולצעוק אל ה'. סיום הפסוק "בכל דרכיך דעהו" הוא "והוא יישר אורחותיך": אם הגנב-החוטא קורא לה' בכל מצב בסופו של דבר יעזור לו ה' ליישר את דרכיו ולחזור למוטב.
עבודת "בכל דרכיך דעהו" באופן זה, כאשר יום-יום ושעה-שעה, מכל מצב ומכל מקום, מתפלל האדם אל ה' ו'דורש' לדעת אותו, מאפשרת לכל אחד לקדש גם את העיסוק בחולין. שיהיה לנו חורף בריא וגשום!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
