^ 1.זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אמור [דף קג עמ' ב]
^ 2. רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו, (יז-יח): שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו', אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו.
כיצד? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים ט"ז) לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר (הושע ט') זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם, ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר (מלאכי ב') וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם.
^ 3. חולין (פד:) דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי: מאי דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט - לעולם יאכל אדם וישתה - פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה - במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו - יותר ממה שיש לו, שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם.
^ 4.סדר האושפיזין עפ"י מנהג אשכנז הוא לפי סדר תולדותיהן הכרונולוגי אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון, דוד. ואם תשאל והלא אהרון גדול ממשה?- י"ל שעל שניים שהיו באותו הדור לא הקפיד על סדר לידתם אלא רק על הסדר הכרונולוגי בסדר הדורות. ולכן העדיף להקדים משה לאהרון שכן משה היה גדול מאהרון בנביאות.
^ 5.האר"י, וכן מנהג ספרד ועדות המזרח עפ"י דבריו, נהגו לסדר את סדר האושפיזין עפ"י הספירות שאותם מייצגים הצדיקים הללו: אברהם- חסד; יצחק- גבורה; יעקב- תפארת; משה- נצח; אהרון- הוד; יוסף-יסוד; דוד- מלכות. ולכן ברור גם מדוע אין סדר הספירות מופיע כסדר הכרונולוגי של הלידה, שכן כל צדיק אנו מזמינים ביום שכנגד מספר 'הספירה' שהוא מייצג. וכפי שמופיע במפורש בזוהר: זוהר - תוספת כרך ג (ויקרא, במדבר, דברים) דף שא עמוד ב ; סימן ח דף קנא ע"א גרסינן שבעה יומין עלאין ברא קודשא בריך הוא בעלמא ועלייהו שתיל ובני עלמין הדא הוא דכתיב (שמות לא) כי ששת ימים עשה ה' ולא כתיב בששת ולקבל אינון שבעה יומין עלאין ברא קודשא בריך הוא בארעא שבעה זכאי קשוט לקיימא לון ולאנהרא לון כל חד וחד לקבל יומיה ושתיל להו כל חד וחד בדרא דאתחזי ואינון אבהן דעלמא אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן
^ 6.וכפי שמספרת לנו הגמרא במסכת תענית ובמדרש.
^ 7. רש"י במדבר פרק כא : וישמע הכנעני - שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו', [כדאיתא בר"ה (דף ג.): וישמע הכנעני מלך ערד, מה שמועה שמע - שמע שמת אהרן, ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן, ואמר רבי אבהו: אל תקרי ויראו אלא וייראו] ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות: (פרק לג :( וישמע הכנעני - כאן למדך שמיתת אהרן היא השמועה, שנסתלקו ענני הכבוד וכסבור שנתנה רשות להלחם בישראל.
^ 8. טור אורח חיים הלכות סוכה סימן תרכה : והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו. [ונציין כאן שכתבו הפוסקים שבנוסף לכוונה הפשוטה שיש לכוון בעשית כל מצוה שאנו עושים אותה לצאת יד"ח כפי שציווה הי"ת; כאן יש פן נוסף שיש לכוון זכר לענני כבוד, ואם לא כוון לא יצא יד"ח. אך להלכה הקל הפמ"ג שיצא בדיעבד].
^ 9. גמ' סוכה כ: סוכה מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות!
^ 10.וכמו שמבואר בענין דבורה שהיתה שופטת את ישראל והיתה יושבת תחת 'תומר דבורה', עץ גבוה ורואים מה שיש תחתיו, כדי שהאנשים שמגיעים אליה לשמוע דבר ה' לא יתייחדו איתה.
^ 11.יש להעיר שאין זה נכון לומר 'יצתה מרים' שכן אע"פ שהיא מפורשת במאמר הקודם על ענני הכבוד, אך אין היא נזכרת במפורש במאמר הזוהר. לעומת זאת יוסף נזכר במפורש בזוהר במקום אחר [תוספת כרך ג (ויקרא, במדבר, דברים) דף שא עמוד ב] כאחד משבעה עמודי העולם ביחד עם דוד משה ואהרון והאבות
^ 12.מסכת סוכה (נב. :(תנו רבנן: משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקדוש ברוך הוא: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו: רבונו של עולם, איני מבקש ממך אלא חיים. אומר לו: חיים, עד שלא אמרת - כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים שאל ממך נתתה לו וגו'.
^ 13. להרחבה עיין בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בלק [המתחיל בדף קכו עמוד א]
^ 14.זהו כינוי וביטוי למלכות ישראל(בכללותה) שאמורה לחזור לבית דוד (בן פרצי- בנו של יהודה) וכנבואת דיעקב לבניו טרם מותו "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו"
^ 15.ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי וגו' וכפי שמבאר הזוהר באריכות טעם הדבר