ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- הכוונה בתפילה
בסידורי התפילה אנו מוצאים נוסחים שונים המשתנים מעדה לעדה ומהוצאה להוצאה. נבקש לעמוד על מעלת הדקדוק במילות התפילה ובאותיותיה.
התפילה בעיקרה אמנם אותה תפילה, גם מבחינת הסדר והמבנה וגם מבחינת התוכן, אך קיימים שינויים קלים בין הנוסחים, כמו: "תשכון בתוך ירושלים עירך" בנוסח עדות המזרח, לעומת "ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה" בנוסח ספרד ובנוסח אשכנז, או "שמע קולנו ה' אלקינו" בנוסח עדות המזרח ובנוסח אשכנז, לעומת "אב הרחמן שמע קולנו ה' אלקינו" בנוסח ספרד, וכדו'. ומעניינת בהקשר זה עדותו המיוחדת של הרמב"ן 1 שכתב:
"והנני מעיד עלי לפני רבותי שמים וארץ, כי שמענו ממגידי אמת שבכל ארצות מלכות תימן קהילות רבות עוסקות בתורה ובמצוות לשמן, והיו מזכירים שם הרב בכל קדיש 'בחייכון וביומיכון ובחיי דרבנא משה בר מיימון' (הרמב"ם) אשר האיר עיניהם בתורה והעמידן בקרן אורה...".
בתקופת חייו של הרמב"ם היו בני תימן מזכירים את שמו של רבם הגדול בתוך נוסח הקדיש. השאלה הנשאלת היא: עד כמה אנו נדרשים לדייק ולדקדק בנוסח התפילה?
חסידי אשכנז היו סופרים ומונים את תיבות התפילה
בהלכות תפילה כתב הטור 2 בשם אחיו רבנו יחיאל:
"לשון אחי ה"ר יחיאל ז"ל דורשי רשומות הם חסידי אשכנז אשר היו שוקלין וסופרין מספר מנין תיבות התפילות והברכות וכנגד מה נתקנו.
אמרו, שבג' ברכות הראשונות יש ק"ז תיבות, לפי שיסודן ממזמור 'הבו לה' בני אלים' ובו צ"א תיבות, ומן הפסוק 'כי בראותו ילדיו', כדאיתא בפרק ב' דמגילה (יז ע"ב), מה ראו לומר בינה אחר קדושת השם דכתיב: 'כי בראותו ילדיו' וגו' עד 'והקדישו את קדוש יעקב ואת אלקי ישראל יעריצו', וסמיך ליה 'וידעו תועי רוח בינה', ובו ט"ז תיבות, הרי ק"ז .
וברכה ראשונה יש בה מ"ב תיבות ולא נתגלה לי טעמם, ואקח מן הבא לידי עד שיודע ויכולני לומר, כנגד 'ואעשך לגוי גדול' (בראשית יב), שיסודו ממנו ובו ח' תיבות, וכנגד 'ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ' (בראשית יב, יד), שמשם בא זה המטבע ובו תשעה תיבות, וכנגד 'כי ידעתיו למען אשר יצוה' וגו' (שם יח), וזה הוא 'וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם' וגו', ויש בו כ"ה תיבות, הרי מ"ב .
ועוד יכולני לומר, כנגד פסוק 'אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר' וגו' (שם טו), שמשם הוסד מגן אברהם, ויש בו י"ט תיבות. וכנגד 'ואברהם היה יהיה לגוי גדול' וגו', ויש בו י"א תיבות. וכנגד 'הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם' וגו' (ישעיה נא) שיש בו י"ב תיבות, הרי מ"ב . וכנגד שם מ"ב שפירשתי אותו על האבות, ולכן אות הראשונה של ברכה ב' והאחרונה מ', הרי מ"ב ".
מבין חכמי אשכנז היו חסידים שהיו סופרים ומונים את אותיות הקודש של התורה והתפילה ומילותיהן, והיו דורשים אותן כמין חומר, מתוך הבנה שסדר התפילה ונוסחה מדויקים ומדוקדקים בתכלית הדיוק והדקדוק.
בשלוש הברכות הראשונות של תפילת עמידה ישנן ק"ז תיבות, וחכמי אשכנז היו מונים את אותיות התפילה כדי למצוא מקבילה בפסוקי התורה שתלמד אותנו על איזה חלק בתורה מיוסדות מילות התפילה.
חז"ל 3 אומרים:
"לפיכך נקראו ראשונים סופרים - שהיו סופרים כל האותיות שבתורה...".
ולמעשה כבר כתב הרא"ש 4 , אביו של הטור, דברים דומים באחת מתשובותיו וזו לשונו:
"יש לי קונטריס מעשה ישן וכתוב בו כל הברכות של כל השנה וסכום כמה תיבות יש בכל ברכה וברכה וכנגד מה נתקנה".
וברוח זו כתב גם בעל הרוקח בפירושו על הסידור 5 :
"אני אלעזר הקטן, קיבלתי טעמי התפילות מאבא מרי, רבינו יהודה בר קלונימוס, וממורי רבינו יהודה חסיד אב החכמה, כאשר קיבל מאביו רבינו שמואל הקדוש בן רבינו קלונימוס הזקן בן רבינו יצחק. והם קיבלו רב מרב, גאון מגאון, עד רבינו משה בן רבנא קלונימוס שהביאו המלך קרלא עמו ממדינת לוקא. ורבנא משה קיבל מאבו אהרן בן רבנא שמואל הנשיא, וקיבלו רב מרב עד שמעון הפקולי. ואבותינו הראשונים גנזום ולא היו מוסרים כי אם לצנועי וחסידי הדור, עד שבא רבינו יהודה חסיד זצ"ל ומסרו לי. והוא ציוה עלי להעתיקו ולגלותו לחסידי הדור, למען ידעו מהסוד בברכות ובתפילה ויכוונו ליבם, ולא יותירו ולא יחסרו אפילו אות אחת, כל שכן תיבה".
מנין התיבות לא מועיל אלא למי שעשאו
ה"בית יוסף" 6 נדרש אף הוא לסוגיה זו, והביא דברי רבי דוד אבודרהם 7 שכתב:
"יש אנשים שמנו התיבות שיש בכל ברכה וברכה משמונה עשרה והביאו פסוקים על כל ברכה מעניניה שעולין תיבותיהם כמנין תיבות הברכה, וכן עשיתי אני בראשונה מנין כזה.
ואחר כך נראה לי שאין לו יסוד ולא שורש כי לא תמצא מקום בעולם שאומר שמנה עשרה בענין אחד תיבה בתיבה אלא יש מוסיפין תיבות ויש גורעין, ואם כן המנין הזה אינו מועיל אלא למי שעשאהו לא לזולתו. ולמה נטריח על הסופרים לכתבו".
האבודרהם היה מגדולי ספרד בתקופת הראשונים, ואף הוא ביקש ללכת בדרכם של חכמי אשכנז ולספור את האותיות והמילים, אך לאחר מעשה, משנפגש עם ההבדלים השונים שבין הנוסחים, חדל מספירה זו, כי ראה שהמנין משתנה לפי הנוסחים השונים.
כשמדובר בפסוקי התורה, כל אות ותג מדויקים ומדוקדקים, על כך אין ספק, אך נוסח התפילה מקורו ב'אתערותא דלתתא' ואיננו ממקור אלקי.
למה התקשו למצוא מי שיתקן את ברכת המינים?
הגמרא בברכות 8 אומרת:
"אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים? עמד שמואל הקטן ותקנה".
על שאלת רבן גמליאל קשה: וכי לא מצא בין כל חכמי דורו אף אחד שמסוגל לתקן את הברכה מלבד שמואל הקטן?! מהו הקושי האדיר שבתיקון הברכה?
על שאלה זו עומד מרן הרב קוק בפירושו לסידור 9 , וכה דבריו:
"ברכה זו של התפילה, שבתוכה אצורים דברים של שנאה ומשטמה, והאדם באשר הוא אדם אי אפשר כלל שלא תמצא בקרבו איזו שנאה טבעית לאויבי נפשו ורודפי עמו, צריכה היא לבא דווקא ממי שכולו טהור וקדש לה', שתכונת השנאה הטבעית אין בלבבו כלל".
ברכת המינים האוצרת בתוכה שנאה נגד רשעי עולם - הנוצרים, המיסיונרים ודומיהם - צריכה להתחבר על ידי אדם שכולו קודש לה' ללא פניות ונגיעות, שכן מתקן הברכה הוא הקובע את כוונתה לדורות עולם לכל ישראל. וחפצו באיבוד המינים, שונאי ה' וישראל, איננו מתוך נטייה טבעית, אלא מתוך אהבה גדולה לכל היצורים ודאגה כנה לאושרם ולפריחתם. מתוך אהבתו לכל הוא תובע סילוק ואיבוד של כל מה שמפריע ומעכב את תיקון העולם, ומעיב על התפשטות האורה האלקית.
ה"פני יהושע" על הגמרא שם מבאר באופן אחר, וכך כתב:
"נראה מבואר, שכל ברכות התפילות מיוסדים על אדני פז במספר התיבות ואותיות, כמבואר בטור או"ח (סימן קיג), מלבד מה שיש בהם סוד מופלא. דאי לא תימא הכי, מה זה שאמר רבן גמליאל כלום יש אדם שיודע לתקן, דהא אפילו נשי דידן נמי יכולין לתקן כן, כיון שאינן אלא ענייני קללות השייך להתפלל על הצדוקים... על כרחך כדפרישית, שמספר התיבות ואותיות מצד עצמותם ומהסוד שבהם יכולין לעשות רושם למעלה עד כדי שיתקיים המכוון באותה ברכה.
ואי תקשה: אם כן מה זה שאמרו חכמים, תפילה בכל לשון, דלפי מאי דפרישית היה צריך להתפלל דווקא בלשון הקודש, זו אין קושיא, דרחמנא לבא בעי, וכל מי שמתכוון בתפילתו באיזה לשון שירצה, אפילו הכי אותה התפילה עושה רושם על אותו הדרך שתקנוהו אנשי כנסת הגדולה בלשון הקודש".
כשאדם מישראל מכוון ליבו לשמים, תפילתו עושה רושם בהתאם למעלת מחבריה, אנשי כנסת הגדולה, גם אם שינה מן הלשון והתפלל בשפה זרה. המשנה באבות 10 אומרת:
"הוא היה אומר: חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר: 'בצלם אלקים עשה את האדם' (בראשית ט, ו)".
המציאות הטבעית היא שאנחנו חביבים לפני הקב"ה והקב"ה אוהב אותנו, אבל המדרגה הגבוהה יותר היא, כשאדם מודע לצלם האלקים שבו ולהיותו בן למקום. כשזה חלק מהתודעה הפנימית של האדם, 'חיבה יתירה נודעת לו'.
כך גם בתפילה. למילות התפילה יש כוח פעולה עצמי בזכות מעלת מחבריה, וככל שאדם מכוון יותר בתפילה, כך תפילתו מקבלת משמעות עליונה יותר ופותחת שערי שמים, 'חיבה יתירה נודעת לו'.
יכול להתפלל בכל לשון שירצה
בנוגע ללשון שבה נאמרת התפילה, כתב ה"שולחן ערוך" 11 :
"יכול להתפלל בכל לשון שירצה, והני מילי בציבור, אבל ביחיד לא יתפלל אלא בלשון הקודש. ויש אומרים, דהני מילי כששואל צרכיו, כגון שהתפלל על חולה או על שום צער שיש לו בביתו, אבל תפילה הקבועה לציבור, אפילו יחיד יכול לאומרה בכל לשון. ויש אומרים, דאף יחיד כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה, חוץ מלשון ארמי".
כלומר תפילה בציבור יכולה להיאמר בכל לשון, ויש אומרים שהוא הדין גם בתפילת יחיד הקבועה לציבור, או אפילו יחיד ששואל צרכיו. וכתב ה"ביאור הלכה" שם, שההיתר להתפלל בלשון זרה הוא רק כשמדובר ביהודי ירא שמים המבקש לכוון יותר בתפילתו ומתוך כך רוצה לשנות מלשון הקודש ללשון שקל לו לכוון בה יותר. והוסיף:
"אבל אם אינו בכי האי גוונא, יתפלל בלשון הקודש, והטעם, כי לשון הקודש יש לו סגולות רבות מכל לשונות, והוא הלשון שהקב"ה מדבר בו עם נביאיו... וגם כשתקנו כנסת הגדולה את נוסח התפילה היו ק"ך זקנים ומהם כמה נביאים, והמה נימנו על כל ברכה בתיבותיה ובצירופי אותיותיה בכמה סודות נעלמות ונשגבות, וכשאנו אומרין דברים אלו כלשונם של כנסת הגדולה אף שאין אנו יודעין לכוין, מכל מקום עלתה לנו תפילתנו כהוגן, כי התיבות בעצמן פועלין קדושתן למעלה, מה שאין כן כשמתפללין בלע"ז".
צירופי המילים והאותיות של לשון הקודש שנתקנו על ידי אנשי כנסת הגדולה פועלים בעולמות העליונים גם אם איננו מבינים את עומק משמעותם או אפילו את מובנם הפשוט.
בתפילתו בורא המתפלל שמים חדשים וארץ חדשה
ביתר הרחבה כותב רבי חיים מוולוז'ין ב"נפש החיים" 12 , וזו לשונו:
"ולא זו בלבד שבתיבת 'ברוך אתה', שפירושו הוא תוספת ריבוי ברכה ושפע, שייך זאת הכוונה, אלא שגם בכל תיבה ותיבה מכל נוסח התפילה, שייך גם כן זאת הכוונה הקדושה. כי כל תיבה מהתפילה, או של איזה ברכה, היא העולה למעלה מעלה על ידי מארי קלין וגדפין דנטלין לה, לפעול פעולתה בשורשה העליון המיוחד לה, והוא נעשה בזה כביכול שותפו של יוצר בראשית, לבנות ולנטוע כמה וכמה עולמות".
כל מילה ומילה שאומרים בתפילה פועלת פעולה של ריבוי האור בעולם. המלאכים, 'אדוני הקולות והכנפיים', נוטלים כל מילה ומילה של תפילה ומעלים אותה מעלה מעלה.
"כמו שכתוב בתיקונים (תיקון יח לה ע"ב): וכד בר נשא אפיק הבלים ודיבורים בצלותיה כמה עופין פתחין גדפייהו ופומייהו לקבלא לון. הדה הוא דכתיב 'כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים' גו'. ונטיל קב"ה אינון מלין ובני בהון עלמין דאתמר בהון 'כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה' גו'...".
המתפלל בורא שמים חדשים וארץ חדשה ומחזק את בניינו של העולם. כשהאדם מוציא דיבור של תפילה מפיו, כמה עופות פותחים את פיהם לקבלם, והקב"ה לוקח את המילים ובונה מהן עולמות.
"והמשכיל יבין מדעתו שלא לחינם הוצרכו לתיקון תחינה קטנה ותפילה קצרה כזו ק"כ זקנים ומהם כמה נביאים. אלא שהמה השיגו ברוח קדשם והשגת נבואתם העליונה ונהירא להו שבילין דכל סדרי בראשית ופרקי המרכבה.
לזאת יסדו ותיקנו מטבע ברכות והתפילות באלו התיבות דווקא. מאשר ראו והשיגו איזה דרך ישכון אורה של כל תיבה פרטית מהם אשר היא נצרכת מאד לתיקון ריבוי עולמות וכוחות עליונים וסידור המרכבה".
בכל תפילה ותפילה מקיים המתפלל את העולם ונעשה שותף להקב"ה. מכיוון שבתפילה תלויים תיקוני העולמות, כל מילה בתפילה מדויקת ומדוקדקת, ואיננו רשאים לשנות דבר בנוסח התפילה. אנשי כנסת הגדולה ידעו איזו מילה פועלת פעולה של ברכה.
התפילות בנויות על אדני רזי עולם
בשו"ת "חיים שאל" 13 כתב מרן החיד"א בענין נוסח התפילה, שהוא מיוסד על סודות עליונים, וזו לשונו:
"כל עניני התפילות בנוי ומיוסד על אדני רזי עולם, כמו שנראה מספר הזהר הקדוש ומכתבי רבינו האר"י זצ"ל, דהכל מתוקן ומסודר בכוונות עליונות... ובזה תבין מה שאמרו בברכות (סוף דף כח): אמר להם רבן גמליאל לחכמים, כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים, עמד שמואל הקטן ותקנה. ולכאורה יפלא על גדולי ישראל, רבן גמליאל וחכמים, מה חכמה זו לתקן דברות שתים בלשון הקדש, ומה קאמר רבן גמליאל כלום יש אדם וכו', והלא התינוקות שיודעים לשון הקדש יכולים בנקל לתקן אותה. אמנם להיות כל אות ואות מהברכות סוד שתלו ביחוד וזיווג המידות, לכן צריך חכם גדול ורוח הקדש שורה עליו לכוין הדברים לפי סודן לידע פגם המינים והמשכת האורות לדחות יניקת הסט"א וכיוצא דברים העומדים ברומו של עולם, והיינו דקאמר רבן גמליאל, כלום יש אדם וכו'".
ובספרו "צפורן שמיר" 14 כתב על נוסח פסוקי דזמרא:
"יתעורר מאד מאד יראה ואהבה והכנעה ושמחה, לומר כל הזמירות, ובפרט 'ה' מלך', ויזהר שלא לבלוע התיבות או האותיות ובפרט האזכרות, וידע נאמנה כי בכל אות ותיבה יש סודות נוראות להפליא, ודי לנו צער בנגע כי לא אתנו יודע עד מה בסדר עליית העולמות והיחוד העליון על פי מידותיו ותכסנו כלימותינו, לפחות יזהר לומר התיבות במספרם כמשפט ולהבין פשטן ביראת ה' ולידע דרך כלל כי הכל סודות עמוקים ולצורך היחוד".
מנין התיבות בתפילה
חשיבות מספר התיבות שבכל תפילה עולה גם מדברי ה"משנה ברורה" 15 לגבי ברכת "ברוך שאמר" המהווה פתיח לפסוקי דזמרא של תפילת שחרית, וכך כתב:
"שבח זה תקנוהו אנשי כנסת הגדולה על ידי פתקא דנפל מן שמיא ומצאוהו כתוב בו, ויש בו פ"ז תיבות, וסימנו 'ראשו כתם פז', רוצה לומר, ראש התפילה הוא ברכה של פ"ז תיבות, על כן אין לגרוע ולא להוסיף על פ"ז תיבות".
ובדיני קדיש כתב ה"משנה ברורה" 16 :
"יתחיל 'יתברך' וכו' בקול רם, ויש בו ח' לשונות של שבח, כנגד ז' רקיעים והרקיע שעל גבי ראשי החיות.
ובתחילה אומר 'יתגדל ויתקדש', שהם ב' לשונות של שבח, שהם בסך הכל עשרה לשונות של שבח, כנגד עשרת הדברות.
'מן כל ברכתא' ג' תיבות, ובימים שכופלים הקדישים 'לעילא ולעילא' אין לומר רק 'מכל ברכתא', כדי שלא יהא בסך הכל רק כ"ח תיבות".
יסודם של דברים בדברי הגאונים המונים בנוסח הקדיש עשרה שבחים: יתגדל, ויתקדש, ויתברך, וישתבח, ויתפאר, ויתרומם, ויתנשא, ויתהדר, ויתעלה ויתהלל - כנגד "עשרה מאמרות" בהן נברא העולם. ולכן אין אומרים קדיש פחות מעשרה 17 . וענין כ"ח תיבות הוא כמנין האותיות שבפסוק הראשון בתורה.
מלבד תפילת עמידה והקדיש, חשיבות מנין האותיות בתפילה עולה פעם נוספת מדברי ה"שולחן ערוך" 18 בהלכות קריאת שמע, וזו לשונו:
"בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות, וכדי להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם מסיים שליח ציבור 'ה' אלקיכם אמת', וחוזר ואומר בקול רם 'ה' אלקיכם אמת'".
וכתב ה"משנה ברורה" 19 :
"להשלים רמ"ח - כדאיתא במדרש הנעלם: פתח רבי יהודה ואמר, 'רפאות תהי לשריך ושיקוי לעצמותיך', התורה היא רפואה לגוף ולעצמות בעולם הזה ובעולם הבא, דאמר רבי נהוראי אמר רבי נחמיה: בקריאת שמע רמ"ח תיבות כמנין איבריו של אדם, והקורא קריאת שמע כתיקונו, כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בו, ודא 'רפאות תהי לשריך' וכו'.
והלא בקריאת שמע אין שם אלא רמ"ה תיבות וכו', מאי תקנתיה? תיקנו שיהא ש"ץ חוזר ג' תיבות. ומאן נינהו? 'ה' אלקיכם אמת'".
בספרים הקדושים 20 מובא, שבשלושת הפסוקים של פרשת 'ויכולו', יש ל"ה תיבות וקמ"ד אותיות, כמנין הוי'ה שבע פעמים, לרמז על יום השבת שנותן הוי'ה לכל אחד מששת ימי המעשה, ויוצק משמעות בקמ"ד השעות שיש בשבוע. ול"ה התיבות שבפסוקי 'ויכולו' רומזים לל"ה התיבות שבברכת הקידוש בליל שבת, "אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו" וכו'. וכתב ה"מגן אברהם" 21 :
"מתחילין 'יום הששי' - ועוד, להשלים ע"ב תיבות שבקידוש. ולפי זה אפשר לומר 'כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים', ויש שמתחילין 'ויכולו השמים' וחושבין 'זכור ושמור' בשנים, עיין שם בספר הכוונות. ובתיקוני שבת כתב, שהוא ע' תיבות, ולכן כתב שלא לומר גם כן 'כי הוא יום', ולי נראה שאין לשנות שום מנהג, כי לכל מנהג יש טעם ויסוד, דוק ותשכח".
אנו נדרשים להקפיד על נוסחי התפילות, כל אחד לפי נוסחו בדיוק ובדקדוק, לפי מסורת אבותיו, ומתוך כך נזכה לפתוח שערי שמים בתפילותינו ותתקבלנה תפילותינו ברצון לפני מלך שומע תפילה.
^ 1.כתבי הרמב"ן ח"א עמ' שמא.
^ 2.טור אורח חיים הלכות תפילה סימן קיג.
^ 3.קידושין ל ע"א.
^ 4.שו"ת הרא"ש כלל ד, סימן כ.
^ 5.פירושי סידור התפילה לרוקח ח"א עמ' רכט.
^ 6.בית יוסף אורח חיים סימן קיג, שק"ח.
^ 7.ספר אבודרהם שמונה עשרה.
^ 8.ברכות כח ע"ב.
^ 9.עולת ראיה ח"א עמ' רעח.
^ 10.אבות פ"ג, מי"ד.
^ 11.שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קא, ד.
^ 12.נפש החיים שער ב, פרק י.
^ 13.שו"ת חיים שאל חלק ב, סימן יא.
^ 14.צפורן שמיר סימן ב, יז.
^ 15.משנה ברורה סימן נא, סק"א.
^ 16.משנה ברורה סימן נו, סק"ב.
^ 17.ראה ליקוטי הפרדס עניין קדיש.
^ 18.שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן סא, ג.
^ 19.משנה ברורה סימן סא, סק"ו.
^ 20.ראה תיקוני שבת לאר"י הקדוש, ליל שבת עמ' קט.
^ 21.מגן אברהם סימן רעא, סקכ"ב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
