^ 1. א) הסוברים שנחל מצרים הוא נחל אל עריש הם: כפתור ופרח פרק י"א עפ"י רס"ג, וכך נראה מאבן עזרא בראשית טו, יח, וכ"כ הרדב"ז ח"ד ל. ומן הסתם גם לדעתם הגבול נמשך עד אילת לפחות, שנאמר (שמות כג, לא): ""וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים". ב) הסוברים שהוא במקום תעלת סואץ וכל סיני בכלל ארץ ישראל הם: רש"י על הפסוק (שמות כג, לא): "וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים", כוזרי (ב, ה; ד, ג), תוספות יו"ט (תענית א, ג. ב). ג) הסוברים שנחל מצרים הוא תעלת סואץ אבל החלק הדרומי של חצי האי סיני אינו בכלל ארץ ישראל הם: רמב"ם, שלדעתו קו הגבול הוא הקו הנמשך ישר מאילת עד השלוחה של ים סוף המתחברת לתעלת סואץ, שבהל' קידוש החודש יח, טז, כתב שהוא קו הרוחב שלושים, ובשו"ת הרמב"ם קכז, כתב שהוא קו הרוחב שלושים ואחד, הרי שהקו באמצע, ושם מקום אילת. וכן משמע שנחל מצרים הוא הנילוס מתרגום יונתן בראשית טו, ובמדבר לד, ה, תרגום ירושלמי במדבר לד, ה, תוספות עירובין טו, א, ד"ה 'כשם', ר' אליהו מזרחי במדבר לד, ה, רד"ק יהושע יג, ג, הגר"א יהושע טו, י. ומכל מקום לכל השיטות חבל עזה נכלל בגבולות ארץ ישראל, לא רק בגבולות ההבטחה אלא אף בגבולות כיבוש הארץ בימי יהושע, והוא היה בנחלת יהודה, שנאמר (יהושע טו, מז): "עַזָּה בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַד נַחַל מִצְרָיִם וְהַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל".
עוד אפשר לומר, שאחר שכבשנו את חצי האי סיני במלחמת מצווה של ששת הימים, הכל יודו שכולו נחשב לארץ ישראל, שכן אמרו בספרי דברים יא: "מן המדבר - ואין המדבר גבולכם, אם כבשתם - אף המדבר גבולכם וכו'". וכך משמע מהרמב"ן שם. וכך כתב במשפט כהן, שכשאין מלך כלל האומה במקום מלך. ובגבולות המובטחים אין צורך ברשות בית דין כדי לכובשם, אבל מחוץ לגבולות צריך בית דין כי זו אינה מלחמת מצווה. אבל אם המלחמה נועדה להגנה עצמית, כגון כיבוש סיני, זו מלחמת מצווה ואפשר שגם בלא בית דין הכל התקדש. וע' בציץ אליעזר ח"י סימן א.
^ 2. בהל' קידוש החודש יא, יז, כתב הרמב"ם על ראיית החודש שהיא צריכה להיות בארץ ישראל, ומקומה עד מהלך ששה או שבעה ימים מירושלים, שהוא שלושה קווי אורך מירושלים. אלא שאם נחשב רק שלושה קווי אורך, נמצא שעדיין חסרים כמה עשרות ק"מ עד הנהר פרת, לפיכך צריך לומר ששיעור ששה או שבעה ימים הוא הטווח שמשם העדים יכולים לבוא, אבל גבול ארץ ישראל נמשך מעט יותר, מפני שהגבול חייב להגיע עד הנהר פרת כפי שכתוב בפסוקים רבים. ולכן צריך לעקם מעט את קו הגבול לצד צפון ומזרח כדי שיימשך עד לנהר פרת. ולפי הכפתור ופרח אפשר שהגבול הצפוני נמשך ישר ממערב למזרח עד שיגיע לנהר פרת. וכן לתרגום יונתן, ומשם יימשך עם הנהר פרת לכל הפחות עד שיגיע לשלושה קווי אורך מירושלים. אבל אין ממשיכים אח"כ עם נהר הפרת עד הים הפרסי, משום שנהר פרת מסמן את גבול צפון ולא את גבול המזרח, וכ"כ רבי אברהם בן הרמב"ם בפירושו לשמות כג, לא, וכ"כ בכוזרי ב, יד, ותוספות יו"ט.
אמנם באוצר נחמד על הכוזרי כתב שנהר פרת הוא גבול מזרח עד הים הפרסי, וכך משמע מדעה שהביאו הרמב"ן והריטב"א על גיטין ז, ב, בשם החכם הגדול ר' משה בר' חסדאי הצרפתי. וכך משמע בדברי הימים א' ה, ט, ורד"ק שם. וכך מובא בספרו של הרב ישראל אריאל.
כאן המקום לציין כי את הלכות הגבולות למדתי מהרב חיים שטיינר שליט"א, ועל פיו כתבתים כאן.
^ 3. מהמעשה בבני ראובן וגד שרצו לנחול בעבר הירדן המזרחי (במדבר לב), עולה בבירור שהמגמה הראשונה היתה שכולם יכנסו תחילה לחלק המערבי. ומתוך העיקר המקודש יתפשטו וינחלו אח"כ גם את הצד המזרחי. גם מהשתוקקותו של משה רבנו להיכנס לארץ, משמע שכל זמן שלא נכנס לצד המערבי של הירדן, עדיין לא נכנס לעיקר הארץ.
וכן יש לשאול, שלמדנו בבמדבר לד, בפרשה שבה מוזכרים גבולות הארץ במפורט, שגבול הצפון מתחיל במערב בהר ההר, ועל מיקומו של הר ההר למדנו בהלכה טז ארבע דעות. ושם בפסוקים גבול הארץ אינו נמשך עד נהר פרת, אלא באיזה מקום הוא מתחיל לרדת דרומה עד שמגיע לכינרת, ויש לשאול מדוע לא סומן הגבול עד הנהר פרת. ובאר המלבי"ם, שאמרה התורה בפרשה זו כמה פעמים "לכם", עד שסיימה "זאת תהיה לכם הארץ", לרמז שהוא רק לפי שעה, כי יתרחב הגבול בכל פעם כמו שהיה בימי דוד ושלמה ובימי הורדוס שאז התפשט מלכותם עד נהר פרת, וכל שכן לעתיד לבא". הרי שמפני שהיינו עדיין מועטים יחסית, נצטוונו לכבוש את מה שבכוחנו בצד המערבי. וכמו שנאמר (שמות כג, ל): "מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ". ואפשר ללמוד מזה שכאשר יש בכוחנו ליישב חלק מהארץ, יש להעדיף את הצד המערבי תחילה. וכך נהגו גם היחידים שעלו לארץ במשך אלפיים שנות הגלות שניסו להיאחז בצד המערבי, בירושלים, חברון, שכם, עזה, צפת, טבריה וכיוצא בהן, ערים שהן בצד המערבי של הירדן.
^ 4. כפי שלמדנו לעניין המצוות מעמדו של עבר הירדן המזרחי כמעמדו של עבר הירדן המערבי, וכן אמרו במשנה שביעית ט, ב, "שלוש ארצות לביעור", והן: יהודה, עבר הירדן והגליל. ובסנהדרין יא, ב: "על שלושה ארצות מעברין את השנה, יהודה ועבר הירדן והגליל". ונחלקו לעניין ביכורים, לדעת ת"ק במשנה ביכורים א, י, מביאים ביכורים מפירות שבעבר הירדן, כי זה בכלל "ארצך". ולדעת ר' יוסי אין מביאים, כי אף שהיא ארץ ישראל מ"מ אינה נכללת תחת שם "ארץ זבת חלב ודבש". וכן דעת ר' שמעון שאין מביאים ביכורים מעבר הירדן, כי צריך להביא מהארץ "אשר נתת לי", פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך. והלכה כת"ק שמביאים ביכורים מעבר הירדן.
לגבי הגולן, יש סברה לומר שהוא בכלל הגליל, וקדושתו כעבר הירדן המערבי, כי עבר הירדן המזרחי נמשך מהכינרת דרומה, אבל הגולן בכלל הגליל.