ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
מה עושה מי שיש לו רק תפילין של יד או רק תפילין של ראש?
מדוע איננו מניחים תפילין כל היום כולו?
אינן מעכבות זו את זו. תפלה של יד אינה מעכבת את של ראש, ושל ראש אינה מעכבת את של יד (משנה מנחות לח א; רמב"ם תפילין פ"ד ה"ד; טור ושולחן ערוך אורח חיים כו א). וכן דרשו במכילתא דרשב"י (סוף פרשת בא): וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ - מכאן אמרו: תפילין של ראש אין מעכבות של יד, ושל יד אין מעכבות של ראש; ואם אין לו אלא אחת, יניח אותה (ועי' תורה שלמה בא פי"ב אות כז שהדרש הוא מלשון "והיה" בלשון יחיד), שכל אחת מצוה בפני עצמה היא (רמב"ם וטוש"ע שם). ולא דרשו "והיו לטוטפות בין עיניך", כל זמן שבין עיניך יהיו שנים (מנחות לו א), אלא לומר שאם מניח שניהם, יקדים את של יד (תוס' ערכין ג ב ד"ה של יד). ובין אם יש לו שתיהן ובין אם אין לו אלא אחת, אינן מעכבות זו את זו (מנחות מד א; רא"ש הלכות תפילין סי' טו; שו"ע שם).
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
78 - כבוד המת
79 - חשד
80 - הנחת תפילין
טען עוד
מצותן כל היום. כתבו הרמב"ם (תפילין פ"ד הכ"ה) והטור והשולחן ערוך (לז ב): מצותן להיותן עליו כל היום. וכן אמרו בברייתא של מסכת תפילין: מצות תפילין מהשחר עד הערב. וכן נהגו בזמן התלמוד, שהיו הולכים כל היום בתפילין, כמו שאמרו: הנכנס לסעודת קבע חולץ תפיליו (ברכות כג ב). וכן קבעו: כיצד יעשה מי שנושא משאוי על ראשו ותפילין בראשו והמוציא זבל על ראשו ותפילין בראשו (עי' בבא מציעא קה ב וערובין צה ב), ודנו במי שהיה בא בדרך בערב שבת ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה (ביצה טו א). והלבוש (סי' לז) הביא לימודים לכך מן התורה, שהרי בתורה כתוב סתם "וקשרתם אתם", משמע קשירה תמידית; ועוד, שהרי כתוב "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך", ואות וזכרון צריכים להיות תמידיים.
הפרי מגדים (אשל אברהם סי' לז ס"ק ב) והערוך השולחן (שם ג) הסתפקו אם מן התורה חייבים בתפילין כל היום, או שדי ברגע אחד שמניח. והעלו שאם לא הניח יום אחד תפילין כלל, ביטל מצות עשה; ואם הניח רגע אחד, קיים המצוה; ומצוה מן המובחר מן התורה להיותן עליו כל היום. ואף הרמב"ם שכתב שמצותן כל היום, כתב שמפני שקדושת תפילין קדושה גדולה היא, לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום - משמע שאינה אלא בתורת מצוה מן המובחר.
אף על פי שמצותן כל היום, בשעת תפילה יותר מן הכל. ואמרו חכמים: כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו (רמב"ם שם הכ"ו על פי ברכות יד ב).
כתבו הטור והשולחן ערוך (לז ב ע"פ הרא"ש תפילין סי' כח) שנהגו בזמננו שלא להניחן כל היום, מפני שתפילין צריכים גוף נקי, שלא יפיח בהן, וצריך שלא יסיח דעתו מהן בעודן עליו, ואין כל אדם יכול להיזהר בזה. ומכל מקום צריך כל אדם ליזהר בהן להיותן עליו בשעת קריאת שמע ותפלה, שבקל יכול אדם להיזהר באותה שעה (רא"ש שם). ומי שיודע שיכול להיזהר, טוב שיניח כל היום (אליה רבה שם ס"ק ב; ערוך השולחן שם ג. ועי' באור הלכה למשנה ברורה שם), ואנשי מעשה נוהגים ללמוד מיד אחר התפלה בתפילין (ערוך השולחן שם ומשנה ברורה ס"ק ז).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
