ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- הארץ ופירותיה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
מאז ומתמיד, התייחסו יהודי הגולה בכבוד ובקדושה לפירות ארץ ישראל, ואף כאן התאספו כל בני הקהילה כדי לחלק ביניהם את הפרי, ולזכות לאשר נכספים אנו בברכה – 'לאכול מפריה ולשבוע מטובה'.
באותו מקום לא היו מצויים רימונים. והנה, פתחו בני הקהילה את הרימון, וגילו שהוא מורכב מקליפה וגרעינים רבים. בהרבה פירות, זורקים אנו את הגרעינים, ואוכלים את הפרי. אף בפרי זה, החליטו בני הקהילה לזרוק את הגרעינים, ולאכול את הפרי... הקליפה.
חלקו כולם את הקליפה ביניהם, וסעדו ממנה ביחד בחבורה. איש לא התלונן על טעמה המר של הקליפה, מפני כבוד ארץ הקודש. לימים, עמדה להם הזכות הגדולה של חיבת וכבוד ארץ הקודש שקיימו בגופם, וכל בני הקהילה זכו לעלות לארצנו הקדושה. (סיפר ר' ישראל אריאל, הובא חוברת שבט – תנועת רבי חייא).
סיפור זה צופן בחובו משל לעניינה של ארץ ישראל. בתורת הפנימיות, הפרי מייצג את הרוחניות והתוך הפנימי, ואילו הקליפה מייצגת את החומריות והחלק הגס החיצוני, ואפילו – השלילי. בסיפור זה, הקליפה אכן מרה, אך בני הקהילה המתייחסים אליה בחרדת קודש, הופכים אותה לפרי. וכך בארץ ישראל, הצד הגשמי והחומרי הוא כולו רוחני. בכל העולם הגשמיות זו קליפה, ואילו בארץ ישראל הרי היא פרי.
עניין זה מופיע בפרשת בשלח בסוף פרשיית המן. משה מצווה בדבר ה' לאהרון: "קח צנצנת אחת, ותן שמה מלוא העומר מן, והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם... ויניחהו אהרון לפני העדות למשמרת".
מקרא זה תמוה ביותר, שהרי פרשת המן נאמרה עוד בטרם נבנה המשכן, ובטרם זכינו לקבלת העדות – הלא היא התורה הקדושה, שהיא העדות בין ה' ובינינו (רש"י שמות כה, טז). אם כן, בזמן שניתנה פרשת המן, לא יכול היה אהרון לתת את צנצנת המן לפני העדות בקודש הקודשים.
ואכן, המפרשים בפרשתנו מרגישים בתמיהה זו, ומיישבים אותה בכך ש'אין מוקדם ומאוחר בתורה', "ולא נאמר מקרא זה עד שנבנה אוהל מועד" (רש"י טז, לג).
ובכל זאת, מבין השיטים מבצבצת ועולה התובנה המופלאה, שפרשת המן היא המקום הראשון בו מוזכרים בתורה - המשכן והעדות, שתי הצינורות הרוחניים המחברים את ישראל לאביהם שבשמיים. כקרני השמש המנצנצות עוד בטרם תעלה החמה, ומבשרות את בוא האור, כך מבליח אור המשכן והתורה כבר בפרשת המן. המן הנאכל כאוכל 'חומרי' הופך למבשר רוחניותם של ישראל.
ובעצם, לא רק את המשכן והתורה מביא המן בכנפיו, כי אם גם את יום השבת. מצוות השבת מתגלה לישראל דרך מנת המן הכפולה של יום שישי. כידוע, השבת היא הפסגה הרוחנית של השבוע, וגם הפסגה הרוחנית של ימי העולם – מעין עולם הבא. השבת רומזת גם לגאולה, עת יתגלה ה' לעולם לבדו, שהרי כל אלף שנים משנות העולם היא כנגד יום מימי הבריאה – "ששת אלפים שנה יהיה העולם, ואחד חרב, שנאמר: ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" (ראש השנה לא.).
נשאלת השאלה – מדוע כל העוצמות הרוחניות של ישראל – המשכן והתורה, השבת והגאולה, מופיעות לראשונה בפרשת המן?
התשובה גנוזה בתופעה המוכרת לנו מחיינו. כידוע, האדם מרבה בשחר ימיו בבכי. במבט ראשוני, התינוק בוכה בעיקר, כדי לקרוא לאימו ולרמוז לה שהוא רעב לאוכל. אולם, במבט עמוק יותר התינוק בוכה, כי הוא רעב לאהבה ולתשומת לב. לא לחינם, מקום יניקתו של התינוק הוא כנגד הלב של אימו, מרכז האהבה והרגש.
בתחילת החיים, נראה שהאדם רעב בעיקר לאוכל חומרי, אולם ככל שמתקדמים החיים אנו מגלים יותר ויותר שאנו זקוקים בעיקר לאהבה ורוחניות. כשאנו מעמיקים בכך, אנו מגלים שבתחילת החיים קיבלנו את האהבה בעיקר דרך האוכל, כי עדיין לא היינו בשלים לדרכי תקשורת מרוממות יותר. אך גם בהמשך החיים, כשיש לנו דרכים גבוהות יותר לבטא קשר נפשי, עדיין האוכל מהווה לעיתים דרך נלווית לביטוי אהבה וחום. 'אוכל של אמא' הוא ביטוי לדרך להעביר אהבה, פינוק וחום. (כמובן, חשוב לא להתבלבל ולהפוך זאת לדרך מרכזית, כפי שיש שמתבלבלים ומחפשים אהבה וסיפוק בעיקר דרך האוכל. זוהי הסיבה להשמנה ואכילת יתר, בשעה שאנו חווים קושי נפשי).
כך גם בעת לידתנו כעם. בתחילה קיבלנו את ה'מן'- האוכל המתאים לנו, ואחר כך קיבלנו את הרוחניות – תורה, מקדש וגאולה. אולם, כשם שבתחילת החיים אנו מקבלים אהבה ורגש דרך האוכל, כך עם ישראל החל לקבל את סגולותיו הרוחניות דרך המן. לפיכך, נרמזו המקדש והעדות בפרשת המן, וניתנה לנו השבת המהווה מעין עולם הבא כבר בתוך חיי העולם הזה.
ובהמשך חיינו כעם, כבר הבאנו בעבר בבימה זו את דברי ה'חסד לאברהם', שפירות הארץ הקדושים הם המשך למן, ומבטאים את העובדה שאוכל חומרי יכול להיות כל כולו רוחני. ואכן פירות אלו מלווים את מהלך התקשרותנו הרוחנית לה' במצוות התורה והמקדש. רק בפירות אלו נצטווינו במצוות התלויות בארץ – תרומות ומעשרות, לקט, שכחה, פאה ושביעית (קידושין א, ט). פירות אלו הם גם המבטאים את קדושתה של הארץ, בכך שרק הם כשרים לחלק ממצוות המקדש – "ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה? שמביאים ממנה העומר, והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות (כלים א, ו).
בט"ו בשבט הקרוב נאכל ונתחבר לרוחניותם של פירות הארץ, ובכך נזכה לאור הגאולה שאף הוא בפירות הארץ, כדברי רבי אבא: " (סנהדרין צא. ורש"י) אין לך קץ מגולה מזה, שתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" !
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
