ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- המלאך והאיש
"עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים: וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ: וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ:"
נבואה זו נדרשת בפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים יח, ה), וזו לשון הפסיקתא כשהיא מתורגמת ומבוארת:
"וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד. ר' יהושע בן לוי אמר אבני כדכודיה (יַהֲלֹם לפי תרגום יונתן לשמות כח יח; נֹפֶךְ לפי תרגום ירושלמי שם). ר' יהושע בן לוי עמד עם אליהו זכור לטוב, ואמר לו: האם אין אדוני מראה לי את אותם אבני כדכוד שיהיו בזמן הגאולה? אמר לו: הן, הראן לו על ידי נס. מעשה בספינה אחת שהיתה מפרשת בים הגדול, והיתה כולה גויים והיה בה תינוק אחד יהודי, ובא עליה סער גדול בים, התגלה אליהו על אותו תינוק ואמר לו: לך בשליחותי אל ר' יהושע בן לוי והראה לו את אותם אבני כדכוד, ואני אציל את הספינה בזכותך. אמר לו: ר' יהושע בן לוי גדול הדור הוא ולא יאמין לי. אמר לו: אכן, אבל ענוותן הוא ויאמין לך. וכאשר תראה לו אותם לא תראה לו אותם לפני האנשים, אלא קח אותו למערה שרחוקה מלוד שלשה מיל, ותראה לו אותם שם. מיד נעשה לו נס ויצא משם בשלום. הלך אותו תינוק אל ר' יהושע בן לוי ומצא אותו שהוא יושב בישיבה הגדולה של לוד. אמר לו: אדוני דבר של צנעה יש לי לומר לך. קם לו ר' יהושע בן לוי, בואו ראו את ענוותנותו של ר' יהושע בן לוי שהלך אחריו מהלך שלשה מיל ולא אמר לו מה אתה רוצה ממני. וכיוון שהגיעו למערה אמר לו: אדוני, אלו הם אבני הכדכוד. וכאשר ראה אותם הבהיקה המערה מאורם, והשליכן לארץ ונגנזו. שִׁמְשֹׁתַיִךְ. חומותייך."
הפסיקתא ממשיכה לדרוש שם את המשך נבואת ישעיה ומובא בה מעשה נוסף, שיתבאר בעז"ה במאמר הבא.
"שִׁמְשֹׁתַיִךְ" של לוד
המעשה הראשון דורש את המילים "וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ", השמש מוזכרת ביחס לעם ישראל גם בשיר השירים (א, ו), וזו לשון הכתוב שם:
"אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי"
וכך נדרש כתוב זה באבות דרבי נתן (נוסחא א פרק כ):
"ר' חנניה סגן הכהנים אומר כל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו הרהורין הרבה... הוא היה אומר: 'אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי', אלו בולאות (עשירים) שביהודה שפרקו עולו של הקב"ה מעליהם והמליכו עליהם
מלך בשר ודם."ר' חנניה מסביר שישראל צריכים לעמול בכרמו של ה' שהיא התורה, אך במקום זאת הם עמלים תחת השמש בכרמים של אומות העולם 1 , כלומר בתפקידים של האומות שהם פיתוחו הגשמי של העולם, פיתוח שבא מתוך רדיפה אחר העושר. ור' חנניה משווה את הרדיפה אחר פיתוח הצד הגשמי להמלכת בשר ודם.
אחת מהערים החשובות של ה"עשירים שביהודה" היתה לוד. ובירושלמי (סנהדרין פ"א ה"ב) נאמר על תושביה שבאופן כללי "הן גסי רוח ומעוטי תורה". לדעת ר' חנניה, נער יהודי שאינו עמל בתורה והלך לעמול בשוק של לוד - הלך לנטור את כרמי האומות תחת ה"שמש".
אפשר להמשיל את המציאות הזאת גם בסמלים אחרים ולומר שהנער הצטרף ל"ספינת הגויים" שמפליגים ב"ים". ה"ים" משמש אצל חז"ל בכמה מקומות כסמל לעיסוק בצד הגשמי והנחות של העולם 2 , ולדעת ר' חנניה הנער והגויים שפרקו את עולו של הקב"ה "יטבעו" ולא יזכו לראות את הגאולה. אולם המעשה הניסי בא להוציא מהשקפה זו 3 , ואליהו מגלה דרכו לר' יהושע בן לוי שלמרות שה"נער היהודי" עומד לטבוע ב"סערה", הוא ינצל עקב לימוד-הזכות שר' יהושע בן לוי ילמד עליו, ולימוד-זכות זה יציל גם את הגויים שנמצאים עימו ב"ים" באותה ה"ספינה". ואליהו מגלה לו שכאשר הגאולה מתעכבת, צרכי הצבור מתירים לנער יהודי להצטרף אל ספינת הגויים המפליגה ב"ים", ומתוך עיסוקו בעולם הגשמי הוא יביא להתפתחות ושכלול העולם ויקרב את הגעת השפע שיהיה בגאולה.
השוק של לוד מתואר כ"מערה" 4 , מפני שבאגדות חז"ל ה"מערה" מהווה סמל למקום חשוך המנותק מן התורה 5 . וכשם שמשה רבנו שבר את הלוחות בעת הצורך, כך הנער שובר את אבני הכדכוד, והאורות המופלאים שלהם טמונים וגנוזים באבק שבקרקעית ה"מערה" 6 .
ואליהו מגלה שגם "שִׁמְשֹׁתַיִךְ" - אלו שיצאו לנטור תחת ה"שמש" את "כרמי הגויים" ור' חנניה סבור שהם "שחורים" מה"שמש" - גם הם "אבני כדכוד". וכאשר ישעיהו מנבא בסיום הנבואה: "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ", כוונתו לומר ש"אבני הכדכוד" כלומר הנערים שיצאו לעמול במלאכות ב"מערה" הסמוכה לישיבה של לוד, גם הם נחשבים ללִמּוּדֵי ה', מפני שבשעת עמלם במלאכות הם "גורסים" את התורה שהיתה ב"אבן הכדכוד" וכעת ה"אבן" 7 מצויה בתוך ה"אבק" שבקרקעית ה"מערה".
ואני אציל את הספינה בזכותך
אליהו מוסיף לגלות, שמכיוון שיש הכרח באנשים שיצאו לעמול ב"ים" וישכללו את העולם, הרי שגם הגויים המשכללים את העולם משתלבים יחד עם הנער היהודי בתהליך הגאולה; וה"ספינה" כולה ניצלת בזכות אותו "גילוי". אך יש קושי בהשוואה זו, שהרי הגויים אינם מודים שהצלחתם בעמל מלאכותיהם באה להם בזכות עמלי התורה שבעם ישראל. וכיצד ניתן להשוות בינם לבין הנער היהודי שהצטרף אליהם לעמול במלאכות?! אך אם בכל זאת אליהו משווה בינם, אנו צריכים להסיק שהנער היהודי שר' יהושע בן לוי מלמד עליו זכות - דומה לגויים; ואף הוא אינו מודה שהצלחתו במלאכותיו באה לו בזכות עמלי התורה שבעם ישראל; ולמרות זאת ר' יהושע בן לוי מלמד עליו זכות.
במעשה זה ר' יהושע בן לוי חוזר על שיטתו שיעקב-אבינו נאבק שיישאר "עִמּוֹ" גם "אִישׁ" 8 שאינו מודה בזכויות שקיימות אצל עמלי התורה. ולשיטתו גם במעשים הגשמיים של "אִישׁ" כזה שדומה לגויים יש "אבק"-רוחני שמגיע עד כסא הכבוד, ושאינו נחשב ל"אבק פיגול".
הספינה של הנער היהודי והספינה של יונה הנביא
אך האם ר' יהושע בן לוי מתעלם ממעשיהם של הגויים שאינם מאמינים בבורא עולם? והאם ר' יהושע בן לוי מתעלם מדיעותיו של הנער שדומה לגויים וסבור שעם ישראל הוא עם ככל העמים ואינו מודה בחשיבות עמל התורה?
ר' יהושע בן לוי אינו מתעלם מהשאלה הזו, והמבנה של המעשה שהוא מספר מהוה התשובה לכך!!
עלילת המעשה שהוא מספר דומה למעשה שבספר יונה. יונה הנביא קיבל שליחות מה' ללכת לנינוה ולומר להם שרעתם רבתה, ולפיכך הם עומדים להיענש. אך יונה לא מילא את שליחותו אלא ברח לים להפליג בו בספינה עם מלחים גויים. בהיותו שם עמד סער גדול על הספינה והיא עמדה לטבוע. אך בסופו של דבר מסתיימת הסערה בכמה ניסים וגם המלחים וגם יונה ניצלים. ר' יהושע בן לוי מספר סיפור דומה כל כך לסיפורו של יונה הנביא כדי שנבין מעצמנו, שאת הפרטים שקשים לנו בספור שהוא מספר לנו - אפשר להשלים מתוך העמקה בנבואות יונה.
נבואות יונה והנהגות שכר-ועונש
בספר מלכים מסופר על נבואת יונה שהתגשמה ולפיה, המלך הרשע ירבעם בן יואש שהיה מהרשעים שבמלכי ישראל ישיב את גבול ישראל, וזו לשון הכתוב (מלכים ב' יד, כה-כז):
"הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר: כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל: וְלֹא דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ:"
אולם נבואת יונה לישראל עומדת בסתירה לנאמר בתורה על הנהגת שכר ועונש - "וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ... וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם" (ויקרא כו, טו-יז). אלא שיונה גילה בנבואתו, שאדרבא ויתור לישראל יביא לגידול בהנהגת שכר-ועונש. עם ישראל נועד לפרסם שיש בורא לעולם המנהיג בעולמו הנהגות שכר-ועונש; אם ירד שם ישראל בין אומות העולם, ירד גם שמו של הקב"ה ותיפגע הנהגת שכר-ועונש. אדרבא, הניצחונות הצבאיים שהקב"ה יעניק לישראל יביאו את הגויים להכרת מלכותו בעולם; ומתוך הכרת מלכותו של הקב"ה בעולם יגיע חיזוק להנהגה שאותה דורש הקב"ה מן הברואים. ואז בעתיד תחזור לנהוג גם כלפי עם ישראל הנהגת שכר-ועונש שכתובה בתורה.
ואכן ספר יונה מראה כיצד מלך נינוה (שהכיר בכוחו של הקב"ה בזכות הניצחונות הצבאיים של ישראל שנובאו על ידי יונה) מזדרז לחזור בתשובה מיד כאשר הקב"ה מתרה בו באמצעות יונה. ומאידך הנהגת שכר-ועונש אינה נעלמת מן העולם, והנהגת שכר-ועונש שהנהיג הקב"ה עם יונה כשהושלך אל הים היא שהביאה את המלחים הגויים לעבוד את הקב"ה.
ואמנם יונה הנביא עצמו שמצפה לראות באופן מיידי גידול עצום בהנהגת שכר-ועונש, ומצפה לראות בעונשה של נינוה, מצטער כאשר ההנהגה הזו אינה מתגלית לבסוף בגלל תשובתם של אנשי נינוה. אולם הקב"ה מגלה את הסיבה שבגללה העדיף שלא לנהוג עימם בהנהגת שכר ועונש - "וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה" (יונה ד, יא).
לכל הברואים שבעולם יש תכלית, ולכן הקב"ה העדיף להביט אל הצד הטוב של מעשי הגויים, הצד של שיכלול העולם, ולהמתין עם ביצוע הגזירה עד שיעשו תשובה.
לימוד הזכות של ר' יהושע בן לוי
אמנם החידוש של ר' יהושע בן לוי גדול ממה שמצאנו בנבואות יונה. שם, הקב"ה רצה להביט על הצד הטוב שקיים אצל הגויים ולעכב את ביצוע הגזירה רק זמן קצר - עד שיעשו תשובה מיידית; אך עיכוב לזמן ארוך של הגזירה היה רק ביחס לעם ישראל. ואילו אצל ר' יהושע בן לוי יש הבטה אל הצד הטוב ועיכוב לזמן ארוך של הגזירה - ביחס לכולם!
אלא שהבסיס לכך הוא אותה נבואה של יונה - "וְלֹא דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם".
כדי לא למחות את שם ישראל צריך למצוא נקודות טובות בעם ישראל. אם הנקודה הטובה היא שניצחון צבאי של עם ישראל על האומות יפרסם את שמו של הקב"ה בעולם; ניתן מצד אחד להמתין עם הגזירה לעם ישראל ולהביא להם ניצחונות צבאיים, ומצד שני לקיים בגויים את הנהגת שכר-ועונש או התשובה המיידית. אולם כאשר הנקודה הטובה שמצאנו בנער היהודי היא שהוא משכלל ומפתח את העולם, ושדבר זה מקדם את הגאולה; הרי שנקודה טובה זו קיימת גם אצל הגויים שיחד עימו.
אם נביט אל הצד הטוב של שיכלול העולם שקיים אצל הנער היהודי, ונחליט שכדאי לדחות אצלו את הנהגות העונש או התשובה לזמן ארוך, נצטרך לנהוג כך גם עם הגויים. ואם נחליט שלא להציל את הגויים ושהקב"ה צריך לנהוג כלפיהם בהנהגות עונש או תשובה מיידית ולא להביט על הצד הטוב הזה שקיים בם - נטביע את ספינת הגויים על הנער היהודי שבתוכה. כיצד יש לנהוג?
ר' יהושע בן לוי מחליט להציל את הנער היהודי, והוא רואה במעשיו את אבני הכדכוד שמביאות את הגאולה לעולם, ולימוד זכות זה על הנער מציל גם את הגויים שעוסקים במעשים דומים 9 . אך חידוש זה אינו כתוב במפורש ביונה, שם המלחים הגויים ואנשי נינוה חוזרים בתשובה מיידית! על מי מסתמך ר' יהושע בן לוי כשהוא מחדש דבר כה גדול?!
אלא שכמבואר בסיפור חידוש זה אינו של ר' יהושע בן לוי, אלא של אליהו הנביא שגילה לו אותו בצנעה באופן שלא כולם ישמעו אותו. אליהו הנביא שבסיום ספר מלאכי מתואר ככובס המנקה את עוונותיהם של ישראל, הוא המחדש. ואמנם זהו חידוש גדול, שהנער חושש שלא יאמינו לו. אולם אליהו מרגיע את הנער ואומר לו שענוותן גדול כר' יהושע בן לוי, יהיה מוכן לקבלו.
אך נראה שחכמי ישראל האחרים לא הסכימו לקבל מר' יהושע בן לוי את החידוש שאליהו גילה לו בצנעה. ועל כך מרמז המעשה הסמוך המובא שם בפסיקתא. ובו נרחיב בעזהשי"ת במאמר הבא.
^ 1 השמש מסמלת את אומות העולם, וכן מצאנו במסכת סוכה (דף כט, א): "תנו רבנן: בזמן שהחמה לוקה - סימן רע לגויים".
^ 2 "והמלכות נקרא ים... עם כל זאת אינה נקראת ים אלא במדרגה התחתונה אשר לה." (פרדס רמונים לרמ"ק; כג, י)
^ 3 המעשה מזכיר את הגלוי שגילה אליהו לר' שמעון בן אלעזר על ידי המכוער כפי שהוא מתואר באבות דרבי נתן (נוסחא א, מא), וראה במאמר "המכוער וספר הגאולה". בשני המעשים הגילוי קשור לים; בשני המעשים החכם מתוודע למה שאליהו מגלה לו רק כאשר הוא יוצא מבית המדרש; בשני המעשים החכם מתבטל בפני הדמות הזרה והלא חשובה, ר' שמעון בן אלעזר רץ אחר המכוער שלשה מילין, ור' יהושע בן לוי הולך אחר הנער שלשה מילין.
^ 4 וראה באחת הגרסאות בזוהר (ויקרא, דף מב ב) שכתוב בה: "ר' אבא הוה אזיל בפרקמטיא למערתא דלוד".
^ 5 וכפי שהתבאר במאמר "המערה של חוני", וראה גם בבית עולמים לרי"א חבר (דף קלד, א): ...ונקרא מערה בסוד ערות הארץ..."
^ 6 ובאמצעות הגילוי של האורות ה"גנוזים" בקרקעית ה"מערה" אליהו חוזר על הגלוי של שהדרך לגאולה נמצאת ב"מחילות" שבתוך עמל המלאכות, וראה במאמר "המחילות הגנוזות", וראה בהערה הקודמת.
^ 7 "אבן לעולם הוא בסוד יו"ד ורובה במלכות במציאות היו"ד שבה." (פרדס רמונים לרמ"ק, כג, א)
^ 8 "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כד). וכפי שהתבאר במאמר "אבק ההאבקות של יעקב אבינו"
^ 9 וכעין כך מצאנו במשנה במסכת יומא (דף לד, ב) שלדעת ר' מאיר הכהן הגדול היה לובש ביום הכיפורים גם בגדים מתוצרת העמים הזרים: "בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה, בין הערבים הנדויין של שמונה מאות זוז". ור' מאיר רואה גם בבגדים היקרים שמייצרים הגויים אמצעי לקרוב הגאולה, דבר שמאפשר ללמד עליהם זכות. וראה במאמר "ספר התורה של ר' מאיר".
^ 2 "והמלכות נקרא ים... עם כל זאת אינה נקראת ים אלא במדרגה התחתונה אשר לה." (פרדס רמונים לרמ"ק; כג, י)
^ 3 המעשה מזכיר את הגלוי שגילה אליהו לר' שמעון בן אלעזר על ידי המכוער כפי שהוא מתואר באבות דרבי נתן (נוסחא א, מא), וראה במאמר "המכוער וספר הגאולה". בשני המעשים הגילוי קשור לים; בשני המעשים החכם מתוודע למה שאליהו מגלה לו רק כאשר הוא יוצא מבית המדרש; בשני המעשים החכם מתבטל בפני הדמות הזרה והלא חשובה, ר' שמעון בן אלעזר רץ אחר המכוער שלשה מילין, ור' יהושע בן לוי הולך אחר הנער שלשה מילין.
^ 4 וראה באחת הגרסאות בזוהר (ויקרא, דף מב ב) שכתוב בה: "ר' אבא הוה אזיל בפרקמטיא למערתא דלוד".
^ 5 וכפי שהתבאר במאמר "המערה של חוני", וראה גם בבית עולמים לרי"א חבר (דף קלד, א): ...ונקרא מערה בסוד ערות הארץ..."
^ 6 ובאמצעות הגילוי של האורות ה"גנוזים" בקרקעית ה"מערה" אליהו חוזר על הגלוי של שהדרך לגאולה נמצאת ב"מחילות" שבתוך עמל המלאכות, וראה במאמר "המחילות הגנוזות", וראה בהערה הקודמת.
^ 7 "אבן לעולם הוא בסוד יו"ד ורובה במלכות במציאות היו"ד שבה." (פרדס רמונים לרמ"ק, כג, א)
^ 8 "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כד). וכפי שהתבאר במאמר "אבק ההאבקות של יעקב אבינו"
^ 9 וכעין כך מצאנו במשנה במסכת יומא (דף לד, ב) שלדעת ר' מאיר הכהן הגדול היה לובש ביום הכיפורים גם בגדים מתוצרת העמים הזרים: "בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה, בין הערבים הנדויין של שמונה מאות זוז". ור' מאיר רואה גם בבגדים היקרים שמייצרים הגויים אמצעי לקרוב הגאולה, דבר שמאפשר ללמד עליהם זכות. וראה במאמר "ספר התורה של ר' מאיר".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
