בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • הדרך להנהגה
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
4 דק' קריאה
הימים ימי משבר קשה ותחושה כוללת של מבוי סתום, גם לאחר מעמד קידוש השם הגדול בהר הכרמל. אליהו התייאש ועלה השמימה, איזבל מחזקת את שלטונה ורואה את בניה אחזיהו ויהורם ממשיכים את דרך אביהם ואת דרכה. העם ממשיך לפסוח על שתי הסעיפים. משפחת אחאב שולטת למעשה גם ביהודה, שהרי יהורם מלך יהודה נשא לאישה את עתליה אחותו של אחאב, אחזיה הוא בנם המולך ביהודה. מאידך היו אלה ימים פוריים של שיתוף פעולה בין ממלכות ישראל ויהודה במלחמות המשותפות נגד מואב ונגד ארם ברמות גלעד. אלא ששיתוף זה מחמת קשרי החיתון הוביל לירידה נוספת במצבו הרוחני של העם.

יחסים מורכבים
אלישע מתמנה לנביא במקום אליהו, ופותח בסדרת ניסים המסייעים לאנשים להתמודד עם בעיות היומיום שלהם. המתקת מים ביריחו, השמן שלא נגמר, פקידת השונמית בזרע של קיימא ועוד. הניסים מתפרסמים בכל ישראל עד שנעמן שר צבא ארם - האויב הצפוני הגדול - מגיע כדי להירפא מצרעתו, ומכאן צומח קידוש השם גדול לעיני העמים.
אלישע היה נערץ בפי כול, אך יחד עם זאת הכול ידעו שלא כדאי לפגוע בכבודו של אלישע ששלח דובים להרוג ילדים שפגעו בו. אלישע גם עוזר למלכי ישראל ויהודה במאמץ המלחמתי מול המואבים, ואחר כך הופך למודיעין נבואי של מלך ישראל להזהירו מפני המארבים שארם מטמינים לו. המלך ידע להעריך זאת מאוד וכיבד אותו בתואר "אבי". לאלישע לא קל, הוא אף אינו מוכן להביט בפני מלך ישראל הרשע. מאידך צריך לעזור למלכות ישראל להתגונן מפני אויביה מסביב, ואלישע לא יימנע מלעזור ככל שיוכל. כל זה לא מנע ממלך ישראל להכריז שהוא עומד להרוג את אלישע כשהרעב חזק בשומרון ואלישע האיש היחיד המסוגל לחולל נס. אלישע מצידו מכנה את מלך ישראל "בן המרצח" כשהוא שולח שליח להרוג אותו ומפעיל כוח כדי להתגונן מפניו. הנה כי כן מערכת יחסים מורכבת שוררת בין המלך לאלישע: שותפות במאמץ הביטחוני לצד תהום רוחנית ומוסרית. המלך מעריך את הנביא הערכה גבוהה ומתבטא כלפיו בכינויי חיבה וכבוד, במקביל הוא חש איבה עמוקה ואף מנסה לרוצחו. המלך לא השלה את עצמו בדבר נאמנותו של אלישע, היא הייתה נתונה לה' ולא אליו, אלא שעתה היה אלישע נחוץ לצורך הגנת המולדת וכבר הפך לאישיות שאי אפשר לפגוע בה.

נשאר במערכת
מתחילת דרכו היה יהוא מסומן לגדולות. סגנון רכיבתו היה ייחודי וניתן היה להבחין בו מרחוק "כי בשיגעון ינהג", (מלכים ב' ט, כ). הוא היה מהיר כברק ושלט בסוסו גם במהירות גבוהה. היה לוחם מקצועי וטיפס בזריזות בסולם הפיקוד. מכיוון שבלט בכישרונותיו לקח אותו המלך אחאב להיות משומרי ראשו, והוא נכח בעת מעשה נבות וראה את השחיתות הנוראה של המלך ואשתו ("ויאמר אל בדקר שלישו שא השליכהו בחלקת שדה נבות היזרעאלי כי זכור אני ואתה את רוכבים צמדים אחרי אחאב אביו", מלכים ב' ט, כה).
באותו זמן שקל לעזוב את הצבא, מכיוון שלא היה מוכן מבחינה מצפונית להיות חלק במערכת מושחתת ורקובה כל כך עד שהשחיתה גם את דין הצדק שהיה אחד מיהלומי הפאר של עם ישראל. המערכת פעלה לפי אינטרסים ותחת איומים מפורשים או מוסווים של בית המלוכה. לא זו בלבד אלא שהעוול המוסרי היה נדבך נוסף על הבעיות הדתיות החמורות שמלכות זו גרמה לישראל בהכניסה את עבודת הבעל לתוכו.
בסופו של דבר החליט להישאר בצבא ולעסוק במיגור האויב, שהרי סוף סוף מצווה היא להגן על עמך ומולדתך, גם אם כרגע שולטת בו איזבל המרשעת ובעלה אחאב המלך הרשע ועושי דברם. אחת הסיבות שהכריעו את הכף להישאר הייתה גם דברי הנביא בעל אדרת השער, שהכריז חד־משמעית על חורבנו העתידי של בית אחאב. יהוא חיכה לרגע הזה, הוא לא ידע שיש עוד מי שמחכים לאותו הרגע בדיוק. עוד לא ידע שהוא יהיה האיש שיגרום למהפך.

ברית המשוגעים
שנים רבות היה יהוא מקציני ישראל הבכירים. הוא אף סיגל לעצמו מנהגי שלטון הראויים למעמדו והיה מופיע בכל מקום עם קבוצה גדולה של לוחמיו הנאמנים, "שפעת יהוא" קראו להם. המלך לא מיחה בו ולא ראה בו איום, מכיוון שהיה מסור ומוכשר בקרב ולא הראה שאיפות שלטון. מדי פעם כשהיה רואה את מנהגו זה של יהוא היה פוטר אותו באומרו "שיגעון של מצביא", איש שהכול יודעים כי בשיגעון ינהג. אלא שהרושם המצטבר מכל זה היה שיהוא הפך לבכיר שבקצינים. לכן, כשהגיע פרח הנבואה לישיבת הקצינים בגלעד, ואמר שיש לו דבר סתר לומר לשר, איש לא הגיב אלא יהוא. היה זה מהלך מחושב היטב של אלישע. אם יהוא יקבל על עצמו את המלוכה וירים את נס המרד - מוטב, ואם לא - איש לא ידע שאלישע שלח למשוח אותו למלך. יהוא לא ידע מה לעשות עם ההפתעה הזאת, כיצד ימרוד במערכת חזקה כל כך ומבוססת היטב כבר שני דורות? לכן לא העז לומר לחבריו הקצינים את שהתרחש בחדר הפנימי. רק כשלחצו עליו היה מוכן לומר משפט שלא יסכן אותו לאחר שהקדים אמירה המזלזלת קצת בדברי "המשוגע": "ויאמר לו השלום מדוע בא המשוגע הזה אליך? ויאמר אליהם אתם ידעתם את האיש ואת שיחו" (שם ט, יא). התגובה המיידית של חבריו הייתה מדהימה: כולם בלי יוצא מהכלל הודיעו שהם מצטרפים.
בדיעבד התברר שכל השנים הארוכות הללו בשדה הקרב, תחת שלטון האימים של איזבל ועושי דברה, חששו מלומר בגלוי מה שבליבם. המלכת יהוא פרצה את הסכר ואפשרה לכולם לבצע מה שחשבו כל העת.
עתה התגלה שיהוא לא היה לבד גם בהתלבטויות ובייסורים הפנימיים, אלא שהוא - כמו גם חבריו - לא ידעו שיש רבים כמותם. מכאן והלאה הדרך לארמון ביזרעאל הייתה פתוחה לפניו. יהוא, שראה הכול והבין את גודל התפקיד, רכב בשיגעון בדרכו לזרוק את איזבל מהחלון ולהחליף את השלטון ואת כל מוקדי הכוח, ותשקוט הארץ ארבעה דורות.

כיוונים
רבים מבני הציונות הדתית מתלבטים כיהוא בשעתו האם לשרת בתפקידים צבאיים או ממלכתיים כשהמערכת רקובה והכול פועל לפי קבוצת האינטרסנטים השולטים במוקדי הכוח החשובים. צדק הפך בעיקר לשם של כוכב כאשר המערכת המשפטית עושה ככל העולה על רוחה לפי אג'נדה שקבעה בשרירות לב, ומספר הנאנקים והעשוקים הולך וגדל. ייתכן שדווקא המשך השירות בתפקידים אלה תוך שמירת הצלם המוסרי, וטיפוח שאיפת הנהגה שחלקה נסתרת וחלקה גלויה, יביאו יום אחד למהפך המיוחל. או אז תוחלף באחת כל האליטה הקיימת בזו שממתינה לתורה, ועדיין אינה יודעת מיהו המשוגע שיביא את הבשורה.

פרק מתוך ספרו של הרב אברהם וסרמן 'נחש הנחושת' שרואה אור בימים אלה

מתוך העיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il