ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- שוכר ומשכיר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
התביעה: התובע השכיר דירה לנתבע. כחלק מהביטחונות שלהם נדרש הנתבע בזמן השכירות, הוא היה צריך להפקיד משכון בידי התובע. הנתבע התחייב לאפשר לתובע להכניס אנשים לראות את הדירה על מנת שיוכלו לשכור אותה בתום תקופת השכירות. כמו כן, הנתבע התחייב לפצות את התובע על כל נזק או אבדן רווח שיגרמו לו, אם הנתבע לא יעמוד בהתחייבויותיו. בפועל, הנתבע לא אִפשר לשוכרים עתידיים להיכנס לדירה בתוך זמן השכירות, ועקב כך נאלץ התובע להראות לשוכרים עתידיים את הדירה רק לאחר תום תקופת השכירות. לטענתו, הוא הפסיד מכך חודש שכירות.
פסק הדין : ההתחייבות של הנתבע היא אסמכתא ולכן היא אינה מחייבת אותו.
הנימוקים: הרשב"א בתשובה (ח"ג סי' רכז) דן במקרה הבא:
הלכה פסוקה (260)
הרה"ג דוב ליאור
24 - מת המשכיר תוך זמן השכירות
25 - התחייבות לתשלום על מניעת רווח
26 - החלפת השוכר תוך כדי תקופת השכירות
טען עוד
"ראובן לוה מנה משמעון, וכתב לו את השטר לפרוע לזמן שקבע לו, ואם לא יפרענו תוך אותו זמן, קבל עליו ליתן כל הוצאה וכל הפסד שיבא לו ויעשה מחמת חוב זה, וקבל על עצמו זה בקנין גמור ובלא אסמכתא ובנאמנות. וכשהגיע הזמן, תבע שמעון את חובו, ואמר: שהיה לו סחורה מזומנת לקנות, ואם לא יפרענו יפסיד הוא הסחורה; ועם כל זה לא פרעו. ועכשיו שמעון תובע מראובן אותו הפסד הריוח".
תשובת הרשב"א היא, כי היות שההתחייבות של ראובן לשמעון הייתה רק לפצות אותו על הפסדים שייגרמו לו, אין מניעת רווח בכלל זה. ואין חיוב מצד עצם מניעת הרווח, כי בירושלמי (בבא מציעא פ"ה ה"ג) מבואר, שהמבטל כיסו של חברו, דהיינו שקיבל על עצמו להתעסק במעות של חברו על מנת לתת חלק מהרווח לנותן המעות, ובסופו של דבר לא התעסק, וממילא הפסיד נותן המעות את הרווח - פטור.
בדרכי משה (סימן סא אות ד) הבין, שהרשב"א פטר את המתחייב לא משום שההתחייבות הייתה רק על הפסדים, אלא משום שהתחייבות על פיצוני בגין מניעת רווח היא אסמכתא (וכנראה לא ראה את תשובת הרשב"א בפנים, שכן ברשב"א מבואר שהתחייב בקניין גמור ודלא כאסמכתא). הדרכי משה מקשה על הרשב"א, שכן בדבר שאינו קנס שהמתחייב מטיל על עצמו, אלא פיצוי על הפסד, לא שייך אסמכתא! הש"ך (שם סק"י) מתרץ, שמניעת רווח אינה הפסד, ולכן ההתחייבות על פיצוי כזה היא באופן עקרוני אסמכתא.
נמצא, שאם התחייב אדם לחברו, שישלם לו רווחים שנמנעו ממנו, לדעת הדרכי משה אין בהתחייבות זו חסרון של אסמכתא, ולדעת הש"ך יש בזה חסרון של אסמכתא.
על כל פנים, הרב לוין מציין, כי על מנת שהתחייבות לשלם פיצוי בגין מניעת רווחים תחול, היא צריכה להיעשות בקניין. הטעם לכך הוא על פי דברי הרמב"ם (הלכות מכירה פרק יא הלכה טו), שהתחייבות מועילה רק כאשר היא נעשית בלא תנאי. אבל התחייבות שיש בה תנאי, דורשת קניין (ועיין ש"ך בסי' מ סק"ד), ואחרת היא נידונה כאסמכתא.
לאור הדברים הנ"ל, אף על פי שהיה רשום בחוזה כי הנתבע מתחייב לפצות את המשכיר על מניעת רווחים שייגרמו לו, כיוון שלא נעשה קניין על התחייבות זו, היא בטלה, משום שהיא אסמכתא.
עוד מציין הרב לוין, כי ישנה מחלוקת בשאלה האם נתינת משכון מועילה לסלק בעיה של אסמכתא. מחלוקת זו מופיעה בשו"ע (סימן רז סעיף יא):
"הנותן ערבון לחבירו ואמר ליה: אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך, והלה אומר: אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך - אם חזר בו הלוקח, קנה זה הערבון, שהרי הוא תחת ידו; ואם חזר בו המוכר, אין מחייבין אותו לכפול הערבון, שזו אסמכתא היא, ולא קנה. הגה: ויש חולקין, וסבירא להו דאפילו אם חזר בו הלוקח לא קנה המוכר, אף על פי שהוא בידו, אסמכתא לא קניא. וכל שכן אם התפיסו ביד שליש".
דעת המחבר היא דעת הרמב"ם, שמשכון מועיל לסלק בעיית אסמכתא. ואילו דעת היש חולקים שמביא הרמ"א היא דעת הראב"ד וסיעתו, הסוברים שמשכון אינו מסלק בעיית אסמכתא. ואם כן, השאלה האם ההתחייבות בנידון דידן מועילה תלויה במחלוקת המחבר והרמ"א.
כיוון שיש כאן ספקא דדינא, יש לדון בשאלה מיהו המוחזק - האם המלוה הוא המוחזק משום שהוא מחזיק במשכון, או הלווה מחמת שמעות ההלוואה בידו. הרב לוין מציין, שיש בדבר מחלוקת הפוסקים. לדעת השו"ע (סי' עב סעיף כג) הלווה הוא המוחזק. והטעם הוא, משום שהמשכון עומד לחזרה, וכמי שהוחזר דמי. ואילו לדעת הש"ך (שם ס"ק קט) המלוה נחשב מוחזק, משום שבעל חוב קונה משכון.
בנוסף, הש"ך (סי' רנא ס"ק ו) כותב, שאם יש ספק אם הייתה הלוואה בכלל, אין המלוה נחשב מוחזק בגלל המשכון. ולכן, כיוון שבנידוננו יש ספק אם בכלל היה חיוב, שהרי אולי ההתחייבות הייתה אסמכתא, בזה גם לדעת הש"ך הלווה הוא המוחזק.
הלכה פסוקה טענת שוכרים ששילמו דמי שכירות במזומן ותשלום חשבונות עבור שוכרים אחרים במתחם
תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
