ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- שיחות לחג החנוכה
המצווה המרכזית בחנוכה היא הדלקת הנרות, עליה כתב הרמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה יב: "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס, ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק".
הרמב"ם שלא כדרכו כותב במסגרת ספר של הלכה "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד", אולי מפני זה מפני שזה בא לידי ביטוי בקיום המצווה באופן של מהדרין ומהדרין שבמהדרין. ועוד שאילולי חביבות נר חנוכה לא היה נשאר חנוכה לדורות. שכן "בטלה מגילת תענית" ובכללה תקנת חנוכה, ומדוע בכל זאת אנו מקיימים את מצוות היום?
כך מובא בתלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יח עמוד ב:
"מתיב רב כהנא: מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד, וירד רבי אליעזר ורחץ, ורבי יהושע וסיפר. ואמרו להם: צאו והתענו על מה שהתעניתם! - אמר רב יוסף: שאני חנוכה דאיכא מצוה. - אמר ליה אביי: ותיבטיל איהי, ותיבטל מצותה! אלא אמר רב יוסף: שאני חנוכה דמיפרסם ניסא".
מפרש רש"י: "דמפרסם ניסא - כבר הוא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצות, והחזיקו בו כשל תורה - ולא נכון לבטלו".
משאלת הגמרא "ותיבטיל איהי, ותיבטל מצותה" משמע שהנרות טפלות לקביעת ימי החנוכה, אולם אי אפשר היה לבטל את המצווה וממילא א"א לבטל את ימי החנוכה. הרי לנו כמה הייתה חביבה על ישראל מצוות הדלקת הנרות.
זאת ועוד, תקנת הדלקת הנרות בחנוכה הייתה חידוש עוצמתי שווה ערך לחידוש תקנת הפורים וקריאת המגילה. וכך מובא בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד א:
"תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה".
החידוש שבתקנה זו, שאינה לעשות סייג או משמרת לתורה, אלא היא תקנה העומדת בפני עצמה וכאילו תוספת לתורה וחידוש שיכלו לתקן זאת, הגמ' אומנם אומרת שהם למדו זאת מקל וחומר, אבל עדין נשאר כחידוש גדול 1 .
רש"י : "חוץ ממקרא מגילה - ואם תאמר: נר חנוכה? כבר פסקו הנביאים, אבל בימי מרדכי היו חגי זכריה ומלאכי".
רש"י שואל הרי יש עוד חידוש כמו מקרא מגילה שלא היה כמותו מאז הנביאים וגם הוא תקנה חדשה ונראית כתוספת לתורה, ומדוע הגמ' לא מזכירה זאת? ועונה רש"י מפני שבזמן חנוכה לא היו נביאים ולא שייך לומר שנביאים לא תקנו, אבל חכמים בזמן חנוכה אכן העזו ותקנו, מאותה סיבה לפרסם הנס ולהודות ולהלל עליו.
חידושי התורה הגדולים האלה, שהנביאים לא העזו לחדש, מלמדים על אור התורה הגנוז בישראל, וחביבות מצות הנרות שהחזיקו בה כשל תורה, מלמדת על השייכות הפנימית של ישראל לתורה שבעל פה, וחביבין דברי סופרים יותר מדברי תורה.
אור הגנוז בנרות
ספר הרוקח הלכות חנוכה סימן רכה: "ומדליקין בחנוכה ל"ו נרות, לפי שבחנוכת העולם ויתן אתם א-להים ברקיע השמים להאיר, וכדאיתא בפסיקתא רבתי אותה אורה שנשתמש אדם הראשון היתה ל"ו שעות כדאיתא בבראשית רבה יום ו' י"ב שעות וליל ז' י"ב שעות ויום ז' י"ב שעות וכשיצאו ל"ו שעות החשיך העולם... כך מתוך שחשכו עיניהם של ישראל בגלות יון והוציאם הקדוש ברוך הוא מאפילה לאורה, לכך מדליקין ל"ו נרות. ואמר בתנחומא זהב וכסף ונחשת אילים מאדמים. נחשת זה יון. באת בש נחש"ת טסב"א בגימ' יון לכך סמך נחשת ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור. במפלת יון הדלקת נרות".
הרוקח אומר שהקב"ה כביכול חנך את העולם באור. נראה משמעות דבריו שזה תכלית העולם שיהיה בו אור. ורומז בדבריו למדרש האומר שבבריאת העולם נברא אור קדמון שהאיר ל"ו שעות לאדם הראשון ונגנז לצדיקים לעתיד לבוא. ולכן בחנוכה מדליקים ל"ו נרות, כדי להזכיר את אותן ל"ו שעות שבהן שימש האור הקדמון שנגנז, כי בנרות חנוכה אפשר לראות את האור שנגנז. ומוסיף שגלות יון החשיכה עיניהם של ישראל, נראה שגלות יון היא המסתירה את האור הנאצל ובניצחון על יון אנו מדליקים נרות שבהן שוב מתגלה האור הנ"ל, וכן המנורה שבמקדש מאירה באור הגנוז.
מהו האור שנגנז וכיצד הוא מתגלה בנרות חנוכה?
רות רבה (לרנר) פרשה א: "אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו. כיון שראה הקדוש ברוך הוא דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, עמד וגינזה ותיקנה לצדיקים לעתיד לבא. ומניין שגינזה? שנ' וימנע מרשעים אורם (איוב לח: טו) ומניין שגינזה לצדיקים לעתיד לבא? שנ' וארח צדיקים כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום".
ברור שאור כזה אינו אור טבעי, אלא אור שאלוקות מורגשת בו, והוא מאיר עינינו לראות בכל דבר את מעשה ה', וממילא אור זה "אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו", ומובא בספרים שהקב"ה גנז אור זה בתורה. וכך משמע במדרש הבא:
בראשית רבה (וילנא) (פרשת בראשית) פרשה יב סימן ו: "וימנע מרשעים אורם, ולמה גנזו, אלא גנזו לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיקים שנאמר (ישעיה ג) אמרו צדיק כי טוב, ומנין שגנזו לצדיקים שנאמר (משלי ד) ואורח צדיקים כאור נוגה, וכיון שראה אור שהוא גנוז לצדיקים שמח שנאמר (שם /משלי/ יג) ואור צדיקים ישמח, רבי לוי בשם רבי נזירא אמר שלשים ושש שעות שמשה אותה האורה".
המדרש רומז לכך שהאור הזה מורה דרכם של צדיקים, שנאמר "ואורח צדיקים כאור נוגה". אין טוב אלא צדיקים ואין טוב אלא תורה. היינו צדיקים שלומדים תורה היא מאירה את דרכם. ולעומת אור התורה שמנכיחה את הבורא בעולם, חכמת יון מוציאה את הבורא מתוך המציאות הטבעית, וממילא מחשיכה את העולם. המנורה רומזת לחכמת התורה ולכן יש בה מאור הגנוז לצדיקים.
העמק דבר במדבר (פרשת בהעלותך) פרק ח פסוק ד: כן עשה את המנורה, על זה הכוונה, דהמעשה לשם זה מועיל להגיע לתכלית מעשה המנורה, שיהיה זכות ההדלקה פועל להשוקדים על התורה להשיג אור הגנוז בה".
מלבי"ם אומר שבמעשה בראשית בבריאת האור לא נאמר "ויהי כן" כמו בשאר הבריאה, מפני שהאור נגנז, ובהדלקת המנורה ע"י אהרן נאמר "ויעש כן אהרן", רמז הכתוב לכך שבהדלקתו התגלה האור הגנוז.
מהיכן נבראת האורה?
"ר' שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן: א"ל מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן נבראת האורה? א"ל מלמד שנתעטף בה הקדוש ברוך הוא כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו, אמרה ליה בלחישה, א"ל מקרא מלא הוא (תהלים קד) עוטה אור כשלמה, ואת אמרת לי בלחישה, אתמהא, א"ל כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה לך בלחישה".
מדוע שמע זאת בלחישה ומסר זאת בלחישה? נראה מפני שהמסתכל בטבע לא יכול להבחין באור עליון זה, והוא אור נסתר וגנוז, ואי אפשר לומר בקול דבר שלא רואים, ולכן כשמדברים על אור גנוז ראוי לדבר בלחש.
הרבי מרוז'ין ספר שזקנו המגיד ממזריטש פעם הרים את הטלית שנפלה מכתפיו של הבעש"ט והתמלא פחד נורא. אמר הרבי מרוז'ין אם כך הרי העולם כולו הוא מלבוש לבורא ואנו נוגעים בו איך לא נתמלא ביראת אלקים. ברור שדברים אלו נאמרו לצדיקים שעיניהם רואות את האור הגנוז בטבע, ולא כל אחד זוכה לראותו.
ממשיך המדרש ועונה תשובה אחרת למקור האורה:
"א"ר ברכיה אלולי שדרשה רבי יצחק ברבים לא היה אפשר לאומרה, מקמי כן מה היו אמרין, רבי ברכיה בשם ר' יצחק אמר: ממקום בית המקדש נבראת האורה, הה"ד (יחזקאל מג) והנה כבוד א-להי ישראל בא מדרך הקדים, ואין כבודו אלא בהמ"ק כמד"א (ירמיה יז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו וגו'".
רבי יצחק בשונה מקודמו לא רק שלא אמרה בלחישה אלא להפך עוד דרשה ברבים, ו"אלמלא דרשה ברבים אי אפשר לאומרה", מה הסיבה לכך שדרשה ברבים? נראה שהוא מדבר על אור המנורה שבמקדש שבה ניתן לראות את האור הגנוז לצדיקים, ודרש זאת ברבים לעורר הלבבות לראות את האור הנשגב הזה, ומאור המנורה יתבוננו באור התורה שתאיר דרכם. וההעזה שבדרשה הזאת הייתה לפרסם ברבים את הסוד שכל אחד יוכל לזכות בו, ולא להשאיר זאת ליודעי ח"ן בלבד.
מסכת שבת דף כב עמוד ב: "מחוץ לפרוכת העדת יערך, וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו; אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל."
התוספות שם מפרש שהמיוחד בארבעים שנה במדבר שישראל הלכו לאורו של הקב"ה בעמוד האש, נראה שזה רומז גם לתורה שבכתב והאיר לנו הקב"ה בנתינתה במדבר, ואעפ"כ ציוונו להדליק אור המנורה במשכן, עדות שהשכינה שורה בישראל, נראה שרומז לאור תורה שבע"פ שישראל כביכול מאירים לפניו יתברך, וזה מוכיח שהשכינה שורה בנו.
ומכוח התורה ישראל מאירים את כל המציאות באורה של תורה, ומגלים שיש בורא לעולם ומנהיגו, וכך מתגלה האור הגנוז בבריאה.
האור הגנוז בנס פך השמן
בנוסח "על הניסים" אנו מודים על נס הניצחון "רבים ביד מעטים טמאים ביד טהורים", לכאורה החלק רבים ביד מעטים הוא חידוש, אבל מה הנס בכך שטמאים נצחו את הטהורים?
לפי המסופר בספר חשמונאים, מתתיהו ובניו הרימו את נס המרד ביוונים, על הגזרות "להשכיחם תורתך ולהעבירם על חוקי רצונך", אולם הדילמה שעמדה לפניהם האם יהיו רבים שיענו לקריאה "מי לה' אלי", ויהיו מוכנים להילחם במסירות נפש ונגד כל הסיכויים מול צבא מאורגן של היוונים, וזאת עקב המצב הרוחני הירוד בעם, שרבים התקרבו לתרבות היוונית, ועזבו את מצוות התורה, למרות כל החששות האלו הם החליטו להילחם, והדביקו בעוז רוחם רבים מאלה שנחלשו בשמירת המצוות, ובספר חשמונאים מופיעים נאומי יהודה המכבי שהפיח בחייליו את רוח האמונה וחיזוק בקיום התורה, ומכוח אותה רוח טהרה זכו לניצחון. נמצא שהיה כאן לא רק ניצחון בשדה הקרב, אלא ניצחון הרוח על הגוף ניצחון הטהרה על הטומאה, טמאים ביד טהורים, וכל זה רמוז בנס פך השמן שנמצא בחותמו של כהן גדול, שרומז לניצוץ הנשמתי הטמון ושמור בתוך כל יהודי, שמרגע שנמצא הלך וגדל מניצוץ קטן ללפיד אש. והוא אור הגנוז לצדיקים, "ועמך כולם צדיקים", וצריך רק שיקום מנהיג שיגלה את האור הגנוז הזה ויפיח אותו.
התורה אומרת שיצחק ברך את יעקב לאחר "וירח את ריח בגדיו" שהריח את ריח בגדיו של יעקב שהיו מעורות גדי העיזים, והרגיש בהם ריח גן עדן, מנין בא הריח הטוב הזה? מפרש המדרש ילקוט שמעוני תורה פרשת תולדות רמז קטו: "וירח את ריח בגדיו - ריח בוגדיו, כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות יוסף משיתא". שהריח הטוב הזה בא מבעלי תשובה "בוגדיו" שהתייוונו ונתנו אל לבם לחזור בתשובה ומסרו נפשם על קדוש השם. ואי אפשר להסביר את הכוח שמצאו בנפשם לעשות מפנה רוחני כל כך גדול ולמסור עליו את נפש, אם לא היה בהם אותו אור הגנוז בלב לאהבת ה' וליראתו.
אורו של משיח
האור הגנוז מתגלה גם מתוך נפתולי ההיסטוריה היהודית, שבה מתגלה עם ישראל בכל גדלותו, במעשי גבורה מסירות הנפש ומידות הטובות שיש בגדולי האומה וגם בפשוטי העם שבשדות. ולפעמים הדברים עולים ומתגלים מתוך נפילות רוחניות ויסורים שמתגברים עליהם ואז מתגלה מנבכי הנפש אותה גדלות הטמומה בהם כאור הגנוז בבריאה.
דוגמה לדבר מפרשת וישב שבה מסופר מעשה מכירת יוסף שבו הייתה נפילה חמורה של חטא מחלוקת האחים, ובמעשה יהודה ותמר שהייתה בו נפילה חמורה של יהודה שנטה מאת אחיו וכל מה שעשה עם תמר. ובסופו של דבר למה הדבר הביא, וכך אמרו במדרש:
בראשית רבה (וילנא) (פרשת וישב) פרשה פה סימן א: "רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט) כי אנכי ידעתי את המחשבות, שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח, ויהי בעת ההיא וירד יהודה, (ישעיה סו) בטרם תחיל ילדה, קודם שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון, ויהי בעת ההיא, מה כתיב למעלה מן הענין והמדנים מכרו אותו אל מצרים".
הקב"ה יודע כל המחשבות, ורוצה להביא את כל הנפילות לידי תיקון, ודוקא מתוך כל הייסורים שכולם עברו, יסורי גוף ונפש קשים, יתגלה בסופו של דבר אורו של משיח. אור של משיח הוא האור הגנוז בנפשות, וכך עתידים האחים לגלות שיוסף היה צדיק, ולא נטמא בטומאת מצרים עמד בניסיון ולא חטא, וכן לא נטר להם שנאה על מכירתם אותו, יהודה עתיד להודות "צדקה ממני" ולגלות את כוח התשובה שבו, ואת כוח המנהיגות שבו, ויוסף עתיד לגלות עד כמה יהודה ואחיו מוכנים למסור את נפשם על בנימין, "אנכי אערבנו מידי תבקשנו" "כי עבדך ערב את הנער". וכך מיהודה ותמר נולד נצר שממנו נולד דוד ומלך המשיח לעתיד לבוא. ומיוסף שהיה לגואל ראשון לעמו במצרים יצא משיח בן יוסף.
אמרו חז"ל (מסכת סוטה דף לו עמוד ב): "יוסף שקידש שם שמים בסתר - הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא - נקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא". ובזכות מעשיהם שם השם הגנוז בהם התגלה.
מפני מה זכה למלכות? חז"ל במדרש נתנו לכך מספר תשובות, שבודאי כל אחת מהן יש בה תוספת של גילוי העובדה עד כמה יהודה ראוי למלכות.
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור עו: "דבר אחר [עו, ב] נודע ביהודה. מפני מה זכה למלכות, שאלה זו שאלו התלמידים לר' טרפון בצילה של שובך ביבנה, מפני מה זכה יהודה למלכות, אמר להם מפני שהודה במעשה תמר, אמרו לו דיי להודייה [שתכפר] על הביאה, אמר להם מפני שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו (בראשית לז כו), אמרו לו דיי להצלה שתכפר על המכירה, אמר להם על ידי שאמר ישב נא עבדך תחת הנער (שם /בראשית/ מד לג), אמרו לו בעיא ערבא דמקיים ערבותיה, אמר להם אם כן באיזה זכות זכה, אמרו לו בזכות שקפץ לתוך גלי הים, שהיו כל השבטים עומדים ולא ירדו אחד לים, אלא זה אומר אני ארד תחילה, [וזה אומר אני ארד תחילה], וקידש יהודה שמו של הקדוש ברוך הוא וירד לים, שנאמר ויהודה עוד רד עם אל (הושע יב א), הוא השלים להקב"ה וקידש שמו של הקדוש ברוך הוא וירד, ובזכות כך זכה למלוכה, שנאמר היתה יהודה לקדשו (תהלים קיד ב), לפי שהיתה יהודה לקדשו, לפיכך ישראל ממשלותיו (שם /תהלים קי"ד/), הוי נודע ביהודה אלהים, לפיכך בישראל גדול שמו של יהודה".
מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה
הפסוק שהמדרש הנ"ל מביא מירמיהו פרק כט במקורו בא לעודד את עם ישראל שלא יתייאשו לאחר חורבן בית ראשון, יבנו בתים וישבו בהם ויצפו לגאולה המובטחת להם לאחר מלאות שבעים לחורבן. וכך אומר להם הנביא:
"כִּי כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם ה' מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה : וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם: וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל לְבַבְכֶם: וְנִמְצֵאתִי לָכֶם נְאֻם ה' וְשַׁבְתִּי אֶת שביתכם שְׁבוּתְכֶם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם וּמִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם ה' וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם:"
ירמיהו בדבריו בא לעודד את ישראל במצבם הקשה בגלות בבל, שאומר להם שכל מה שנעשה להם היה בגלל שהקב"ה חושב עליהם מחשבות לטובה, והחורבן יביא לבנין בית שני שיהיה גדול מקודמו, כנאמר בספר חגי "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", וזה מתייחס גם לבית שני 2 . ואע"פ שבבית שני יחסרו חמישה דברים מאד חשובים של גילוי שכינה, ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים 3 . תירצו בספרי מחשבה שבית שני היה מיוחד ב"חכמה" תורה שבעל פה שהתפתחה מאד בזה זה וחכם עדיף מנביא.
ונראה שבבית שני התגלה האור הגנוז בישראל התורה שבעל פה, הרמוזה במנורה ואחר כך בנרות החנוכה שתקנו חכמים. והתברר שהקב"ה חשב מחשבות לטובה לגלות אור גנוז זה שהוא התחלת אורו של משיח שבודאי יתגלה לנו בבנין הבית השלישי.
אור חדש על ציון תאיר
טור אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן נט: "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כלנו במהרה לאורו בא"י יוצר המאורות ואין נוהגין כן בספרד וכן כתב רש"י שאין לחתום באור העתיד שאינו מעין החתימה לפי שסדרו חז"ל הברכה על אור המתחדש בכל יום ולא על אור העתיד וא"א הרא"ש ז"ל כתב בתשובה דהוי שפיר מעין החתימה ופתיחה דיוצר אור היינו אור שברא הקדוש ברוך הוא בו' ימי בראשית ולא היה העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים לעתיד לבא ועל אור זה נאמר (ישעיה ס') והלכו גוים לאורך והיינו נמי אור חדש שחדש בו' ימי בראשית שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש לנו ע"כ וכן דעת רב שרירא גאון שכתב וז"ל מה שכתב רב סעדיה שאין ש"צ רשאי לומר אור חדש על ציון תאיר אין בכך כלום שלא על אותו אור אנו מברכין אלא שהזכרה בעלמא היא".
נמצא שמה שאנו אומרים בברכת יוצר (הספרדים אינם אומרים זאת) "אור מחדש על ציון תאיר", זה על האור הגנוז שעתיד להתגלות במהרה בציון, ונראה להוסיף שהרי הזכרנו שהאור הקדמון נגנז בתורה, ולעתיד לבוא יגיעו לציון ללמוד תורה, ואור חדש של תורה יתגלה בציון, שנאמר ישעיהו פרק ב פסוק ב – ג: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם: ואז יתגלה האור הגנוז בתורה, הוא האור החדש שבציון יאיר.
וכך בבראשית רבה (וילנא) (פרשת חיי שרה) פרשה נט סימן ה: "ירושלים אורו של עולם שנאמר (ישעיה ס) והלכו גוים לאורך ומי הוא אורה של ירושלים הקדוש ברוך הוא דכתיב והיה לך ה' לאור עולם".
^ 1.עיין בתוספות ובמהר"ל על שבת דף פז עמוד א: "שלשה דברים עשה משה מדעתו", ושם משה דרש מק"ו ובכל זאת נחשב לחידוש שחידש מדעתו. וה"ה אפשר לפרש גם כאן את החידוש שחידשו חכמים.
^ 2.תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ג עמוד א: גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון - רב ושמואל, ואמרי לה ר' יוחנן ור"א, חד אמר: בבנין, וחד אמר: בשנים.
^ 3.יומא דף כא עמוד ב: והאמר רב שמואל בר איניא: מאי דכתיב (חגי פרק א פסוק ח) עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה בּוֹ ואכבד (וְאֶכָּבְדָה) אָמַר יְקֹוָק, וקרינן ואכבדה מאי שנא דמחוסר ה"א? אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
