גילוי אור הגנוז | הרב דוד דב לבנון | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
חנוכה
שיחות לחג החנוכה

קטגוריה משנית

742

11 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

חביבות מצוות נר חנוכה והחידוש שבתקנה
המצווה המרכזית בחנוכה היא הדלקת הנרות, עליה כתב הרמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה יב: "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס, ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק".
הרמב"ם שלא כדרכו כותב במסגרת ספר של הלכה "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד", אולי מפני זה מפני שזה בא לידי ביטוי בקיום המצווה באופן של מהדרין ומהדרין שבמהדרין. ועוד שאילולי חביבות נר חנוכה לא היה נשאר חנוכה לדורות. שכן "בטלה מגילת תענית" ובכללה תקנת חנוכה, ומדוע בכל זאת אנו מקיימים את מצוות היום?
כך מובא בתלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יח עמוד ב:
"מתיב רב כהנא: מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד, וירד רבי אליעזר ורחץ, ורבי יהושע וסיפר. ואמרו להם: צאו והתענו על מה שהתעניתם! - אמר רב יוסף: שאני חנוכה דאיכא מצוה. - אמר ליה אביי: ותיבטיל איהי, ותיבטל מצותה! אלא אמר רב יוסף: שאני חנוכה דמיפרסם ניסא".
מפרש רש"י: "דמפרסם ניסא - כבר הוא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצות, והחזיקו בו כשל תורה - ולא נכון לבטלו".
משאלת הגמרא "ותיבטיל איהי, ותיבטל מצותה" משמע שהנרות טפלות לקביעת ימי החנוכה, אולם אי אפשר היה לבטל את המצווה וממילא א"א לבטל את ימי החנוכה. הרי לנו כמה הייתה חביבה על ישראל מצוות הדלקת הנרות.
זאת ועוד, תקנת הדלקת הנרות בחנוכה הייתה חידוש עוצמתי שווה ערך לחידוש תקנת הפורים וקריאת המגילה. וכך מובא בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד א:
"תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה".
החידוש שבתקנה זו, שאינה לעשות סייג או משמרת לתורה, אלא היא תקנה העומדת בפני עצמה וכאילו תוספת לתורה וחידוש שיכלו לתקן זאת, הגמ' אומנם אומרת שהם למדו זאת מקל וחומר, אבל עדין נשאר כחידוש גדול 1 .
רש"י : "חוץ ממקרא מגילה - ואם תאמר: נר חנוכה? כבר פסקו הנביאים, אבל בימי מרדכי היו חגי זכריה ומלאכי".
רש"י שואל הרי יש עוד חידוש כמו מקרא מגילה שלא היה כמותו מאז הנביאים וגם הוא תקנה חדשה ונראית כתוספת לתורה, ומדוע הגמ' לא מזכירה זאת? ועונה רש"י מפני שבזמן חנוכה לא היו נביאים ולא שייך לומר שנביאים לא תקנו, אבל חכמים בזמן חנוכה אכן העזו ותקנו, מאותה סיבה לפרסם הנס ולהודות ולהלל עליו.
חידושי התורה הגדולים האלה, שהנביאים לא העזו לחדש, מלמדים על אור התורה הגנוז בישראל, וחביבות מצות הנרות שהחזיקו בה כשל תורה, מלמדת על השייכות הפנימית של ישראל לתורה שבעל פה, וחביבין דברי סופרים יותר מדברי תורה.

אור הגנוז בנרות
ספר הרוקח הלכות חנוכה סימן רכה: "ומדליקין בחנוכה ל"ו נרות, לפי שבחנוכת העולם ויתן אתם א-להים ברקיע השמים להאיר, וכדאיתא בפסיקתא רבתי אותה אורה שנשתמש אדם הראשון היתה ל"ו שעות כדאיתא בבראשית רבה יום ו' י"ב שעות וליל ז' י"ב שעות ויום ז' י"ב שעות וכשיצאו ל"ו שעות החשיך העולם... כך מתוך שחשכו עיניהם של ישראל בגלות יון והוציאם הקדוש ברוך הוא מאפילה לאורה, לכך מדליקין ל"ו נרות. ואמר בתנחומא זהב וכסף ונחשת אילים מאדמים. נחשת זה יון. באת בש נחש"ת טסב"א בגימ' יון לכך סמך נחשת ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור. במפלת יון הדלקת נרות".
הרוקח אומר שהקב"ה כביכול חנך את העולם באור. נראה משמעות דבריו שזה תכלית העולם שיהיה בו אור. ורומז בדבריו למדרש האומר שבבריאת העולם נברא אור קדמון שהאיר ל"ו שעות לאדם הראשון ונגנז לצדיקים לעתיד לבוא. ולכן בחנוכה מדליקים ל"ו נרות, כדי להזכיר את אותן ל"ו שעות שבהן שימש האור הקדמון שנגנז, כי בנרות חנוכה אפשר לראות את האור שנגנז. ומוסיף שגלות יון החשיכה עיניהם של ישראל, נראה שגלות יון היא המסתירה את האור הנאצל ובניצחון על יון אנו מדליקים נרות שבהן שוב מתגלה האור הנ"ל, וכן המנורה שבמקדש מאירה באור הגנוז.

מהו האור שנגנז וכיצד הוא מתגלה בנרות חנוכה?
רות רבה (לרנר) פרשה א: "אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו. כיון שראה הקדוש ברוך הוא דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, עמד וגינזה ותיקנה לצדיקים לעתיד לבא. ומניין שגינזה? שנ' וימנע מרשעים אורם (איוב לח: טו) ומניין שגינזה לצדיקים לעתיד לבא? שנ' וארח צדיקים כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום".
ברור שאור כזה אינו אור טבעי, אלא אור שאלוקות מורגשת בו, והוא מאיר עינינו לראות בכל דבר את מעשה ה', וממילא אור זה "אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו", ומובא בספרים שהקב"ה גנז אור זה בתורה. וכך משמע במדרש הבא:
בראשית רבה (וילנא) (פרשת בראשית) פרשה יב סימן ו: "וימנע מרשעים אורם, ולמה גנזו, אלא גנזו לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיקים שנאמר (ישעיה ג) אמרו צדיק כי טוב, ומנין שגנזו לצדיקים שנאמר (משלי ד) ואורח צדיקים כאור נוגה, וכיון שראה אור שהוא גנוז לצדיקים שמח שנאמר (שם /משלי/ יג) ואור צדיקים ישמח, רבי לוי בשם רבי נזירא אמר שלשים ושש שעות שמשה אותה האורה".
המדרש רומז לכך שהאור הזה מורה דרכם של צדיקים, שנאמר "ואורח צדיקים כאור נוגה". אין טוב אלא צדיקים ואין טוב אלא תורה. היינו צדיקים שלומדים תורה היא מאירה את דרכם. ולעומת אור התורה שמנכיחה את הבורא בעולם, חכמת יון מוציאה את הבורא מתוך המציאות הטבעית, וממילא מחשיכה את העולם. המנורה רומזת לחכמת התורה ולכן יש בה מאור הגנוז לצדיקים.
העמק דבר במדבר (פרשת בהעלותך) פרק ח פסוק ד: כן עשה את המנורה, על זה הכוונה, דהמעשה לשם זה מועיל להגיע לתכלית מעשה המנורה, שיהיה זכות ההדלקה פועל להשוקדים על התורה להשיג אור הגנוז בה".
מלבי"ם אומר שבמעשה בראשית בבריאת האור לא נאמר "ויהי כן" כמו בשאר הבריאה, מפני שהאור נגנז, ובהדלקת המנורה ע"י אהרן נאמר "ויעש כן אהרן", רמז הכתוב לכך שבהדלקתו התגלה האור הגנוז.

מהיכן נבראת האורה?
"ר' שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן: א"ל מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן נבראת האורה? א"ל מלמד שנתעטף בה הקדוש ברוך הוא כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו, אמרה ליה בלחישה, א"ל מקרא מלא הוא (תהלים קד) עוטה אור כשלמה, ואת אמרת לי בלחישה, אתמהא, א"ל כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה לך בלחישה".
מדוע שמע זאת בלחישה ומסר זאת בלחישה? נראה מפני שהמסתכל בטבע לא יכול להבחין באור עליון זה, והוא אור נסתר וגנוז, ואי אפשר לומר בקול דבר שלא רואים, ולכן כשמדברים על אור גנוז ראוי לדבר בלחש.
הרבי מרוז'ין ספר שזקנו המגיד ממזריטש פעם הרים את הטלית שנפלה מכתפיו של הבעש"ט והתמלא פחד נורא. אמר הרבי מרוז'ין אם כך הרי העולם כולו הוא מלבוש לבורא ואנו נוגעים בו איך לא נתמלא ביראת אלקים. ברור שדברים אלו נאמרו לצדיקים שעיניהם רואות את האור הגנוז בטבע, ולא כל אחד זוכה לראותו.
ממשיך המדרש ועונה תשובה אחרת למקור האורה:
"א"ר ברכיה אלולי שדרשה רבי יצחק ברבים לא היה אפשר לאומרה, מקמי כן מה היו אמרין, רבי ברכיה בשם ר' יצחק אמר: ממקום בית המקדש נבראת האורה, הה"ד (יחזקאל מג) והנה כבוד א-להי ישראל בא מדרך הקדים, ואין כבודו אלא בהמ"ק כמד"א (ירמיה יז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו וגו'".
רבי יצחק בשונה מקודמו לא רק שלא אמרה בלחישה אלא להפך עוד דרשה ברבים, ו"אלמלא דרשה ברבים אי אפשר לאומרה", מה הסיבה לכך שדרשה ברבים? נראה שהוא מדבר על אור המנורה שבמקדש שבה ניתן לראות את האור הגנוז לצדיקים, ודרש זאת ברבים לעורר הלבבות לראות את האור הנשגב הזה, ומאור המנורה יתבוננו באור התורה שתאיר דרכם. וההעזה שבדרשה הזאת הייתה לפרסם ברבים את הסוד שכל אחד יוכל לזכות בו, ולא להשאיר זאת ליודעי ח"ן בלבד.
מסכת שבת דף כב עמוד ב: "מחוץ לפרוכת העדת יערך, וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו; אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל."
התוספות שם מפרש שהמיוחד בארבעים שנה במדבר שישראל הלכו לאורו של הקב"ה בעמוד האש, נראה שזה רומז גם לתורה שבכתב והאיר לנו הקב"ה בנתינתה במדבר, ואעפ"כ ציוונו להדליק אור המנורה במשכן, עדות שהשכינה שורה בישראל, נראה שרומז לאור תורה שבע"פ שישראל כביכול מאירים לפניו יתברך, וזה מוכיח שהשכינה שורה בנו.
ומכוח התורה ישראל מאירים את כל המציאות באורה של תורה, ומגלים שיש בורא לעולם ומנהיגו, וכך מתגלה האור הגנוז בבריאה.

האור הגנוז בנס פך השמן
בנוסח "על הניסים" אנו מודים על נס הניצחון "רבים ביד מעטים טמאים ביד טהורים", לכאורה החלק רבים ביד מעטים הוא חידוש, אבל מה הנס בכך שטמאים נצחו את הטהורים?
לפי המסופר בספר חשמונאים, מתתיהו ובניו הרימו את נס המרד ביוונים, על הגזרות "להשכיחם תורתך ולהעבירם על חוקי רצונך", אולם הדילמה שעמדה לפניהם האם יהיו רבים שיענו לקריאה "מי לה' אלי", ויהיו מוכנים להילחם במסירות נפש ונגד כל הסיכויים מול צבא מאורגן של היוונים, וזאת עקב המצב הרוחני הירוד בעם, שרבים התקרבו לתרבות היוונית, ועזבו את מצוות התורה, למרות כל החששות האלו הם החליטו להילחם, והדביקו בעוז רוחם רבים מאלה שנחלשו בשמירת המצוות, ובספר חשמונאים מופיעים נאומי יהודה המכבי שהפיח בחייליו את רוח האמונה וחיזוק בקיום התורה, ומכוח אותה רוח טהרה זכו לניצחון. נמצא שהיה כאן לא רק ניצחון בשדה הקרב, אלא ניצחון הרוח על הגוף ניצחון הטהרה על הטומאה, טמאים ביד טהורים, וכל זה רמוז בנס פך השמן שנמצא בחותמו של כהן גדול, שרומז לניצוץ הנשמתי הטמון ושמור בתוך כל יהודי, שמרגע שנמצא הלך וגדל מניצוץ קטן ללפיד אש. והוא אור הגנוז לצדיקים, "ועמך כולם צדיקים", וצריך רק שיקום מנהיג שיגלה את האור הגנוז הזה ויפיח אותו.
התורה אומרת שיצחק ברך את יעקב לאחר "וירח את ריח בגדיו" שהריח את ריח בגדיו של יעקב שהיו מעורות גדי העיזים, והרגיש בהם ריח גן עדן, מנין בא הריח הטוב הזה? מפרש המדרש ילקוט שמעוני תורה פרשת תולדות רמז קטו: "וירח את ריח בגדיו - ריח בוגדיו, כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות יוסף משיתא". שהריח הטוב הזה בא מבעלי תשובה "בוגדיו" שהתייוונו ונתנו אל לבם לחזור בתשובה ומסרו נפשם על קדוש השם. ואי אפשר להסביר את הכוח שמצאו בנפשם לעשות מפנה רוחני כל כך גדול ולמסור עליו את נפש, אם לא היה בהם אותו אור הגנוז בלב לאהבת ה' וליראתו.

אורו של משיח
האור הגנוז מתגלה גם מתוך נפתולי ההיסטוריה היהודית, שבה מתגלה עם ישראל בכל גדלותו, במעשי גבורה מסירות הנפש ומידות הטובות שיש בגדולי האומה וגם בפשוטי העם שבשדות. ולפעמים הדברים עולים ומתגלים מתוך נפילות רוחניות ויסורים שמתגברים עליהם ואז מתגלה מנבכי הנפש אותה גדלות הטמומה בהם כאור הגנוז בבריאה.
דוגמה לדבר מפרשת וישב שבה מסופר מעשה מכירת יוסף שבו הייתה נפילה חמורה של חטא מחלוקת האחים, ובמעשה יהודה ותמר שהייתה בו נפילה חמורה של יהודה שנטה מאת אחיו וכל מה שעשה עם תמר. ובסופו של דבר למה הדבר הביא, וכך אמרו במדרש:
בראשית רבה (וילנא) (פרשת וישב) פרשה פה סימן א: "רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט) כי אנכי ידעתי את המחשבות, שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח, ויהי בעת ההיא וירד יהודה, (ישעיה סו) בטרם תחיל ילדה, קודם שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון, ויהי בעת ההיא, מה כתיב למעלה מן הענין והמדנים מכרו אותו אל מצרים".
הקב"ה יודע כל המחשבות, ורוצה להביא את כל הנפילות לידי תיקון, ודוקא מתוך כל הייסורים שכולם עברו, יסורי גוף ונפש קשים, יתגלה בסופו של דבר אורו של משיח. אור של משיח הוא האור הגנוז בנפשות, וכך עתידים האחים לגלות שיוסף היה צדיק, ולא נטמא בטומאת מצרים עמד בניסיון ולא חטא, וכן לא נטר להם שנאה על מכירתם אותו, יהודה עתיד להודות "צדקה ממני" ולגלות את כוח התשובה שבו, ואת כוח המנהיגות שבו, ויוסף עתיד לגלות עד כמה יהודה ואחיו מוכנים למסור את נפשם על בנימין, "אנכי אערבנו מידי תבקשנו" "כי עבדך ערב את הנער". וכך מיהודה ותמר נולד נצר שממנו נולד דוד ומלך המשיח לעתיד לבוא. ומיוסף שהיה לגואל ראשון לעמו במצרים יצא משיח בן יוסף.
אמרו חז"ל (מסכת סוטה דף לו עמוד ב): "יוסף שקידש שם שמים בסתר - הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא - נקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא". ובזכות מעשיהם שם השם הגנוז בהם התגלה.
מפני מה זכה למלכות? חז"ל במדרש נתנו לכך מספר תשובות, שבודאי כל אחת מהן יש בה תוספת של גילוי העובדה עד כמה יהודה ראוי למלכות.
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור עו: "דבר אחר [עו, ב] נודע ביהודה. מפני מה זכה למלכות, שאלה זו שאלו התלמידים לר' טרפון בצילה של שובך ביבנה, מפני מה זכה יהודה למלכות, אמר להם מפני שהודה במעשה תמר, אמרו לו דיי להודייה [שתכפר] על הביאה, אמר להם מפני שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו (בראשית לז כו), אמרו לו דיי להצלה שתכפר על המכירה, אמר להם על ידי שאמר ישב נא עבדך תחת הנער (שם /בראשית/ מד לג), אמרו לו בעיא ערבא דמקיים ערבותיה, אמר להם אם כן באיזה זכות זכה, אמרו לו בזכות שקפץ לתוך גלי הים, שהיו כל השבטים עומדים ולא ירדו אחד לים, אלא זה אומר אני ארד תחילה, [וזה אומר אני ארד תחילה], וקידש יהודה שמו של הקדוש ברוך הוא וירד לים, שנאמר ויהודה עוד רד עם אל (הושע יב א), הוא השלים להקב"ה וקידש שמו של הקדוש ברוך הוא וירד, ובזכות כך זכה למלוכה, שנאמר היתה יהודה לקדשו (תהלים קיד ב), לפי שהיתה יהודה לקדשו, לפיכך ישראל ממשלותיו (שם /תהלים קי"ד/), הוי נודע ביהודה אלהים, לפיכך בישראל גדול שמו של יהודה".

מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה
הפסוק שהמדרש הנ"ל מביא מירמיהו פרק כט במקורו בא לעודד את עם ישראל שלא יתייאשו לאחר חורבן בית ראשון, יבנו בתים וישבו בהם ויצפו לגאולה המובטחת להם לאחר מלאות שבעים לחורבן. וכך אומר להם הנביא:
"כִּי כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם ה' מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה : וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם: וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל לְבַבְכֶם: וְנִמְצֵאתִי לָכֶם נְאֻם ה' וְשַׁבְתִּי אֶת שביתכם שְׁבוּתְכֶם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם וּמִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם ה' וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם:"
ירמיהו בדבריו בא לעודד את ישראל במצבם הקשה בגלות בבל, שאומר להם שכל מה שנעשה להם היה בגלל שהקב"ה חושב עליהם מחשבות לטובה, והחורבן יביא לבנין בית שני שיהיה גדול מקודמו, כנאמר בספר חגי "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", וזה מתייחס גם לבית שני 2 . ואע"פ שבבית שני יחסרו חמישה דברים מאד חשובים של גילוי שכינה, ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים 3 . תירצו בספרי מחשבה שבית שני היה מיוחד ב"חכמה" תורה שבעל פה שהתפתחה מאד בזה זה וחכם עדיף מנביא.
ונראה שבבית שני התגלה האור הגנוז בישראל התורה שבעל פה, הרמוזה במנורה ואחר כך בנרות החנוכה שתקנו חכמים. והתברר שהקב"ה חשב מחשבות לטובה לגלות אור גנוז זה שהוא התחלת אורו של משיח שבודאי יתגלה לנו בבנין הבית השלישי.

אור חדש על ציון תאיר
טור אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן נט: "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כלנו במהרה לאורו בא"י יוצר המאורות ואין נוהגין כן בספרד וכן כתב רש"י שאין לחתום באור העתיד שאינו מעין החתימה לפי שסדרו חז"ל הברכה על אור המתחדש בכל יום ולא על אור העתיד וא"א הרא"ש ז"ל כתב בתשובה דהוי שפיר מעין החתימה ופתיחה דיוצר אור היינו אור שברא הקדוש ברוך הוא בו' ימי בראשית ולא היה העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים לעתיד לבא ועל אור זה נאמר (ישעיה ס') והלכו גוים לאורך והיינו נמי אור חדש שחדש בו' ימי בראשית שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש לנו ע"כ וכן דעת רב שרירא גאון שכתב וז"ל מה שכתב רב סעדיה שאין ש"צ רשאי לומר אור חדש על ציון תאיר אין בכך כלום שלא על אותו אור אנו מברכין אלא שהזכרה בעלמא היא".
נמצא שמה שאנו אומרים בברכת יוצר (הספרדים אינם אומרים זאת) "אור מחדש על ציון תאיר", זה על האור הגנוז שעתיד להתגלות במהרה בציון, ונראה להוסיף שהרי הזכרנו שהאור הקדמון נגנז בתורה, ולעתיד לבוא יגיעו לציון ללמוד תורה, ואור חדש של תורה יתגלה בציון, שנאמר ישעיהו פרק ב פסוק ב – ג: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם: ואז יתגלה האור הגנוז בתורה, הוא האור החדש שבציון יאיר.
וכך בבראשית רבה (וילנא) (פרשת חיי שרה) פרשה נט סימן ה: "ירושלים אורו של עולם שנאמר (ישעיה ס) והלכו גוים לאורך ומי הוא אורה של ירושלים הקדוש ברוך הוא דכתיב והיה לך ה' לאור עולם".

^ 1.עיין בתוספות ובמהר"ל על שבת דף פז עמוד א: "שלשה דברים עשה משה מדעתו", ושם משה דרש מק"ו ובכל זאת נחשב לחידוש שחידש מדעתו. וה"ה אפשר לפרש גם כאן את החידוש שחידשו חכמים.
^ 2.תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ג עמוד א: גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון - רב ושמואל, ואמרי לה ר' יוחנן ור"א, חד אמר: בבנין, וחד אמר: בשנים.
^ 3.יומא דף כא עמוד ב: והאמר רב שמואל בר איניא: מאי דכתיב (חגי פרק א פסוק ח) עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה בּוֹ ואכבד (וְאֶכָּבְדָה) אָמַר יְקֹוָק, וקרינן ואכבדה מאי שנא דמחוסר ה"א? אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים.

שיחות לחג החנוכה

הרב דוד דב לבנון

ראש בית הדין הרבני באשקלון, רב בית הכנסת "קהילת נעם" בקרית משה, ירושלים.

פסח שני
חודש אייר - אור חוזר של חודש ניסן
ר"ח אייר תש"ס
וישלח
יעקב וישראל
וישלח תשס"ב
פסח שני
ירח זיו
ר"ח אייר תשס"ג
והגדת לבנך
ספור יציאת מצרים בליל הסדר
שבת הגדול תשנ"ח

שיחות לחג החנוכה

שיחות לחג החנוכה
משמעותו של נס פך השמן
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כסליו תשע"ג
שיחות לחג החנוכה
הכלים שקיבלנו מאבותינו
הרב חיים כץ | כסליו תשפ"ה
שיחות לחג החנוכה
רעיונות לחנוכה
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ו - תשס"א
שיחות לחג החנוכה
הנס שבטבע בחנוכה
הרב אליהו ברין | כסליו תשפ"ה

שיחות לחג החנוכה

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר
לך לך
רעיונות לפרשת לך-לך
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ו-תשס"ב
לך לך
"לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך"
מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל
לך לך
מדוע נבחר אברהם?
הרב יוסף צבי רימון | חשון תשע"ו

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

קרוב אליך
קרוב אליך – לך לך
עלון מספר 623
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
45 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב הראל כהן | ד' חשוון תשפ"ז
34 דק'
לך לך
פרשת לך לך – נפרדים לשלום
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
1:03
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת לך לך תשפז – לבחור בברית האבות
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יהושע שפירא
הרב יוסף צבי רימון
הרב אליעזר מלמד
הרה"ג חיים שטיינר
הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל
הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל
הרב חנן פורת ז"ל
הרב אליהו ברין
הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל

40 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י' חשוון תשפ"ז
36 דק'
יסודות הש"ס
ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
הרב דוד ניסים זאגא | י' חשוון תשפ"ז
48 דק'
אור התנ"ך
מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
הרב נפתלי בר-און | י"א חשוון תשפ"ז
28 דק'
לך לך
הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
הרב חיים בן שושן | י"ב חשוון תשפ"ז
45 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
הרב הראל כהן | ד' חשוון תשפ"ז
1:03
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת לך לך תשפז – לבחור בברית האבות
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – לך לך
עלון מספר 623
עלון מספר 623
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
רביבים
מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
34 דק'
לך לך
פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
לך לך
מאמר לך לך פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
27 דק'
שם משמואל על הפרשה
היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
הרב חיים כץ | י' חשוון תשפ"ז
30 דק'
שם משמואל על הפרשה
יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
הרב חיים כץ | י' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף ל"ג
הרב אלי סטפנסקי | י' חשוון תשפ"ז
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
מנהיגות של נצחון?
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז