ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- הלכות כלליות
מהמשנה במסכת שבת (פרק יח משנה ב) משמע שאפרוחים הם מוקצים.
אך בדף מה (ע"ב) נאמר שהקן של הציפור היא מוקצה אם יש בו אפרוח מת.
רבינו יוסף בעל התוספות והר"ש משנץ פוסקים שאפרוח חי אינו מוקצה, מכיוון שילד קטן עשוי להשתעשע בו. מן המהרש"ל משמע שפוסק כדבריהם. אך בעלי התוספות על הדף חולקים ופוסקים שבעלי חיים הם מוקצים, וכך פוסק השולחן ערוך.
לכאורה המחלוקת הזו אמורה להשליך גם על חיות מחמד: לפי המהרש"ל הם לא יהיו מוקצים, ואילו לפי השולחן ערוך הם מוקצים.
אך הקשר אינו הכרחי. יתכן ויש הבדל בין חיה שילד עשוי להשתעשע בו, לבין חיה המיועדת לשעשע בה את הילד.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
7 - מוקצה – כלים שבורים וכלים מפורקים
8 - האם חיות מחמד הם מוקצים?
9 - כיבוי גז ביום טוב
טען עוד
בשבועות האחרונים למדנו על מוקצה מחמת גופו. ההגדרה היסודית של מוקצה מחמת גופו הוא כל דבר שאינו כלי ואינו אוכל. כלומר, חפצים מהטבע שהאדם לא הכין לשימושו.
המהר"ח אור זרוע מציע שאם האדם מצא ציפור שיר והביא אותה לביתו, ניתן לראות בה "כלי" שמקשט את ביתו בשירה.
הרא"ש אומר שבעלי חיים אינם כלים, מכיוון שהם ממשיכים לחיות בדרכם הטבעית. כשם שעד אז הם שוררו בטבע, כעת הם משוררים בבית. האדם לא עשה דבר להפוך אותם למזמרים יותר ממה שהיו קודם, לכן הם יוגדרו כמוקצה.
מחלוקת מקבילה נמצאת בדברי האחרונים המוקדמים. בהלכות קטנות מציע שכל בהמה שאדם משתמש בה נחשבת "כלי". אך החקרי לב חולק עליו. הוא אומר שגם אם היא משמשת למלאכה, היא אינה 'כלי' לעניין מוקצה בשבת. לכאורה נשמע כמחלוקת דומה למהר"ח אור זרוע והרא"ש. אך הרב עובדיה מעיר שלא ניתן להסיק שהחקרי לב חולק על המהר"ח אור זרוע. המהר"ח אור זרוע עוסק בציפור שכבר הוכנסה הביתה, בשונה משור שמשמש לחרישה.
בפועל הרב עובדיה מחמיר. הוא נשאל על טלטול אקווריום עם דגים, ופוסק שהאקווריום הוא בסיס לדבר שאסור לטלטל, מכיוון שהדג הוא בעל חיים, וממילא הוא מוקצה.
הגרש"ז חולק על פסיקה זו, ומתיר לטלטל את האקווריום, מכיוון שאקווריום נועד לקשט את הבית. לא הדג עיקר, אלא הקישוט.
אצל פוסקי דורנו רואים מהפך. הגרש"ז והרב פיינשטיין מתירים לטלטל חיות מחמד. מדוע?
נראה שיש מספר דיונים שונים ביחס לבעלי חיים:
הגמרא עוסקת בבעלי חיים הנמצאים במרחב של האנשים. יש תרנגולים בלול ועזים בדיר. האדם משתמש בהם, אך הם אינם "כלים" באף מובן.
בין בעלי התוספות היו שזיהו שילדים משחקים עם חלק מהחיות, ולאור זאת מציעים שהם אינם מוקצים. כאמור, רוב הראשונים והפוסקים דחו את ההצעה הזאת.
כיוון אחר שעולה בין הפוסקים (הלכות קטנות) הוא שבעלי חיים ייחשבו "כלי" אם יש להם שימוש מסוים של האדם.
המהר"ח אור זרוע מעלה את זה שחלק מבעלי החיים מוגדרים כמעין קישוט. אך רוב הפוסקים אינם רואים הבדל מהותי בין הקישוט לבין השור החורש. כמובן שיש יותר מקום לראות בשור החורש "כלי" מאשר עז או תרנגולת, ובכל זאת, הפסיקה הראשית היא שכל אלו הם מוקצים.
אך בדורנו נראה שיש סוג אחר של חיה. חיה שאיננה משמשת את הבית, אלא נמצאת בתוך המרחב של הבית והמשפחה עצמה. היחס של אנשים לכלב יכול להיות כאל משהו פונקציונלי (כלב שמירה), אך רוב בעלי הכלבים כיום רואים בכלב חלק בלתי נפרד מהמשפחה. המושג של "חיית מחמד" אינו מושג של "בעל חיים שמשמש לתפקיד מסוים", אלא בעל חיים המשתלב במשפחה. נראה שהגרש"ז אוירבך והרב משה פיינשטיין ערים להבחנה הזאת, ולאור זאת פוסקים שחיות מחמד אינן מוקצה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
