ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- שף ויתיב - הלכות קריאת תהילים
הרמת קול בקריאת התהלים
בהלכות תפלה כתב הש״ע (סי’ קא ס״ב) שלא ישמיע קולו, והוסיף שם המשנ״ב (סק״ז) שאפילו בפסוקי דזימרה טוב שלא להרים קול, כי הקב״ה שומע בלחש, לא כאותם המגביהים קולם יותר מדי.
ובהלכות ברכת המזון כתב המשנ״ב (סי’ קפה סק״ג) שטוב לעולם לברך בקול רם כי הקול מעורר הכונה, ושוב כתב כן בשם השל״ה (סי’ תרמג סק״ה) לגבי שאר ברכות שירגיל לומר בקול רם כי הקול מעורר הכונה.
והשתא לגבי קריאת תהלים יש לעיין אם מדמינן לתפלה ופסוקי דזימרה ויקרא בלחש או שמא יש לדמות לברכת המזון ושאר ברכות ולאומרם בקול, וביחוד שהטעם הוא לעורר הכונה, ולכן גם בקריאת תהלים יקרא בקול ע״מ לעורר הכונה.
ועוד יתכן שקריאת תהלים דומה לתלמוד תורה שהרי דוד המלך ביקש שהקורא תהלים יחשב לו כעוסק בנגעים ואהלות, ובלימוד תורה מצאנו (עירובין נג,ב) שברוריה בעטה בההוא תלמיד שהיה גורס תלמודו בלחישה, כיון דכתיב ״ערוכה בכל ושמורה״, אם ערוכה ברמ״ח אברים שלך משתמרת, ואם לאו אינה משתמרת.
ובאמת בערוך השלחן (סי’ קא סק״ח) נקט שמלבד בתפלה יש לומר שאר מילי בקול רם וביחוד אם המה שירות ותשבחות, וז״ל: ״מה שהעולם אומרים סליחות ופיוטים בקול רם – אין קפידא. ודווקא בתפילת שמונה עשרה יש קפידא, שהוא כעומד לפני המלך. אבל שארי תפילות ותחנונים – לית לן בה. ואדרבא, כדי לעורר הלבבות הוא טוב יותר, כמו שכתב הרמב"ן (בנימוקי חומש סוף פרשת "בא"), וזה לשונו: וכוונת רוממות הקולות בתפילות… כמו שכתבו רבותינו ז"ל: "ויקראו אל אלהים בחזקה" – מכאן אתה למד שתפילה צריכה קול. עיין שם. וכל שכן שירות ותשבחות שאומרים בקול רם מפני השמחה, דשפיר דמי. ותהלים יש לומר גם כן בקול, וכמו בשלהי מגילה (לב א): כל הקורא בלא נעימה, ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר…, עיין שם.
אלא שהחיד״א במחזיק ברכה (סי’ קא אות ב’) כתב שגם את שאר בקשות שאחר התפלה יאמר בלחש, וז״ל: ״בספרי הקטן פתח עינים (פרק אין עומדין, ברכות לא,א) כתבתי דמשמע דהני הלכתא גברואתא דשמעינן מקראי דחנה, נהיגי נמי אם האדם עומד להתפלל על צרתו שלא בשעת תפלה. דמשמע לכאורה דחנה התפללה על צרת נפשה שלא היו לה בנים תפלה פרטית. והכי דייק רב המנונא דקאמר- מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו, כלומר אף תפלתו הפרטית שלא בעונת תפלת יח אסור להגביה קולו וכו’, ולענין הלכה העלה הרב פרי חדש כדמשמע מתוספתא והזוהר דלכתחילה לא ישמיע לאזניו, וכן ראוי לנהוג וכמ״ש מרן בבדק הבית שראוי לחוש לדברי הזוהר. וגם אני שמעתי שכן כתבו גורי האר״י זצ״ל, והכרעת האר״י ז״ל מכרעת״.
ושוב כתב כך בספרו קשר גודל (סי’ יב אות ג’) שהמתפלל תפלה פרטית בשעת צרה לא ישמיע קולו.
וראה מה שהקשה בהליכות עולם (ח״א עמוד קסא) על דבריו. והרב המבי״ט בספר בית אלקים (שער א’ סוף פרק ו’) הקשה דמה שאמרו רז״ל (ברכות לא) שהתפלה בלחש, היינו תפלות הסדורות בכל יום שלא בעת צרה, אבל התפלות שמתפללים בעת צרה והצער אי אפשר להתפלל בלחש עי״ש. וזהו שאמר ’שמע אלקים קולי’ שאני מתפלל בקול ולא בלחש, והטעם ’בשיחי’ פירוש תפלתי, כמו שאמרו רז״ל אין שיחה אלא תפלה, והיינו שיחי תפלתי הפרטית, לאפוקי התפלות הסדורות. והטעם כי צר לי בעת צרה, ’מפחד אויב תצור חיי’. ואמת שבזוהר הקדוש (פרשת חיי שרה דף קלב) אמרו דשרי מי שהוא בצער ומתפלל ולא מצי להתפלל בלחש עי״ש״.
ונראה לישב סתירות אלו ממה שכתב בכף החיים (סי’ קא סק״י) בהקדם הקושיה דלעיל, וז״ל: ״אפשר דאפי' למתפלל על צרה פרטית שלו לא ישמיע קולו אפי' לאזניו, וזהו שאמרו דלא לשתמע קליה בצלותיה (מחב"ר אות ב' ובספרו קש"ג סי' י"ב או' ג' שע"ת אות ו'), מיהו בזוה"ק (פ' חיי שרה דקל"ב ע"א) כתוב שמעה תפלתי ה', דא צלותא די בלחש, ושועתי האזינה דא צלותא דארים בר נש קליה בעקתיה, ועי"ש שמפליג בשבחו, ועל כן נראה הכל לפי מה שהוא אדם כיצד יוכל לכוין יותר ככה יעשה , וכ"כ החס"ל (אות ד') ועיין זוהר (פ' שמות דף ך' ע"א).
וכתב הכה״ח (שם סע’ יב) בשם האליה רבה: ״נוהגים בכל אלו הארצות בפיוטים וכיוצא בהן שמגביהין קולם וצועקים בקול רם עד שהנכרים מלעיגים ע"ז, ונצטערתי מימי לדעת מאין זה בא המנהג כי מנהגן של ישראל תורה היא, עד שהאיר ה' את עיני וראיתי ברמב"ן (סוף פ' בא) שכתב בזה הלשון: וכוונת רוממות הקולות בתפלות וכו' כמ"ש רז"ל ויקראו אל האלהים בחזקה, מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול עכ"ד, והיינו חוץ מתפלת י"ח״.
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים

הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה הלכות הדלקת נרות שבת
השיעור עוסק בטעמי מצוות הדלקת נרות שבת — כבוד שבת, עונג שבת ושלום בית — ובמנהגים השונים לגבי מספר הנרות שמדליקים. בנוסף, נידונה המחלוקת ההלכתית האם קבלת השבת חלה בעצם ההדלקה, בברכה או באמירה מפורשת, וכיצד נוהגים למעשה בשבת וביום טוב.

מידות הראי"ה תיקון פגם הברית ומידת הגאווה
ברית ג' - גאווה א'
השיעור עוסק בהשלכות הרוחניות של פגם הברית, הגורם להחשכה פנימית ולניתוק מחוכמת התורה, ובדרך לתקן זאת באמצעות תשובה מאהבה ועיון באגדה המהפכים זדונות לזכויות. בחלקו השני מוסבר כיצד סילוק אבק הגאווה מתוך הכרה שכלית וטהורה מביא לשלמות, לשפלות רוח אמיתית ולשמחה פנימית שאינה תלויה בהשוואה לאחרים.

תולדות סגולת יעקב, צמאון ולימוד תורה
שיחת מוצ"ש פרשת תולדות
השיעור עוסק בהבדל המהותי שבין הטבע הרוחני של יעקב לבין החיצוניות של עשיו, וכן במשמעות הפנימית של חפירת הבארות של יצחק כרמז לבתי המקדש. בנוסף, הרב מדגיש את הצורך בצמאון אמיתי לדבר השם, וקורא לתלמידים להמשיך ולהתמיד בלימוד התורה מתוך שמחה גם בימי החנוכה.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א שורש הכעס וזיכוך מידת הקנאה
טהרת הנפש והמידות י"ד - ט"ז
השיעור עוסק במקור הכעס הנובע מחוסר מימוש של כוחות רוחניים ובדרכים להתגבר עליו באמצעות איפוק, עבודה עצמית והרחבת הדעת. בהמשך נבחנת מידת הקנאה וההבחנה בין קנאה שלילית לאדם אחר לבין קנאת השם טהורה המביאה לשלום ולתיקון העולם

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.

תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.

רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו

תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?

אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.

אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.

תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.

הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.














