ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- שף ויתיב - הלכות קריאת תהילים
בהלכות תפלה כתב הש״ע (סי’ קא ס״ב) שלא ישמיע קולו, והוסיף שם המשנ״ב (סק״ז) שאפילו בפסוקי דזימרה טוב שלא להרים קול, כי הקב״ה שומע בלחש, לא כאותם המגביהים קולם יותר מדי.
ובהלכות ברכת המזון כתב המשנ״ב (סי’ קפה סק״ג) שטוב לעולם לברך בקול רם כי הקול מעורר הכונה, ושוב כתב כן בשם השל״ה (סי’ תרמג סק״ה) לגבי שאר ברכות שירגיל לומר בקול רם כי הקול מעורר הכונה.
והשתא לגבי קריאת תהלים יש לעיין אם מדמינן לתפלה ופסוקי דזימרה ויקרא בלחש או שמא יש לדמות לברכת המזון ושאר ברכות ולאומרם בקול, וביחוד שהטעם הוא לעורר הכונה, ולכן גם בקריאת תהלים יקרא בקול ע״מ לעורר הכונה.
ועוד יתכן שקריאת תהלים דומה לתלמוד תורה שהרי דוד המלך ביקש שהקורא תהלים יחשב לו כעוסק בנגעים ואהלות, ובלימוד תורה מצאנו (עירובין נג,ב) שברוריה בעטה בההוא תלמיד שהיה גורס תלמודו בלחישה, כיון דכתיב ״ערוכה בכל ושמורה״, אם ערוכה ברמ״ח אברים שלך משתמרת, ואם לאו אינה משתמרת.
ובאמת בערוך השלחן (סי’ קא סק״ח) נקט שמלבד בתפלה יש לומר שאר מילי בקול רם וביחוד אם המה שירות ותשבחות, וז״ל: ״מה שהעולם אומרים סליחות ופיוטים בקול רם – אין קפידא. ודווקא בתפילת שמונה עשרה יש קפידא, שהוא כעומד לפני המלך. אבל שארי תפילות ותחנונים – לית לן בה. ואדרבא, כדי לעורר הלבבות הוא טוב יותר, כמו שכתב הרמב"ן (בנימוקי חומש סוף פרשת "בא"), וזה לשונו: וכוונת רוממות הקולות בתפילות… כמו שכתבו רבותינו ז"ל: "ויקראו אל אלהים בחזקה" – מכאן אתה למד שתפילה צריכה קול. עיין שם. וכל שכן שירות ותשבחות שאומרים בקול רם מפני השמחה, דשפיר דמי. ותהלים יש לומר גם כן בקול, וכמו בשלהי מגילה (לב א): כל הקורא בלא נעימה, ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר…, עיין שם.
אלא שהחיד״א במחזיק ברכה (סי’ קא אות ב’) כתב שגם את שאר בקשות שאחר התפלה יאמר בלחש, וז״ל: ״בספרי הקטן פתח עינים (פרק אין עומדין, ברכות לא,א) כתבתי דמשמע דהני הלכתא גברואתא דשמעינן מקראי דחנה, נהיגי נמי אם האדם עומד להתפלל על צרתו שלא בשעת תפלה. דמשמע לכאורה דחנה התפללה על צרת נפשה שלא היו לה בנים תפלה פרטית. והכי דייק רב המנונא דקאמר- מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו, כלומר אף תפלתו הפרטית שלא בעונת תפלת יח אסור להגביה קולו וכו’, ולענין הלכה העלה הרב פרי חדש כדמשמע מתוספתא והזוהר דלכתחילה לא ישמיע לאזניו, וכן ראוי לנהוג וכמ״ש מרן בבדק הבית שראוי לחוש לדברי הזוהר. וגם אני שמעתי שכן כתבו גורי האר״י זצ״ל, והכרעת האר״י ז״ל מכרעת״.
ושוב כתב כך בספרו קשר גודל (סי’ יב אות ג’) שהמתפלל תפלה פרטית בשעת צרה לא ישמיע קולו.
וראה מה שהקשה בהליכות עולם (ח״א עמוד קסא) על דבריו. והרב המבי״ט בספר בית אלקים (שער א’ סוף פרק ו’) הקשה דמה שאמרו רז״ל (ברכות לא) שהתפלה בלחש, היינו תפלות הסדורות בכל יום שלא בעת צרה, אבל התפלות שמתפללים בעת צרה והצער אי אפשר להתפלל בלחש עי״ש. וזהו שאמר ’שמע אלקים קולי’ שאני מתפלל בקול ולא בלחש, והטעם ’בשיחי’ פירוש תפלתי, כמו שאמרו רז״ל אין שיחה אלא תפלה, והיינו שיחי תפלתי הפרטית, לאפוקי התפלות הסדורות. והטעם כי צר לי בעת צרה, ’מפחד אויב תצור חיי’. ואמת שבזוהר הקדוש (פרשת חיי שרה דף קלב) אמרו דשרי מי שהוא בצער ומתפלל ולא מצי להתפלל בלחש עי״ש״.
ונראה לישב סתירות אלו ממה שכתב בכף החיים (סי’ קא סק״י) בהקדם הקושיה דלעיל, וז״ל: ״אפשר דאפי' למתפלל על צרה פרטית שלו לא ישמיע קולו אפי' לאזניו, וזהו שאמרו דלא לשתמע קליה בצלותיה (מחב"ר אות ב' ובספרו קש"ג סי' י"ב או' ג' שע"ת אות ו'), מיהו בזוה"ק (פ' חיי שרה דקל"ב ע"א) כתוב שמעה תפלתי ה', דא צלותא די בלחש, ושועתי האזינה דא צלותא דארים בר נש קליה בעקתיה, ועי"ש שמפליג בשבחו, ועל כן נראה הכל לפי מה שהוא אדם כיצד יוכל לכוין יותר ככה יעשה , וכ"כ החס"ל (אות ד') ועיין זוהר (פ' שמות דף ך' ע"א).
וכתב הכה״ח (שם סע’ יב) בשם האליה רבה: ״נוהגים בכל אלו הארצות בפיוטים וכיוצא בהן שמגביהין קולם וצועקים בקול רם עד שהנכרים מלעיגים ע"ז, ונצטערתי מימי לדעת מאין זה בא המנהג כי מנהגן של ישראל תורה היא, עד שהאיר ה' את עיני וראיתי ברמב"ן (סוף פ' בא) שכתב בזה הלשון: וכוונת רוממות הקולות בתפלות וכו' כמ"ש רז"ל ויקראו אל האלהים בחזקה, מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול עכ"ד, והיינו חוץ מתפלת י"ח״.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
