ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- שף ויתיב - הלכות קריאת תהילים
במסכת נדרים (מ, א) למדנו: כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה, וכל שאין מבקר את החולה מבקש עליו רחמים שימות. ושאלה הגמ’ מה הכוונה שאם אינו מבקרו הרי הוא כמבקש שימות? אלא כל שאין מבקר חולה אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות.
ופירש הר״ן דברי הגמ’ שלפעמים מותר להתפלל עבור אדם הנאנק ביסוריו שימות, וז״ל: "נראה בעיני דהכי קאמר, פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות כגון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה כדאמרינן בפרק הנושא (כתובות ק"ד), דכיון דחזאי אמתיה דרבי דעל כמה זימנין לבית הכסא ואנח תפילין וקא מצטער, אמרה יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים, כלומר דלימות רבי".
וכוונתו להסביר שאם אינו מבקר את החולה לא רק שאינו מועיל לו לחיות אלא אינו מועיל לו אפילו באותה הנאה שאם יותר טוב לו למות מלחיות היה מתפלל עליו שימות.
והראיה שנקט מאמתיה דרבי שהתפללה עליו שימות, ועוד שגרמה לתלמידים להפסיק מלהתפלל לרפואתו, מובאת כך בגמרא (במסכת כתובות קד,א): ״סליקא אמתיה דרבי לאיגרא (שפחתו של רבי יהודה הנשיא עלתה לגג) אמרה, עליונים מבקשין את רבי והתחתונים מבקשין את רבי, יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים. כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער (כיון שראתה כמה שרבי הצטער), אמרה יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים, ולא הוו שתקי רבנן מלמיבעי רחמי (כיון שראתה שהתלמידים לא הפסיקו מלהתפלל לרפואתו) שקלה כוזא שדייא מאיגרא [לארעא], אישתיקו מרחמי ונח נפשיה דרבי (לקחה כלי מהגג והשליכתו לקרקע ושברתו, ומחמת כן הפסיקו התלמידים לרגע להתפלל ונפטר רבי).
וכן הוא בגמ’ (ב״מ פד,א) דרבי יוחנן בכה על מות ריש לקיש והיה צועק עד שאבדה דעתו, ובקשו חכמים עליו רחמים שימות.
ואכן בערוך השלחן (יו"ד שלה, ג) הביא את דברי הר"ן להלכה. וז״ל: לפעמים יש לבקש רחמים שימות, כגון שיש לו יסורים הרבה בחליו ואי אפשר לו שיחיה, כמעשה דרבי פרק "הנושא" (ר"ן שם). אולם הרבה אחרונים חלקו עליו וכתבו שאין להתפלל על החולה שימות כיון שדעת הר״ן לא הובאה בפוסקים.
לעומתם באגרות משה (חו"מ ח"ב סי’ ע"ד) כתב שאין לנו להתפלל כן, שרק לאנשים כר״ח בן דוסא וכדומה שתפלתן מקובלת יעשו כפסק הר״ן.
וכנ״ל כותב גם בשבט הלוי (חלק י’ סי’ כו) שאין דבר זה להתפלל שימות החולה ניתן ברשות כל אדם, ועוד שהפוסקים לא הביאו שיטת הר״ן בפסקיהם. ושוב כתב כן בתשובה אחרת (חלק י סימן רצב), וז״ל: "ודאי משמע דאין דבר זה נמסר לכל אדם, דמי יודע בכמה וכמה מקרים אם באמת כבר הזמן שלא להתפלל, ולהכי לא מביאים זה הפוסקים בפירוש, וכך שמעתי".
וכן הובא בשם הרב יעקב קנייבסקי זצ''ל (ארחות רבינו חלק א עמוד שלד אות י) שאין להתפלל על חולה שימות, דרק הר''ן פירש הגמ’ בנדרים בתפלה שימות החולה אולם ראשונים אחרים מפרשים אחרת.
והג''ר משה שטרנבוך שליט''א (תשובות והנהגות ח״ב סימן פב) הסביר שדברי הר״ן נאמרו רק על אדם שאיבד דעתו ואין לו דעת כלל ואינו ראוי לקיים המצוות ולדעת הרופאים לא שייך שיחזור שכלו לתפקד, אבל בכל אדם אף שמצטער טובא הלא דוחין שבת בשביל חיי שעה, שיכול באותה שעה לזכות להרבה לחזור בתשובה, וכמבואר בשם המאירי (בבה״ל ס״ס שכט), וכ״ש דלא להתפלל שימות בשעה שיכול לזכות לחיי נצח. ולדידן תלוי אם אין סיכוי שיחלים או שיחזור לדעתו והוא סובל מאוד, מותר להתפלל להקב״ה שלא יעניש אותו ביסורים ואם דינו למות ימות מיד, אבל אם הוא בדעה צלולה ראוי להתפלל לטובתו שהקב״ה ימחל לו בלי ייסורים אבל אין לבקש שימות, עכ״ד.
והוסיף שם מעשה רב מהגאון ר״ש רוזובסקי ראש ישיבת פונוביז’, שביקש ממבקריו בעת מחלתו האחרונה שיתפללו שהקב״ה יפרידנו מן היסורים או ע״י שהוא יעזוב, או שהיסורים יעזבו.
ועיין עוד בזה בשבט הלוי (חלק ח סי’ רנג), ובמשנה הלכות (חלק י’ סי’ רב) ובספר חקקי לב (יו"ד סימן נ) לגר"ח פלאג’י.
וגם הגר״ע יוסף (חזון עובדיה אבלות ח״א עמוד לט) נזקק לשאלה זו, וכתב שאם החולה מצטער מאוד מיסורין קשים והרופאים נתיאשו מחייו וטוב לו מותו מחייו, אם הדבר ברור שאין לחולה שום סיכוי לחיות יתפלל בלחש ויאמר: אנא ה’ חוסה נא וחמול על החולה פלוני להחיותו, ואם כבר נגזרה גזרה עליו בטל נא מעליו יסורין והטוב בעיניך עשה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
