ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- נח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
חסידים (ר' שפת אמת ויצא תרל"ט) פירשו את המשנה במסכת אבות (ד', ג') האומרת ''אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם, וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם' שהמלה 'מקום' כוונתה שאין דבר שאין בו נקודה אלוקית, (משורש 'ויפגע במקום'), שלכן אין לזלזל באדם או בדבר כלשהו כי הופעה אלוקית מסויימת יש בו.
אם נכון הדבר לגבי 'כל אדם' או 'כל דבר' כל שכן נכון הוא לגבי ציבורים או תנועות בינלאומיות.
נכון, אסור להתלהב בתמימות מדברים שאינם על פי תורה אבל צריכה להיות גם זהירות מהסתייגות גורפת מתנועות שיש בהן צדק או מוסריות על אף שהן חיצוניות ליהדות - שהרי 'אין לך דבר שאין לו מקום'.
אחת מן התנועות המוסריות הללו היא תנועת 'הירוקים'. כן, אלו ש'משגעים' את העולם על הפגיעה באוזון, מתריעים על הידלדלות מקורות המים המתוקים עקב זיהומים, מזהירים מפני ירידת איכות החמצן עקב כריתת יערות פראית, מאיימים שבעלי חיים נדירים בים, באויר וביבשה הולכים ונכחדים ומסתובבים לאורך החופים בעולם ומסמנים מפעלים שמרוקנים את התשפוכת המזוהמת שלהם לאוקיינוסים ולמימות.
על פרשת הבריאה אמרו חז"ל במדרש: 'ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עיותו' - בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך' (קהלת רבה פרשה ז פסקה יט)
נכון, זיהויים הפוליטי של הירוקים הללו הוא עם השמאל הבינלאומי בעל הגוון האלים, האנרכיסטי מהפכני משהו, אבל נראה בהחלט שהם פועלים כך באופן של 'לעומת זה' כנגד הגופים החזקים וההרסניים, שמפני שהם כאלו פעילויות מעודנות לא יאיימו עליהם ולא יחלחלו לדעת הקהל הבינלאומית.
והנה המדרש הנ"ל מבטא את האחריות של האדם על עולמו של הקב"ה, כמו גם את ההבנה האלוקית שהפקדת העולם בידי האדם עלולה להסתיים לא טוב - 'תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך'!
לכן, אם מבעלי עוצמות קלקליות (לא, זו לא טעות...) איננו מצפים לשמור על עולמו הנפלא של הקב"ה עדיין את עצמנו לפחות אנו חייבים לשאול - האם אנו פטורים מכך, ולו ממחאה נגד הרס וחורבן המסכנים את עולמנו עד כדי שואה אקולוגית - והפעם מעשה ידינו ותוצרת הקידמה המבורכת של האדם שהתמלא מעץ הדעת, טוב ורע.
אכן, סופה של פרשת בראשית מבטא את התגשמות החשש ואת ההשלכות האיומות של הדבר על הטבע: 'וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' '.
אחרי המבול - ברית כפול שש
לאחר יציאתם של נח ומשפחתו וכל החי שבתיבה אל העולם שנטהר במקוה אוניברסאלי כורת הקב"ה עם האדם ועם הטבע ברית. ברית כפול שש! בתוך עשרה פסוקים בפרק ט' חוזר הקב"ה ומדגיש את בריתו לא רק עם האדם אלא 'בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה', כך, עם כל החי, חזור והדגש, שוב ושוב - שש פעמים.
מה פשר התחייבות חוזרת ונשנית זו שבין הקב"ה לבין האדם אנו מבינים - 'וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר', אבל כל כך תפיסת המקום של עולם החי בברית זו - 'לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ' לא ברורה, והדברים קשים בייחוד לאור הכפילות הרבה.
המקום לפתרון השאלה נמצא בסוף פרשת בראשית אותו ציטטנו לעיל.
שם, בעקבות התנהגות האדם נגזרת כליה כוללת כל ישירות עקב התנהגותו. הטבע כולל את האדם והאדם כולל אותו - לכן באה ענישה קולקטיבית.
כעת, הקב"ה מתקן את הדבר ומבטיח לכל החי - לא עוד.
מעתה, כמפורש בפסוקים שטרם הבריתות בפרשתנו - 'שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ', ולא עוד ענישה קולקטיבית! עולם הטבע לא ילקה יותר מיד ה' עקב שפלות המין האנושי.
אכן, בכך ירדה אמנם הענישה הקולקטיבית אבל מאידך גם האחריות הקולקטיבית, התפיסה האחדותית של הבריאה שבראשה הכתר בעל צלם אלוקים, האדם, נסוגה מפני חובת השמירה על הברית הירוקה עם עולם החי.
כאן מתחילה להתפתח הרגישות למוסר אוניברסאלי וזו באה על חשבון תפיסת המציאות כולה בצורתה הגרעינית הבראשיתית, בה חלק האדם יכול היה להכריע את מידת הדין על זולתו.
מאידך, למרות היות החי 'מבוטח' מעתה מנזקי האדם העקיפים - עדין מוטת כנפי הנזק של האדם פרושה ומאיימת על עולם הטבע, אך לא כעונש אלוקי אלא כתוצאה ממגלומניה חסרת ענווה של המין האנושי, וילדותיות חסרת אחריות בניהול העולם עקב תאוה לממון, ממש מתוך תחושה מלאה של הביטוי העממי - 'אחרי המבול'...
ירוק קדוש
איך שבים אל האחריות הכוללת, אל ההתכללות של כל העולם כולו על פי מעשי האדם, איך חוזרים אל גן העדן האבוד, אל תיבת נח בה חיים בשלום אדם וחי?
מרן הרב קוק זצ"ל ראה את הצמחונות כחזון. זה עדין לא - אבל זה עוד יבוא. כמו השלום, לכן קרא לספרון בנושא 'חזון הצמחונות והשלום'.
מבחינה זו, כך הזהיר, הקדמה של האדם את החזון המאוחר תהיה מצג שוא בעל עלות גבוהה.
כאלו כנראה הם הירוקים למיניהם דהאידנא, שכיון שהעולם טרם בשל להתיחסות מכובדת אל המין האנושי באשר הוא - למן היהודים ועד לשבטי הכושים הנטבחים באפריקה בהיקפים של שואה, ממילא התיחסות מתחסדת אל הטבע ואל החי תהיה צביעות מצטעצעת המחפה על כוחנות אלימה, בבחינת 'זובחי אדם - עגלים ישקון' (הושע י"ג).
רק שיבה אל מקור החיים כולם, בכל לב ונפש, בתכנון ובתקשורת ובביצוע, היא שיכולה להשיב את האדם אל ערכי קרבת האלוקים שבגן העדן האבוד, אל גן העדן העתידי, אל השלום העתידי עליו חזה ישעיהו, חזון שמשיח ה' מוכתר לראשו:
"וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה': וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע: וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו: וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם: וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן: וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה: לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים":
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
