ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- שיעורים נוספים בענין מלחמה
בשבוע שעבר התחלנו את העיסוק בשאלה הגדולה של שיבת היוצאים להציל בחזרה לביתם. יצאו אנשים לטפל במקרה של פיקוח נפש. עתה הסתיים האירוע, והם נמצאים מחוץ לתחום השבת שלהם. כיצד עליהם לנהוג כעת?
למדנו ששתי המשניות העוסקות בשאלה זו בצורה מפורשת מציעות שתי קולות: קביעת תחום השבת החדש שלהם לפי העיר אליה התגלגלו תוך כדי הטיפול, ושיבה לביתם. ציטטנו שם את הגמרא, המסבירה שההיתר לשוב הביתה הוא היתר מיוחד במידה ופחד האויבים עודנו עליהם, ובשל מעשה שהיה התירו לסגת למקום בטוח יותר, על אף שיהיה עליהם לטלטל את כלי הנשק שלהם ברשות הרבים.
מתוך ההיתר, למד הגרש"ז גם את החומרה: ההיתר המופלג ביותר המופיע מפורשות בגמרא הוא ההיתר לטלטל נשקים. משמע שלולא הסיפור לא היו מתירים לעבור על מלאכות דאורייתא. אם כך, יש להתיר לבצע מלאכות דאורייתא רק אם יתכן צורך עתידי בדבר. כמו שמותר לחיילים לשוב הביתה עם נשקיהם, שמא יהיה צורך בנשקים, כך מותר לאמבולנס לשוב ליישוב ממנו יצא, שמא יהיה צורך בפינוי נוסף חלילה. אך רק דברים שכאלה הותרו.
כפי שהראינו שם, הרמב"ם חידש דבר נוסף: שגם אם הצילו (ולא רק אם יראת האויבים עודה עליהם), התירו ליוצאי המלחמה לשוב למקומם בשבת עם נשקיהם, כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
17 - מי מצווה לחלל שבת להצלת נפשות?
18 - שיבת היוצאים למטרות הצלה בשבת
19 - הגדרת 'מכשירי פיקוח נפש' לפי מורנו הרב ישראלי
טען עוד
ותהי השבת, ועדים רבים ראו את התחדשות הלבנה. רבי עקיבא, שישב בלוד, על אם הדרך, ראה ארבעים זוגות עדים עולים לירושלים להעיד על חידוש הלבנה. כאשר ראה את זוג העדים הבא הוא החליט לעשות מעשה, וחסם את הדרך. הוא אמר להם: אל דאגה רבותי, מספיק עדים יצאו לירושלים. אתם יכולים להישאר כאן במשך שאר השבת.
רבן גמליאל שמע על המעשה שרבי עקיבא עשה ונזף בו. אם נעכב את העדים הפעם, ונאמר להם שהם מיותרים, הם לא יבואו בפעם הבאה. הרי איזה עד רוצה לצאת מביתו רק כדי להיתקע בעיר זרה ולא לעשות את השליחות לשמה יצא? המשמעות לא תהיה שרק העדים הללו שרבי עקיבא חסם לא יגיעו. ברגע שאדם מניח שאחרים הולכים והוא עשוי להיות מיותר, אף אחד לא ילך. וכך נבטל את עדות החודש בשבת לעולם!
לכן, אמר רבן גמליאל, מוטב שאאפשר לאנשים הללו להמשיך לחלל שבת בנסיעתם לירושלים, למרות שאני יודע שכרגע אין לי צורך בהם (!!!), ובלבד שבעתיד הם ימשיכו לבוא להעיד.
הרב הרצוג (שו"ת היכל יצחק אורח חיים סימן לב, ובעוד מספר מקומות) מבין שהסוגיה בעירובין מניחה שהשבת דחויה מפני פיקוח נפש, ולכן תמה על האפשרות של חזרת היוצאים להציל למקומם. אך הרמב"ם (והוא מוכיח שכך גם סובר הריף) לומד מדברי רבן גמליאל שהשבת הותרה מפני פיקוח נפש. המשמעות לסוגייתנו, לפי הבנתו, היא שנכון לחלל שבת כעת כדי למנוע פגיעה עתידית בדברים הדוחים שבת (פיקוח נפש ועדות החודש). לדוגמא: לאפשר לאנשים ההולכים להעיד את עדות החודש להמשיך בדרכם תוך חילול שבת, למרות שאין בהם צורך, כדי שלא יימנעו מכך בפעם הבאה; לאפשר ליוצאים להציל לשוב לביתם בכדי שבפעם הבאה יצאו להציל ללא היסוס. נזכיר את לשון הרמב"ם:
מצוה על כל ישראל שיכולין לבוא לצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד הגוים בשבת, ואסור להן להתמהמה למוצאי שבת, וכשיצילו את אחיהן מותר להן לחזור בכלי זיין שלהן למקומם בשבת כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא (הלכות שבת פרק ב, כג)
הרמב"ם כותב שמצווה על כולם לצאת לעזור לאחיהם. הוא מדגיש שאסור להם להתמהמה. בהמשך לאמירה זו הרמב"ם פוסק שמותר להם לחזור הביתה. כפי שכבר ציינו, ניכר בלשונו שהיתר טלטול הנשקים אינו מתייחס למצב של נסיגה, אלא למצב של ניצחון. סיבת ההיתר אינה שמא יהיה צורך בנשק בהמשך השבת, אלא בכדי שלא להכשילם לעתיד לבוא. הווה אומר: הדברים מקבילים מאוד לדברי רבן גמליאל: אנו מצווים את היוצאים להציל לשוב הביתה כעת, בכדי שלא יהססו להבא (כשם שרבן גמליאל אמר להם לנסוע לירושלים להעיד בכדי שבפעם הבאה לא יהססו לרגע). בכך הוא מבין שיש מחלוקת בין הסוגיות, אנו פוסקים כרבן גמליאל, ולכן ההלכה היא שהיוצאים להציל יכולים לשוב למקומם.
אך האחרונים מעירים על קושי בדבריו. אכן אלו דברי הרמב"ם בפרק ב. אך בפרק כז הרמב"ם חוזר על הדברים שעלו מהגמרא:
כל היוצאין להציל נפשות ישראל מיד גוים או מן הנהר, או מן המפולת יש להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו, ואם היתה יד הגוים תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו בו הרי אלו חוזרין בשבת למקומן ובכלי זיינן (פרק כז, יז).
אילו הרמב"ם דחה את דברי הגמרא, מדוע יש צורך להציג את ההלכה באופן הנראה בעליל מבוסס על הגמרא? יתרה מכך: לפי הרב הרצוג, אין בהירות מתי ניישם את ההלכה המובאת בפרק כז כלל. אם אכן התירו את סופם משום תחילתם, ומותר לחיילים לשוב הביתה, מדוע יש צורך להיכנס לניואנסים (דקויות) של יד גויים תקיפה או לא וכו'?
בשבוע הבא נביא את הסברי הרב פיינשטיין ומורנו הרב שאול ישראלי, וכן נעיר מספר הערות הלכתיות על השפעת הדיון על המערכה הנוכחית. בכך נשלים את התמונה בעזרת ה'.
עד אז אנו תפילה שנתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
