- פרשת שבוע ותנ"ך
- וארא
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה': וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" וכו', לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות ו, ב – ט).
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" (שמות ו, י - יב) ומה ה' עונה לו? "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שם פס' יג).
משה אומר לקב"ה: איך אלך לפרעה, אפילו בני ישראל לא שומעים לי, אז איך ישמעני פרעה, והקב"ה אומר למשה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם' (שמות ו, יג). הספורנו מבאר וכך גם אור החיים, 'ויצוום אל בני ישראל', הקב"ה נתן להם עכשיו כוח להיות השרים והמנהיגים על בני ישראל ועל פרעה באופן שישמעו להם. זאת אומרת, הקב"ה שמע את מה שטוען משה, והקב"ה אומר למשה, מה שאמרת שאתה ערל שפתיים יש לזה פיתרון, אהרן יכול להיות המדבר, ומה שישראל לא שומעים אליך, ואתה שואל ואיך ישמעני פרעה, אני נותן לכם עכשיו כוח וממנה אתכם להיות שרים, ומה שתדברו לבני ישראל, הם ישמעו אליכם. ואל פרעה תבואו לא כאנשים שמבקשים טובה כאילו פרעה מעליכם, אלא אתם עכשיו תהיו מעליו, תהיה לכם עוצמה לדבר אל בני ישראל ואל פרעה, ותצליחו בכל מה שתעשו.
ליקוט ניצוצות הקדושה ממצרים – תהליך ולא בבת אחת
'אור המאיר', אחד מגדולי החסידות בתקופה של המגיד ממעזריטש, אומר, בני ישראל רואים התחלת גאולה ופתאום היא נפסקת. הם שומעים הבטחות לגאולה, משה רבינו בא ואומר הקב"ה שלח אותי להוציא אתכם, והנה פתאום פרעה לא שומע ומכביד את לבו, ולא זו בלבד, הוא גם מכביד על ישראל את העבודה יותר ויותר. אומר הקב"ה למשה ולאהרן, 'ויצוום אל בני ישראל', אתם צריכים להסביר לבני ישראל, כל המגמה של הגלות היא כדי לתקן את מה שהיה בזמן אדם הראשון, שבגלל החטא שלו הרבה ניצוצות קדושה התפזרו בכל העולם כולו, והתפקיד עכשיו לאסוף את כל ניצוצות הקדושה האלו ולהחזיר את הקדושה למקורה. ובמצרים נתפזרו הרבה ניצוצות של קדושה וצריך לאסוף את כולם, וזה תהליך, זה לא קורה בבת אחת. 'ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים'. פירוש הדבר, שיש בתוך המצרים ניצוצות שצריכים בני ישראל לקבץ אותם ולהביאם, ניצוצות שנתפזרו מהקודש, וישראל הם המקור של הקודש, והניצוצות האלה נמצאים במצרים, והתהליך הזה של השעבוד, הוא עוזר ללקט הרבה ניצוצות, אבל זה תיקון שעוד לא נגמר. ויש עוד עשר מכות, שכל פעם פרעה יכביד את לבו, אבל רק זו הדרך להוציא את הקדושה מקרב מצרים. ישראל היו בתוך מצרים, הבחינה של ישראל, הקדושה, הייתה בתוך מצרים, וצריך להוציא אותה, וזה היה הציווי לישראל וגם לפרעה.
חז"ל אומרים לנו, כמו שרש"י מפרש ויצוום ציווה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם, ואל פרעה מלך מצרים, ציווה לחלוק לו כבוד בדבריהם, זה מדרשו. הקב"ה אומר למשה ואהרן, אתם צריכים להרגיע את ישראל ולהנהיגם בנחת, ולהסביר להם שזה תהליך ולא בכוח. יש לנו תהליך ארוך של עבודת קודש להוציא את הקדושה מתוך המצרים. וגם לגבי פרעה, הקב"ה נותן לו כוח של מנהיג, זה לא בא מעצמו. אין דבר שבא מעצמו. ריבונו של עולם נותן לו את הכוח, וצריך לדעת שהכוח הזה הוא מאת ה', ואם אתם מכירים את העובדה הזאת שהכוח שיש לו הוא מאת ה', אז אתם מכוונים את לבכם ויודעים שלכוח הזה יש ניצוצות של קודש, וצריכים להחזיר אותם אל המקור, זה לחלוק לו כבוד, פירושו של דבר להבין שהכבוד שיש לו, זה בעצם לא כבוד שלו, ריבונו של עולם נתן לו את הכבוד הזה. ואם זו הגישה, כשאתה מדבר אל פרעה, אתה לא מתייחס אליו בכלל, אתה בעצם מדבר אל ריבונו של עולם שמופיע על ידי פרעה. ובמבט כזה, כשאתה יודע שאתה בעצם מדבר אל המקור אל ריבונו של עולם, אז כשתופיע אל פרעה, פרעה יצטרך להיכנע בפניכם, ועל ידי זה יכולים להוציא את ניצוצות הקודש שיש בו ולהחזירם אל המקור.
כל התמודדות – כדי להופיע את השכינה
'אור המאיר' ממשיך, שחז"ל אמרו שמעשה אבות סימן לבנים. ואנחנו רואים שהיו הרבה התמודדויות לאבות. יעקב התמודד עם לבן, ואחר כך עם עשו, ועכשיו בני ישראל מתמודדים עם פרעה. וזה מעשה אבות סימן לבנים. שבכל דור ודור, לכל אדם יש לו אח תאום כעשו, שהוא צריך להתמודד אתו ולהוציא ממנו את ניצוצות הקדושה, ולנצח אותו, ועל ידי זה להמשיך את הקדושה בעולם. לכל אדם, לכל אחד ואחד יש לבן ויש עשו, ויש את פרעה, ויש אשת פוטיפר, כי מעשה אבות סימן לבנים. כלומר מה שיש בתמצית, במקור, מופיע אחר כך גם אצל הבנים. ובכל הדורות, התפקיד שלהם כאשר הקב"ה שולח להם התמודדויות נוספות, להחזיר את כל ניצוצות הקודש אל מקורם, כדי לבנות את הופעת הקדושה בשלמות, שזו בעצם הופעת השכינה. בלשון שלו תפקיד של עם ישראל בכל הדורות, להחזיר את הופעתה השלמה של השכינה. ופה בפסוקים זה מרומז על פי דברי המקובלים שאומרים, שהמילה 'זאת' רומזת על השכינה. " בְּזֹאת תֵּדַע" (שמות ז, יז), "וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לזֹאת(שם פסו' כג). זה עניינם של ישראל במשך כל הדורות. וזה מה שקורה בפרשה שלנו. צריך עוד ניסיון, ועוד מכה ועוד מכה, ועל ידי התהליך הזה, ישראל לאט לאט מקבצים את כל הניצוצות שנמצאים במצרים ומשאירים אותה ריקנית, זה מה שכתוב על ישראל "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (שמות יב, לו) שרוקנו את מצרים. ואין הכוונה שרוקנו רק מבחינת הכסף והזהב, אלא בעיקר כמובן מהצד הרוחני הפנימי שהיה בלוע במצרים. כל המהלך הזה הוא מהלך של תיקון.
מכות מצרים – שיעורי אמונה בהכרת ה'
בהמשך הפרשה מתחילים הניסים. במכה הראשונה מכת הדם הקב"ה אומר: "כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'" (שמות ז, יז) כלומר, הולכת להיות פה מכה, ויראו שריבונו של עולם עושה את המכה הזאת. ובמכת הצפרדעים כתוב לשון אחרת: "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹהֵינוּ". במכת ערוב "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (שמות ח, יח) ואחר כך במכת דבר, "בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ" (שמות ט, יד). פעם כתוב בצורה חיובית 'כי אני' ופעם בצורה שלילית 'אין כמוני'.
שלמות האמונה בשלילת כח אחר
הגאון מוילנא אומר על "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ" (שיר השירים א, ב) אנחנו מבקשים נשיקות, והקב"ה נותן לישראל שתי נשיקות, כמשל האוהב שנושק לאהובתו שתי נשיקות, אחת שאוהבת אותו, נשיקה שנייה שהיא לא אוהבת אחרים ורק אותו היא אוהבת. יכול להיות מצב שהיא אוהבת אותו וגם אוהבת עוד מישהו, וזו לא אהבה מוחלטת, לא אהבה שלימה. אותו הדבר צריך לדעת 'כי אני ה', אבל לדעת גם שאין כה', על צד החיוב ועל צד השלילה. זה עיקרה של התורה: " אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ", ו"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי", לא מספיק שאני ה' אלוהיך, אלא שלא יהיה לך אלוהים אחרים על פני. אלה השיעורים האמוניים. בהתחלה יודעים שיש ה' ואחר כך באה מכה כזאת גדולה שרואים שיש רק ה', ולא עוד משהו, 'למען תדע כי אין כה' אלקינו'. צריכים לדעת, שיש ה' ואין זולתו, זה יסוד האמונה.
וזה גם מתאים למכות הדם והצפרדע. הדם, רואים אותו, השתנה הצבע, קודם היה צבע של מים ועכשיו פתאום צבע של דם, זה שייך לראייה. ואצל הצפרדעים הצרה הכי גדולה היו הקולות הגדולים שהם השמיעו שזה היה מפחיד ביותר. הקרקור שלהם היה כל כך מפריע, הקול זה שייך לשמיעה. מראה, זה חיובי, אתה מסתכל ורואה. שומע, אתה פסיבי, אתה מקשיב. קיום מצוות עשה זו אקטיביות, קיום מצוות לא תעשה, להיזהר ולא לעשות עבירות, זו פסיביות. אלה שני הצדדים שהם השלימות של ההופעה של האמונה. לדעת שיש ריבונו של עולם ואי אפשר לעשות שום דבר בניגוד לרצונו. רוצים לעשות את כל רצונו ולא לעשות שום דבר חלילה וחס בניגוד לרצונו. וזה הולך ומתקדם, בהתחלה כתוב בזאת תדע כי אני ה' אחר כך כתוב כי אין כה' אלוקינו. לשון אלוקינו זו מידת הדין זה סור מרע, ואחר כך כי אני ה' בקרב הארץ ואין כה' בקרב הארץ, זאת אומרת, עוד מדרגה עוד עליה בהכרת הקב"ה, כל מכה ומכה היא עוד שיעור אמוני, שיעור להכיר את ריבונו של עולם, את מציאותו שמתפשטת עוד ועוד.
האלשיך אומר, ששלושת המכות הראשונות דם צפרדע, כינים, זה לראות שיש ה', להכיר שיש ה' בעולם, שתי המכות דם וצפרדע מראים את גדולת ה', ומכת הכינים זה מה שנקרא 'בקשיש'. שתי מכות של לימוד גדול, והשלישית ביזיונות, כינים, מגרד מאוד ולא נעים, גם אין למכה זו אזהרה מיוחדת. ערוב דבר, אלו שתי מכות שמתפשטות מאוד אך הן נעצרות ולא מגיעות לארץ גושן. הקב"ה מראה במכות אלו שהוא מבדיל בין ישראל לעמים והוא אלוקי ישראל. ולמרות שאלו מכות שמתפשטות ומדבקות, דווקא המצרים מקבלים מכות אלו ולא ישראל. כמו סוג של קורונה שמתפשטת אצל המצרים ולא מגיעה לישראל.
אחר כך שלושת המכות האחרונות - הקב"ה אמנם בחר בישראל, אבל הוא שולט על כל העולם ומי שמפריע לישראל, אין לו מקום.
המהר"ל מסביר שהמכות הראשונות אלו מכות על האדמה, הדם, צפרדע וכינים. מכות השניות הם באוויר, ערוב דבר ושחין. והמכות השלישיות הם בשמיים, הברד שיורד מהשמים, ארבה שמגיע מן השמיים והחושך. אלה מכות עליונות להראות לנו שריבונו של עולם שולט על כל העולמות, למטה ולמעלה ומכל הצדדים. עשר מכות האלה הולכות ומראות איך שריבונו של עולם שולט בכל הצדדים כולם ובכל הכוחות כולם, וכך מופיע כבוד ה' בעולם.
הנס - העומק של הטבע
במכת הדם כתוב: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' יָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם" (שמות ז, כ), ואז אומרת התורה: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם" (שם פסו' כב). זאת אומרת, שהייתה מכה כזאת שגם החרטומים היו יכולים לעשות אותה. ואפשר לשאול, מה החכמה בכך שמשה עושה דבר שגם החרטומים יכולים לעשות? גם לפני כן, שמשה זורק את המטה והמטה נהפך לנחש, כתוב שגם החרטומים עשו כן, ואם כך, מה משה מראה בזה, איזה כוח מיוחד יש כאן אם גם החרטומים יכולים לעשות אותו, למה הקב"ה לא נתן למשה איזה אות כזה שהחרטומים בכלל לא יכולים לעשות?! אמנם אחר כך כתוב "וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם" (שמות ז, יב) שזה החרטומים לא יכלו לעשות, וגם במכת דם הם יכלו לעשות דם, אבל לא יכלו להפסיק את הדם, ובכל זאת למה מהתחלה, משה לא עשה אותות כאלו שהחרטומים לא יכולים לעשות, למה בפעמים הראשונות, היו אותות שגם החכמים והמכשפים יכולים לעשות.
הרב מסביר כשאליהו בהר הכרמל התפלל לה' "עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי" (מלכים א, יח, לז) דרשו חכמים למה אמר פעמיים ענני. ענני שתרד אש מן השמיים, וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם (ברכות ט:). מסביר הרב (עין אי"ה ברכות פרק ראשון קיח), למה אליהו עושה פעולה כזאת שיכולים להגיד עליה שהיא מעשה כשפים, למה הוא לא עושה נס כזה שאי אפשר להגיד עליו שזה מעשה כשפים, נס יותר גדול שיהיה ברור שרק ריבונו של עולם יכול לעשות אותו. דבר שהוא למעלה מהיכולת של המכשפים לעשות.
אומר הרב, כדי ללמדנו איך להסתכל על הניסים. הניסים באמת זה לא משהו שנפרד מהטבע, אלא משהו עמוק שנמצא בטבע. לא שיש טבע ויש נס שהוא במישור אחר והוא מנצח את הטבע. הניסים זו הפנימיות של הטבע, זה הטבע העמוק. נתבונן בדברים. המטה יש בו חיוניות, יש בו חיות, והוא יכול להיהפך לנחש. בפוטנציאל, יש במטה משהו שגנוז בפנים, נשמה שהיא כמוסה מאוד בתוך הדומם הזה, משהו שיכול לצאת מן הכוח אל הפועל. זה דבר שבדרך כלל נסתר, ובזמנים מיוחדים יכול להתגלות. הנס זה העומק של הטבע, הפנימיות של הטבע. והרעיון הוא לעשות נס כזה שיבינו שגם הטבע הוא אלוקי. לא להפריד את הנס מן הטבע, לא לחשוב שהנה יש ניסים ויש טבע, ושהטבע הוא לא נשלט על ידי ריבונו של עולם, והטבע הוא מסודר, וריבונו של עולם מפעם לפעם מנצח את הטבע.
ראיתי פעם בקדושת לוי, לרבי לוי יצחק מברדיטשוב, שהוא אומר, שעמלק טענו את הטענה הזאת, הם אמרו שהקב"ה לא שולט בטבע, אבל מפעם לפעם הוא מצליח לעשות משהו בניגוד לטבע, לכן עם ישראל נלחם עם עמלק מלחמה רגילה. שהרי עולה שאלה מדוע עם ישראל נלחם עם עמלק מלחמה טבעית, הרי רק כמה שבועות לפני כן, כשישראל יוצאים ממצרים בים סוף הם לא נלחמים עם המצרים מלחמה רגילה, הקב"ה אומר למשה: 'ה' ילחם לכם ואתם תחרישון' ולמה כשהגיעה מלחמת עמלק, הם נלחמו מלחמה טבעית, למה ה' לא אומר גם כאן 'ה' ילחם לכם ואתם תחרישון - והוא מסביר, שעמלק חשבו שניסים קורים פעם בהרבה זמן. לפעמים, ריבונו של עולם, יכול לעשות משהו שמעל הטבע, אבל הטבע כשלעצמו לא נשלט על ידי ריבונו של עולם. לכן היה צריך לעשות איתם מלחמה טבעית שבה ישראל מנצחים את עמלק, ולהראות שגם בטבע ריבונו של עולם הוא השולט. אותו דבר כאן, אליהו הנביא לא עושה נס שהוא רחוק מהטבע, הוא עושה נס כזה שאפילו יכולים להגיד עליו שזה מעשה כשפים, אבל הוא מתפלל לריבונו של עולם שיכירו שזה מעשה ה' ולא יאמרו מעשה כשפים הם. הוא לא רוצה לעשות משהו מעל, כי הוא רוצה לנתק את ההכרה כאילו הנס הוא דבר מנותק מהטבע. הנס והטבע, זה הכול סדר אחד אלוקי. יש טבע, ויש טבע עמוק, ועוד יותר עמוק, ועוד יותר עמוק, ובסוף זה מגיע למקום לגמרי אחר. הפנימיות של העולם זה ריבונו של עולם, הוא נשמת העולם, הוא הפנימיות של כל המציאות.
הנס חל על דבר שקיים במציאות
הרב מסביר במקום אחר שכל הניסים שנעשו על ידי הנביאים, הם נעשו על ידי אחיזה באיזה דבר במציאות. אלישע הנביא שואל: מה יש לך בבית, והיא עונה אין לשפחתך כל כי אם אסוך שמן. הנביא שואל האם יש משהו, קצת שמן שאפשר לעשות מהשמן הזה הרבה שמן. אפשר לעשות שמן מיש, מאין לא, ככה זה הסדר של הניסים להראות לנו שהניסים והטבע זו שרשרת אחת. הטבע הוא יורד מטה מטה עד שכאילו מסתיר את ההופעה האלוקית, אבל ההופעה האלוקית נמצאת בפנים, והיא מוסתרת. קצת למעלה מזה, הופעה אלוקית יותר גדולה. עוד למעלה מזה הופעה אלוקית עוד יותר גדולה, אבל גם הטבע הוא הופעה אלוקית, רק הטבע הוא השתלשלות של ההופעה האלוקית עד כדי כך שהיא לא גלויה. אבל ריבונו של עולם עושה את כל הטבע, כל המציאות, הכול זה מעשה ה'. אז צריך לחבר את הנס והטבע ביחד, ולדעת שכמו שנס הוא מעשה ה', גם הטבע הוא מעשה ה'. לכן מתחילים האותות הראשונים, הניסים הראשונים, באופן כזה שכביכול הם קשורים בטבע, המכשפים יכולים לעשות את הדברים האלה, את האות של המטה, את הדם, אבל בכל זאת מראה משה, אתם יכולים לעשות, אבל גם בדבר הזה שאני עושה, זה עוד יותר עמוק, יש פה דבר שאתם כבר לא יכולים לעשות, כמו שאומרים חז"ל שזה נס בתוך נס, שהמטה עצמו חוזר ובולע את כל המטות, שתנין יכול לבלוע אנחנו יודעים, אבל מטה לא, והמטה בולע את כל המטות שלהם. אז גם בתוך מה שהם עשו, יש באותות של משה מדרגה נוספת.
אם כן, כל הניסים הללו שאנחנו פוגשים אותם ביציאת מצרים, שהם ניסים לכאורה על טבעיים, במבט הפשוט הם נראים ניסים שונים לגמרי מהמציאות, אבל במבט העמוק צריך לדעת שהכןל מעשה ה'. גם הניסים וגם הטבע הכול זה מעשה ה'.
הכוס החמישית כנגד הפרנסה, התורה, וארץ ישראל
הקב"ה מבטיח שהיציאה ממצרים היא יציאה על מנת להגיע לארץ ישראל. לא רק ו'הוצאתי' 'והצלתי', 'וגאלתי', 'ולקחתי' אלא גם 'והבאתי'. ויש ראשונים שאומרים שכוס החמישית בהגדה של פסח זה כנגד 'והבאתי'. כוס החמישית שהיא לא חובה אבל היא רשות והיא מצווה, הרמב"ם מביא את זה להלכה.
יש שלושה הסברים על הכוס החמישית:
המהר"ל אומר שפרנסה זה יותר אפילו מיציאת מצרים יותר מהגאולה, כי פרנסה זה מה שהקב"ה מפרנס את העולם, זה לא משהו שקרה פעם אחת בהיסטוריה, זה תהליך יום יומי. כל הזמן הקב"ה מקיים את העולם. הפרנסה, הקיום התמידי של העולם הזה, זה הדבר הגדול ביותר שאנחנו פוגשים אצל ריבונו של עולם, הדבר הכי גדול שהוא עושה, ועל זה באה הכוס החמישית ששותים אותה לפני הלל הגדול, שבסופו אנחנו אומרים "נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהילים קלו, כה). זאת אומרת, הלחם, הפרנסה, החסד התמידי שהקב"ה עושה לעולם זה הדבר הגדול.
הנצי"ב אומר שזה כנגד התורה. הכוח הרוחני של ישראל, זה הדבר העיקרי של ישראל. כל אחד אומר במקום שהוא נמצא.
יש ראשונים שאומרים שהכוס החמישי זה כנגד 'והבאתי', אז בדור שלנו צריך להגיד שזה העניין, הכוס החמישי שהוא כנגד 'והבאתי', הבאתי את עם ישראל לארץ ישראל. זו לא חובה אבל זו מצווה. עיקר עניינה של הגאולה, שעם ישראל יגיע בחזרה לארץ ישראל. הגענו לארץ ישראל פעם אחת, ועכשיו אנחנו מגיעים לפעם האחרונה, הקבועה והמוחלטת, לגאולת ישראל.
ארץ ישראל לעם ישראל בלבד
הקב"ה מבטיח: 'ונתתי את זה מורשה'. על התורה נאמר מורשה, ועל הארץ נאמר מורשה. על התורה נאמר מורשה וחז"ל דורשים מורשה מאורסה, התורה היא מאורסת לעם ישראל, והגוי שלמד תורה חייב מיתה, הוא כמי שבא על נערה מאורסה. אז אנחנו נמשיך את הדרשה הזאת, שגם ארץ ישראל היא מאורסת לנו, היא מאורסה, וגוי שבא על ארץ ישראל חייב מיתה. זה מה שכתוב על השבעה עממים שהם גרים בארץ ישראל שהם חייבים מיתה. ארץ ישראל היא של עם ישראל בלבד. עם ישראל וארץ ישראל זה דבר אחד, אי אפשר להפריד.
עכשיו שאנחנו נמצאים במלחמה על ארץ ישראל, אז אנחנו עוד יותר חשים את ההבטחה הגדולה שהקב"ה מבטיח לנו, אבל זה עובר דרך התמודדויות.
אם הזכרנו את 'אור המאיר' שאומר שכל פעם שיש איזו התמודדות אנחנו מוציאים מתוך הקליפות את הניצוצות את הקודש ומחזירים אותם אל מקורם. אז כל מלחמה, כל מאבק, כל התמודדות, כל קושי, כל מפגש כזה עם הרוע, זה להוציא מהרוע את הטוב, לבטל אותו ולהביא את הטוב אל המקור שלו.
אז שנזכה בעזרת ה' לגאולה שלמה ולניצחון על אויבינו, לניצחון גמור, ונזכה כל עם ישראל לכל ארץ ישראל הרחבה, ולכל התורה בעזרת ה'.
'קוצר רוח' של מי ולמה?
הרב יצחק בן יוסף | כ"ב טבת תשפ"ה
התגלות הקב"ה בימי האבות ובימי משה רבינו
כלי יקר פרשת וארא חלק א'
הרב חיים כץ | כ"ב טבת תשפ"ה
הכבדת הלב והבחירה החופשית
הרב דוד דב לבנון | שבט תשפ"ד
פרשת השבוע: מוצר נדיר. אחדות וענווה - שילוב מנצח!
הרב יוסף כרמל | כ"ג טבת תשפ"ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ט (2)
שיעור מס' 96
כ"ג סיון תשפ"ג
דרישת המדינה היהודת מישראל ומאומות העולם
לנתיבות ישראל - עמוד קכא - "נצח אומתנו"
ח' שבט תשפ"ב
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (9)
שיעור מס' 73
י"ח אייר תשפ"ג
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (11)
שיעור מס' 75
כ' אייר תשפ"ג
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
קילוף פירות וירקות בשבת
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
לקום מהתחתית של התחתית
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
איך ללמוד גמרא?
סוד ההתחדשות של יצחק
הלכות קבלת שבת מוקדמת
למה ללמוד גמרא?
מצוות חליצה בימינו - כולל הדגמה מעשית
הרב אוריאל אליהו | ט"ז שבט תשפ"ה
מלאכת גוזז – הלכה למעשה
מלאכת גוזז
הרב אריאל כהן סקלי | י"ט שבט תשפ"ה
סנהדרין דף ס"ג
הרב אלי סטפנסקי | כ' שבט תשפ"ה
