ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- ויקהל
כשחזר הבן מהנסיעה, אמר לאביו: "עשיתי ככל אשר ציוויתני, והטובה לפלוני עשיתי בהידור".
הגיב הרבי הרש"ב ואמר לו: "אתה טועה! את הטובה עשית לעצמך ולא לפלוני! לפלוני עשה ה' טובה בכך שהזמין לו שלוחים, שהוציאו את הכוונה של ההשגחה העליונה אל הפועל!"
והוסיף הרבי הרש"ב ואמר: בכל פעולה טובה שיהודי עושה, הוא עושה טובה לעצמו, שהרי ה' יכול לפעול זאת גם בדרכים אחרות, כדברי מרדכי לאסתר: "ריווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". ואם האדם לא יפעל ולא יעשה טובה, הרי שהוא יפסיד ח"ו, כפי שכתוב שם: "ואת ובית אביך תאבדו", כי הוא זה שמאבד ומפסיד. אך אם עושה טובה לאחר, הרי הוא זוכה לעצמו להיות שליח ה' לעשות טובה לאדם מישראל. (לפי סיפורי חסידים, מועדים, מס' 283).
ובאמת, אמירה זו גם מחייבת אותנו בכל המצוות הציבוריות. חלק מהתרי"ג מצוות הם מצוות ציבוריות, וכביכול אינם מוטלות על כל יחיד, כדברי הרמב"ם בספר המצוות (סיום מצוות עשה): "וכשתשתכל כל אלו המצות... הנה תמצא מהם מצות שהם חובה על הציבור, לא לכל איש ואיש, כגון בנין בית הבחירה והקמת מלך והכרתת זרעו של עמלק".
לאור זאת, לכאורה היה מקום לומר שכשתהיה לנו בעזרת ה' הזדמנות לבנות את בית המקדש, יוכל כל יחיד לומר – זו מצווה המוטלת על הציבור, ואיני חייב לתרום ממון או לפעול ולעסוק בהקמת המקדש.
אך הרמב"ם (בית הבחירה א, יב) דוחה מחשבה זו ופוסק: "והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר". הכסף משנה מסביר שם שמקורו של הרמב"ם הוא מהפרשה שלנו, פרשת ויקהל, שאנו מוצאים שאחרי שמשה הביא לפני העם את ציווי ה' על הקמת המשכן, מיד נהרו העם לתרום כסף ולפעול להקמת המשכן, כפי שכתוב: "ויבאו האנשים על הנשים", "ויעשו כל חכמי לב", "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו".
ולכאורה היה מקום לומר, שהחיוב הוא על הציבור ואילו השותפות של כל יחיד תלויה בנדבת הלב, כפי שהתורה כותבת: "כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה'...", אך הרמב"ם מלמד אותנו, שכל יהודי מחוייב לחוש חלק מהציבור ולהיות שותף במצוות הציבור.
אמת, יחיד לא מקים בית מקדש לבד, זה תלוי בציבור, אך כל יחיד מחוייב לחוש חלק מהציבור, ולעשות כמיטב יכולתו ליישום המצווה על הציבור.
וזו בדיוק האמירה של מרדכי לאסתר, עלייך לחוש אחריות על עם ישראל ולפעול להצלתו, כי רק כך את ובית אביך תהיו חלק מהנצח, נצח ישראל.
וכך מצאנו שתמיד צריך האדם לחוש שותפות עם הציבור, להצטער בצערם ולשמוח בשמחתם, כפסיקת השולחן ערוך (או"ח תקעד) "כל הפורש מן הצבור אינו רואה בנחמתן. וכל המצטער עמהם, זוכה ורואה בנחמתן".
וכך בכל העניינים הגדולים, שעלינו לפעול ולעשות להחיש את הגאולה, מי שיעשה כך ויחוש אחריות על הציבור ועל המהלכים הגדולים של ה' לגאולת העם והעולם, הרי הוא זוכה להידבק בשכינה ולהיות חלק מהנצח, כדברי המדרש תנחומא (פרשת אמור) "אמר ר' ירמיה בר אלעזר עתידה בת קול שתהא מפוצצת בראשי ההרים, ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו, הדא הוא דכתיב: כעת יאמר... לישראל מה פעל אל"!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
