ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מלחמת "חרבות הברזל"
כבר יותר משנה שניתן היה להכפיל ולשלש את קצב הבנייה ביהודה ובשומרון, אולם בעקבות החלטות של יישובים רבים לא להעסיק פועלים ערבים, במקום שקצב הבנייה יואץ הוא הואט. כיום בונים ביהודה ובשומרון פחות משליש ממה שבנו לפני המלחמה. אנחנו צריכים להגיע בקצב מהיר לשני מיליון יהודים ביהודה ובשומרון, תוך דגש על הרחבת ההתיישבות בגב ההר, ועל ידי כך נזכה לקיים את מצוות יישוב הארץ באופן שלב הארץ יהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת, כהגדרת הרמב"ן למצווה.
העיכובים בכך הם בבחינת חטא המרגלים. גם למרגלים לדורותיהם היו סיבות טובות להתרשל במצווה. לאחר הקמת התנועה הציונית, היו שטענו כנגד העולים לארץ שהם משתפים פעולה עם "חופשים" עוברי עבירות, ורק כאשר הארץ תיושב על טהרת הקודש יעלו. והיו שטענו שאינם יכולים לקבל את ההנהגה הבוגדנית של המנהיגות השמאלית, שוויתרה על עבר הירדן ונוהגת בוותרנות כלפי הערבים, ורק כאשר תהיה מנהיגות אמיצה שאפשר לסמוך עליה יהיה ראוי לעלות. והיו אחרים שנמנעו לעלות מפחד הפורעים הערבים שמעת לעת רצחו יהודים. אולם המצווה היא לעלות, ובזכות אלו שקיימו את המצווה בגופם ועלו - הארץ נבנתה וקמה ישועה לעם היהודי.
כך גם היום בבניין יהודה ושומרון. ברור שהיינו רוצים שכל הפועלים יהיו אוהבי ישראל, אולם כאשר בפועל, בעקבות החלטות מדיניות, לא ניתן לייבא פועלים זרים כפי הצורך, צריך לבנות עם מי שמוכן לעבוד. גם הטענות על הסכנה חוזרות על טענות המרגלים. צריך לשמור על הנהלים הביטחוניים, אבל בשום פנים לא לעכב את הבנייה. אפשר להבין את הטעות בשלב הראשון. אז עוד קיוו שבעקבות המלחמה הממשלה תדאג לייבוא פועלים רבים ככל הנדרש. אולם אחרי שבפועל התברר שלא, היה צריך לחדש את תנופת הבנייה, ולהכפילה ולשלשה.
התרומה למדינה כולה
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
767 - היחס לחוטאים ולפורשים מכלל ישראל
768 - יישוב הארץ
769 - בנס או בדרך הטבע
טען עוד
דוגמה לתקשורת מועילה
כתבתו של נועם אמיר, הכתב הביטחוני של ערוץ 14, על הכבלים שמניחה הפרקליטות הצבאית על פעילות צה"ל בעזה, היא דוגמה ראויה לעבודה עיתונאית רצינית. הוא הציב שאלות נוקבות, ביקר את התשובות שקיבל, ובאומץ הציג את המסקנות לציבור. אגב, מסקנות שתומכות בעמדתו הביקורתית של חבר הכנסת עמית הלוי. בניגוד אליו, כתבים אחרים הסתפקו בפרסום הודעת דובר צה"ל בלי לשאול את השאלות המתבקשות על האחראיים לכשל. אם רוצים להביא דוגמה לחשיבות התקשורת, כתבה כזאת היא דוגמה ראויה. אם הציבור ומקבלי ההחלטות ייקחו אותה לתשומת הלב, חיים של חיילינו הגיבורים יינצלו בעתיד. לעומת זאת, תגובתו של הרמטכ"ל מאכזבת מאוד. הלוואי שהתקוות שתלו בבחירתו יתגשמו.
שאלה על הוצאת הציצית כדי שיראו
שאלה : האם מצווה להוציא את הציציות של הטלית־קטן כדי שיראו? והאם יש בעניין זה הבדל בין יוצאי ספרד ליוצאי אשכנז?
תשובה : מצווה שהציצית תיראה, כדי להזכיר למקיים אותה את כל המצוות ולחזקו מול פיתויי היצר, שנאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" (במדבר טו, לט).
אומנם יש אומרים שמקום הטלית־קטן הוא מתחת לבגדים, כדי שיגן על הגוף מפני החטא, וכדי שיהיה עליו תמיד (מהר"ם, מרדכי, רבנו יונה, רדב"ז). אולם רבים סוברים שמקומו של הטלית־קטן מעל הבגדים, כדי שהציציות ייראו בכל עת, וכדי שייראה לכול שהוא עונד חותם של מלך (ריטב"א, נימוקי יוסף, ר"י בן מרון הלוי). וכן נפסק בשולחן ערוך: "עיקר מצוות טלית קטן ללובשו על בגדיו, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות" (אורח חיים ח, יא). ביאר הלבוש (ח, י), שגם מי שנוהגים ללבוש את הטלית־קטן מתחת לבגדיהם כדברי הסוברים כן, צריכים להוציא את חוטי הציצית. וכן כתבו רבים, ובהם מגן אברהם (ח, יג), אליה רבה (ח, יב) והמשנה ברורה (ח, כב).
וכן היה מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב, חוזר ומעורר את תלמידיו להקפיד להראות את הציציות. והיה מדגיש שהוצאת הציציות אינה הידור מצווה אלא עיקרה של המצווה ושלמותה, וכפי שביארה התורה שתכלית המצווה לראות את הציציות ולזכור את המצוות (תחומין ג; 'מתוך התורה הגואלת' ח"ב וישלח).
שלוש הסיבות שבעטיין נהגו להסתירן
משלוש סיבות שונות, רבים נהגו בדורות הקודמים ללבוש את הטלית־קטן מתחת לבגדים ולהסתיר את הציציות. כאשר נבחן אותן אחת לאחת, נמצא שכיום לכל המנהגים יש להוציא ציציות.
א. פחד הגויים
היו שנהגו להסתיר את הציציות מחשש הגויים שלעגו להם וחירפו אותם (משיבת נפש לרבי יוחנן לוריא שמות ב, יט; שולחן גבוה ח, יז; דרשות חתם סופר חלק א, דף קפז; מים חיים לרבי יוסף משאש ב, שכ). אולם כיום, במיוחד בארץ ישראל, שאין מקום לפחד מהגויים, יש לחזור לדין המקורי ולהוציא את הציציות, שכן כל הנוהגים להצניע את הציצית מפני לעג הגויים סברו שכעיקרון צריך להוציא את הציציות.
ב. על פי הסוד
יש שהבינו מדברי האר"י שעל פי הסוד צריכים להצניע את הטלית־קטן וציציותיו מתחת לבגדים (מאמר מרדכי כד, א). אולם נראה שגם לפי הסוד צריך להוציא את הציציות, שכן מסתבר שדברי האר"י נאמרו על הטלית ולא על הציציות, שאותן צריך להוציא. שכן האר"י הדגיש בשער הכוונות: "צריך להסתכל בציציות בכל שעה ורגע, כמו שכתוב 'וראיתם אותו'" (שער הכוונות ציצית ז), משמע שלדעתו צריך שהציציות ייראו לחוץ כך שיוכל להסתכל בהן תדיר. וכך כתב על פיו אור צדיקים (ציצית ז, ט-יז). וכן כתב ארצות החיים (ח, יא).
ואומנם העידו על רבנים שהסתירו גם את הציציות של הטלית־קטן. אולם נראה שהרבנים בארצות המזרח וצפון אפריקה לא בחרו להסתיר את הציציות, אלא כיוון שהיו רגילים לילך בגלימה ארוכה (ג'לביה), באופן שלא ניתן להסתיר את הבגד ולהוציא את הציציות, היו צריכים לבחור בין שתי אפשרויות: ללבוש את הטלית־קטן על הבגדים כדברי השולחן ערוך, או להסתיר את הכול כדברי האר"י. ונהגו כאר"י. אבל אם היו נוהגים ללבוש מכנסיים וחולצה, מסתבר שהיו מקפידים להוציא את הציציות (וכן כתב בשו"ת אז נדברו ז, צ; ח, לט).
ג. מנהג יוצאי ספרד
בדור הקודם היו שכתבו שמנהג ספרדים להצניע גם את הציציות (ישכיל עבדי ה, ג; שמ"ש ומגן חלק ב, אורח חיים עד; יחוה דעת ב, א; מקוה המים ג, א). אולם בדורות שלפני כן, לא מצאנו שטענו שכך הוא מנהג ספרד. ולהפך, בשולחן ערוך לרב יוסף קארו (אורח חיים ח, יא) כתב במפורש שהמצווה ללבוש את הטלית־קטן על הבגדים, וכפי שנאמר: "וראיתם אותו". וכן כתב רבי אליעזר פאפו (חסד לאלפים כד, ג). וכך עולה מדברי החיד"א, כפי שביאר הרב חיים דוד הלוי בשו"ת 'עשה לך רב' (ג, ב). וכן כתב הרב מש"ה כלפון מג'רבה (ברית כהונה ט, ד), וה'פקודת אלעזר' (ח, יא) שחי במרוקו, וה'נפש חיה' (ט, ו) מנתיבות, וה'יצחק ירנן' (סימן ב) מחאלב. וכך כתבו למעשה רבני תימן: פסקי מהרי"ץ ציצית יד, ושתילי זיתים ח, יא.
הערך שבהיראות הציציות
מלבד זאת, מובן לכול הערך שבהוצאת הציציות, שמבטא הזדהות עם התורה, ומזכיר את המצוות לעשותם, כפשט הפסוק. במיוחד הדבר חשוב למי שנמצא עם ציבור שרחוק מתורה ומצוות, שיהיה ניכר בבגדו שהוא מהדר במצוות ואינו מתבייש לקיימן גם בפני מי שעלול ללעוג לו, ועל ידי כך יוכל להתגבר על יצרו ולעמוד בניסיונות. וכן כתב הרב בן ציון אבא שאול (אור לציון חלק ב' ב, ב), שכאשר יש בכך ערך לחיזוק הזהות הדתית, נכון להוציא ציציות. אומנם מי שאביו או רבו סבור שכך הוא מנהג יוצאי ספרד מימים ימימה, ומקפיד עליו שיכניס את הציציות, משום כבודם ראוי שינהג כמותם.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
