ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
בעלי התוספות מחדדים שהכוונה היא לחבר החביב עליו מאוד, כדבריהם פוסק השולחן ערוך (אורח חיים סימן רכה סעיף א).
האדמו"ר רבי חיים אלעזר שפירא ממונקטש נשאל מדוע אינו מקובל לברך את הברכה בימינו. הוא פותח ואומר שלולא דברי בעלי התוספות אדם היה יוצא למקום ציבורי ומברך את הברכה ללא סוף. הוא ממשיך ואומר שלא נהוג לברך מפני החשש שאנשים לא יקפידו על דברי התוספות. נתאר את האירוע: אדם רואה את פלוני. בלבו הוא יודע שפלוני אינו חביב עליו במיוחד, ויתכן שאף פחות מכך. מצד שני, לא נעים לומר לאדם: שמע ידידי, צר לי, אך בלבי אני יודע שאינך חבר כל כך טוב, ולכן אינני מברך. אדם רגיל לא יעמוד בנסיון הזה, אלא יברך גם על אנשים שאינו חש קרבה מיוחדת אליהם. לכן עדיף לא לברך כלל.
בשם הגרי"ז נאמר להיפך: איננו בקיאים בשאלה מהי ידידות טובה דיה המצדיקה את הברכה.
ושמא אפשר להציע בדומה לכיוון של הגרי"ז, אך מעט אחרת: אדם רואה את חברו. אך הוא מתחיל להתלבט: אמנם פלוני הוא חברו. אבל האם הוא חבר ברמה שבעלי התוספות מדברים עליו? האם ידידותם עומדת ברף ההלכתי הזה? העלבון של עצם ההתלבטות אינו שווה את השבח שיינתן לקב"ה במצבים בהם יוכרע שיש לברך.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
58 - חמדת השבת: שהחיינו או הטוב והמטיב?
59 - חמדת השבת: שהחיינו על ראיית חבר
60 - חמדת השבת: אינו מצווה ועושה – טעימה מתורת הגרי"ז גוסטמן זצ"ל
טען עוד
הרשב"א נשאל על חברים המכירים זה את זה רק בהתכתבות. דבר זה נפוץ מאוד בימינו. אנשים עשויים לפגוש אחרים וליצור קשרים משמעותיים ללא פגישה פנים אל פנים או שמיעת קולו של רעהו מעולם. הרשב"א נשאל אם מותר להם לברך שהחיינו עת שייפגשו פנים אל פנים.
הרשב"א מדייק מהגמרא האומרת 'הרואה את חבירו לאחר ל' יום'. משמע שהוא ראה את חבירו לפני ל' יום. אם כך, אין מקום לברך על חבר שלא ראה מעולם. השולחן ערוך (שם סעיף ב) פוסק כדבריו.
המהרש"א אלפנדרי (ה'תקפ"ו- ה'תר"צ) היה החכם באשי של דמשק. בשנת תרס"ח ביקר בארץ ישראל, והתחננו אליו שיישאר ויכהן כרב העיר צפת. הרב הסכים עד שבשנת ה'תרפ"ב (בערך) עזב את תפקידו ועבר להתגורר בירושלים.
בחודש אייר של שנת ה'תר"צ המהרש"א אלפנדרי הזמין את המנחת אלעזר ממונקאטש לבקר אותו. מספרים שהאדמו"ר ממונקאטש (שהיה הונגרי, ודיבר יידיש ועברית במבטא אשכנזי כבד) התאמן בדיבור עברית "ארץ ישראלית" כהכנה לפגישה.
כאשר האדמו"ר הגיע ופגש את המהרש"א אלפנדרי הוא בירך 'שהחיינו'.
האדמו"ר שהה בסביבת המהרש"א למספר ימים, ובאותו השבוע המהרש"א אלפנדרי נפטר.
רבים מגדולי הדור באותה עת עסקו בשאלה כיצד זה שתלמיד חכם כמנחת אלעזר פעל כנגד דברי הרשב"א והשולחן ערוך, ואף המהרש"א לא העיר על טעותו!
רבה של ירושלים, הרב צבי פסח פרנק, מחדד את דברי הרשב"א:
הרשב"א אינו קובע שאין מקום לברך על אדם שלא פגש אותו מעודו. שהרי אין דין של "ברכת אדם שלא ראה" או "ברכת אדם שלא ראה במשך תקופה מסוימת". כפי שלמדנו בטור הקודם, ברכת 'שהחיינו' היא על שמחת הלב שבחוויה. פגישת האדם מעוררת את ההתרגשות המצדיקה את הברכה. השאלה היא איזו התרגשות מצדיקה את הברכה. הרשב"א אומר שההתרגשות הדרושה בכדי לברך 'שהחיינו' על ראיית אדם בדרך כלל תיווצר ביחס לאדם שראה בעבר, ולא אדם שהוא מכיר דרך התכתבות בלבד. לכן הגמרא מתייחסת למקרה זה, בלבד.
האם יתכן שתהיה התרגשות דומה בעוצמתה כאשר אדם פוגש אדם שטרם פגשו פנים אל פנים? יתכן. בדרך כלל נכון להחמיר ולהניח שההתרגשות איננה גדולה דיה.
אך כאשר אדם נוסע במיוחד בכדי לזכות לשהות במחיצתו של אחד מגדולי הדור, הוא יכול לאמוד בנפשו שההתרגשות שהוא חש באותה ההזדמנות מספיקה בכדי לברך.
בעת שאנו עוסקים בברכת 'שהחיינו' ו'הטוב והמטיב', אל לנו לדלג על נפלאות הזמן. דומה שאנו נמצאים בזמן מורכב. מצד אחד, ציר הרשע של סוריה, לבנון ואיראן, מהם חששנו עשרות בשנים, עולה באש אל מול עינינו. מנגד, האויב שאינו יודע מנוח משנאת ישראל מתעקש להמשיך לשלח בנו את חיציו האיומים במקום לנסות לעצור את הלחימה ולהציל את נפשו.
על פניו האדם השומע את הניסים והנפלאות שהקב"ה מצליח לשליחיו ושליחינו, במוסד, בצה"ל ויתר זרועות הבטחון, אם הוא מבין שרשע רב נמחק מן העולם בשעה זו, לכאורה נכון לברך את ברכת 'הטוב והמטיב', שכן פגיעה בתשתיות הרשע ובכוחותיו ללא ספק מצילות חיי יהודים ומחזקות את אחיזתנו בארץ ישראל.
אל נא נהי ח"ו כמרגלים, שהתמקדו בכך ש"ונהי בעינינו כחגבים", אלא כיהושע וכלב, היודעים לומר "כי יכול נוכל לה", ונודה לה' על הישועות ועל המלחמות שעושה לעמנו בזמן הזה ממש!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
